אמנות "הדורות הבאים"

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 831

 

אמנות "הדורות הבאים"

על משאבים ציבוריים באמנות

הבסיס החוקי, ההגיוני והמוסרי שעל-פיו אפשר וצריך להפסיק את תמיכת הקרנות הציבוריות באמנות המודרנית הוא העובדה שרוב הקהל איננו נהנה ממנה.

תמיכתו של משלם המסים המודרני בתמיכה של החברה המודרנית באמנים המודרניים היא אחד היישומים החמורים ביותר של רעיון ה"הסכמה שבשתיקה" של האזרח עם מנהליו, המצהירים על עצמם כעל מבינים טוב יותר ממנו. כשמדובר באמנות, מספר קטן מאד ביחס של בני אדם מחזיק בסמכות הניווט וההחלטה לגבי זרימת כסף ציבורי כאשר אין היום בנמצא שום קריטריונים אובייקטיביים מוסכמים לקביעת ידע בתחום האמנות.

במצב כזה התשובה היחידה לשאלה "במה עולים אנשים אלה על אחרים מבחינת כוח השיפוט שלהם?" תהיה כזו אשר תפנה אותנו לענינים טכניים אלה או אחרים, ובסופו של דבר משמעותה לא תהיה אלא צורה של אופורטוניזם חברתי, שבאמצעותו תפשו חייטים נוכלים כאלה או אחרים עמדות השפעה בתואנה של ידיעה.

מכירת כפייה של יש שאינו נותן הנאה לרוכשו ורק מביא לו נזק (באופן מיידי, נגרם קודם כל הנזק דרך התשלום עבורו) איננה מוסרית. הטיעון כי היש הוא בעל ערך שרק אניני טעם או אנשים בעתיד יוכלו ליהנות ממנו, אפילו במקרים שבהם הוא נכון, איננו יכול להוות הצדקה לפגיעה באדם בהווה.

ולגבי טיעון זה, המתייחס לכך שלעתים קרובות היו חלוצי האמנות הגדולה לא מובנים לבני דורם, יש לומר, קודם כל, שמבחינה לוגית אין זה אומר שכל מי שאינו מובן הוא חלוץ אמנות גדולה, ולהוסיף על כך שגם אם ניתן היה לדעת דבר כזה מראש, אדם שמקדים את זמנו אינו מחזיק בזכות לפגוע באנשים בזמנו הוא או בכל זמן אחר. המקבילה לטענה כזו היא טענתו של כל סטליניסט הטוען שעל דור ההווה לסבול למען דור העתיד או של הנוצרי הטוען שבחיים האלה יש לסבול למען ההנאה בעולם הבא.

אם מישהו מכר לי משהו שאין לי חפץ בו, דבר אשר איננו מביא לי הנאה, הוא איננו יכול לטעון טענות ממין זה שלעיל מכיוון שהדבר אמור להיות לטעמי בדיוק כמו מזון. זו זכותי לרכוש רק מה שאני נהנה ממנו בחיי ולא להסכים לתת את פרי עמלי לטובת מה שמישהו אחר נהנה/יהנה ממנו במקום/זמן אחרים - לכך יכולים אותם דורות באים או אנשים אניני טעם יותר ממני לדאוג בעצמם...