חטאים וענשם

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 767

 

חטאים וענשם

דיון על עונשים הוא מעניין, במיוחד אם נשווה את הגישה לחטא כפי שהיא מיוצגת על ידי דוסטוייבסקי בספרו הנודע "החטא וענשו" לזו המיוצגת על ידי גישות אחרות. בדרך כלל מתרחשים הדיונים בענישה על חטאים במישור הפוליטי, כלומר בשאלה מה ייעשה לחוטא מבחינה חברתית, על ידי מי שחפץ להענישו. דוסטוייבסקי, שלא כרגיל, מציג את החטא כמה שמזמין עונש לא במימד פוליטי אלא פסיכולוגי. מבחינתו, העונש הוא תוצאה רוחנית על חטא, גם אם אין ידה של החברה משיגה את החוטא.

גישתו של דוסטוייבסקי היא רומנטיציסטית, שכן היא מציגה את חטאו של היחיד כתלוי בבחירתו וכעונש על בחירה לא נכונה. יצירתו מציגה סטודנט שמנסה לעשות משהו בכדי להגיע לכוחות מסוימים על ידי עשייה זו. הוא בוחר לעשות מעשה פשע, המבוסס על מפתח מוסרי במטרה לעשות משהו שמזיק בהקשר מצומצם אך מועיל בהקשר רחב. עם זאת, על אף חטאו, הסיפור מסתיים בזה שיש לו אפשרות לכפר על מה שעשה.

בכך מוצגת הבחירה, האחריות והעונש בהקשר מלא ומדויק שבו, מחד, מוגדר החטא בבהירות על היותו שלילי ולא-מוסרי, בצמוד לאחריותו המלאה של מבצעו וביחס לא סלחני כלפי הפושע, על אף הזיהוי שמדובר בהחטאה מוסרית חמורה. חשיבותה של היצירה היא הצגתה את אי המוסריות של מי שמבצע מעשה רצח כמה שמשתלם בעונש ברמת הסבל הנפשי האישי, אשר מתקיים ברוח הרוצח גם אם ידה של החברה אינה משיגה אותו.