אמנות עם אג'נדה

 

אמנות עם אג'נדה

 

שאלה העוסקת בפילוסופיה של האמנות מעמידה בספק את אפשרות קיומה של אמנות שאיננה מגוייסת. עם זאת, במאה ה20 גוייסה פעמים רבות האמנות למטרות פוליטיות. דוגמה לכך היא חיי האמנות בדיקטטורות הגדולות של המאה ה20 – ובמיוחד הנאצית והסובייטית, אשר ניחנו ביכולת גדולה להשפיע אמנותית על מליוני בני אדם, ובמיוחד ביכולת להעביר את מסריהן באמצעות אירועים אמנותיים.

לצורך ארגון אירועים אמנותיים מרשימים דאגו המשטרים הדיקטטוריים לגייס את טובי האמנים שחיו בתחומיהן. דבר זה יצר את דילמה מוסרית לגבי שיתוף הפעולה בין האמנות לעריצות.

בזמן שימיה של הדיקטטורה הנאצית ארכו כעשור, היא הורישה לנו דילמות כזו של ריכרד שטראוס, אשר עד היום קיימת לגביו השאלה באם שיתף פעולה עם זוועות המשטר הנאצי, אך ימיה של הדיקטטורה הקומוניסטית (אשר כללה, כחלק ממנה, את תקופת סטאלין) היו ארוכים הרבה יותר ולכן השאלות לגבי היצירה האמנותית בתחומה חודרת גם להשפעות ערכי הדיקטטורה – ובמיוחד פגיעתה, דרך ההשפעה האמנותית, בזכויות האדם – לתוך היצירה האמנותית גופה. והשפעתה על האמנות בגבולותיה גדולה עד כדי ליצור נהלים אמנותיים פוליטיים של ביקורת אמנות והנחייה אמנותית על אמני יצירה וביצוע בכל תחומי האמנות, אשר לחלק גדול מהם יש השלכות עד ימינו. עשרות שנות יצירה אמנותית ברוח התפיסה הפוליטית הסוציאליסטית קבעו את תפיסת האמנות של דורות שלמים והורישו אסכולה אמנותית – אמנות סובייטית – אשר חלק מהנחותיה ומיצירותיה חיות עד ימינו.

כשהתמוטטה בריה"מ השאירה הדיקטטורה הסובייטית אחריה אלפי יצירות אמנות בכל תחומי העשיה האמנותית, ובתוך זה אלפי פסלים שנוצרו בסגנון האמנותי הקרוי "ריאליזם סוציאליסטי", העוסקים בדמותם של אישיה הדגולים של הפילוסופיה הפוליטית הקומוניסטית או בתיאור ערכיה של המהפכה הקומוניסטית.

אמנות זו קיימת עדיין באופן פעיל בעריצויות סוציאליסטיות אסיאתיות כמו סין וצפון-קוריאה, וגם, בשל היותה מקובלת על האדם הפשוט (ואין הדבר נאמר, בהקשר זה, לשלילה) ניתן למצוא את סימניה בעריצויות המזרח התיכון ודרום אמריקה, כשהיא מוקדשת להגברת התהילה האישית של המנהיגים המקומיים. עם זאת, ברוסיה הסובייטית השאירה אמנות זו, כאמנות השלטת בתקופה הארוכה של העריצות הקומוניסטית, שאלות רבות לגבי יצירתם וחייהם של האמנים הבולטים אשר פעלו בתקופת השיא של הדיקטטורה הסוציאליסטית. בתחומים רבים ומגוונים נשארה על כנה היצירה הסובייטית בחלקה הגדול, בשל הקושי להבחין ולהפריד בין בחירתם האמנותית החפשית של יוצריה לבין הערכים הכפויים שהוחדרו ליצירתם על בעל כרחם.

אמנות עם אג'נדה

שאלה העוסקת בפילוסופיה של האמנות מעמידה בספק את אפשרות קיומה של אמנות שאיננה מגוייסת. עם זאת, במאה ה20 גוייסה פעמים רבות האמנות למטרות פוליטיות. דוגמה לכך היא חיי האמנות בדיקטטורות הגדולות של המאה ה20 – ובמיוחד הנאצית והסובייטית, אשר ניחנו ביכולת גדולה להשפיע אמנותית על מליוני בני אדם, ובמיוחד ביכולת להעביר את מסריהן באמצעות אירועים אמנותיים.

לצורך ארגון אירועים אמנותיים מרשימים דאגו המשטרים הדיקטטוריים לגייס את טובי האמנים שחיו בתחומיהן. דבר זה יצר את דילמה מוסרית לגבי שיתוף הפעולה בין האמנות לעריצות.

בזמן שימיה של הדיקטטורה הנאצית ארכו כעשור, היא הורישה לנו דילמות כזו של ריכרד שטראוס, אשר עד היום קיימת לגביו השאלה באם שיתף פעולה עם זוועות המשטר הנאצי, אך ימיה של הדיקטטורה הקומוניסטית (אשר כללה, כחלק ממנה, את תקופת סטאלין) היו ארוכים הרבה יותר ולכן השאלות לגבי היצירה האמנותית בתחומה חודרת גם להשפעות ערכי הדיקטטורה – ובמיוחד פגיעתה, דרך ההשפעה האמנותית, בזכויות האדם – לתוך היצירה האמנותית גופה. והשפעתה על האמנות בגבולותיה גדולה עד כדי ליצור נהלים אמנותיים פוליטיים של ביקורת אמנות והנחייה אמנותית על אמני יצירה וביצוע בכל תחומי האמנות, אשר לחלק גדול מהם יש השלכות עד ימינו. עשרות שנות יצירה אמנותית ברוח התפיסה הפוליטית הסוציאליסטית קבעו את תפיסת האמנות של דורות שלמים והורישו אסכולה אמנותית – אמנות סובייטית – אשר חלק מהנחותיה ומיצירותיה חיות עד ימינו.

כשהתמוטטה בריה"מ השאירה הדיקטטורה הסובייטית אחריה אלפי יצירות אמנות בכל תחומי העשיה האמנותית, ובתוך זה אלפי פסלים שנוצרו בסגנון האמנותי הקרוי "ריאליזם סוציאליסטי", העוסקים בדמותם של אישיה הדגולים של הפילוסופיה הפוליטית הקומוניסטית או בתיאור ערכיה של המהפכה הקומוניסטית.

אמנות זו קיימת עדיין באופן פעיל בעריצויות סוציאליסטיות אסיאתיות כמו סין וצפון-קוריאה, וגם, בשל היותה מקובלת על האדם הפשוט (ואין הדבר נאמר, בהקשר זה, לשלילה) ניתן למצוא את סימניה בעריצויות המזרח התיכון ודרום אמריקה, כשהיא מוקדשת להגברת התהילה האישית של המנהיגים המקומיים. עם זאת, ברוסיה הסובייטית השאירה אמנות זו, כאמנות השלטת בתקופה הארוכה של העריצות הקומוניסטית, שאלות רבות לגבי יצירתם וחייהם של האמנים הבולטים אשר פעלו בתקופת השיא של הדיקטטורה הסוציאליסטית. בתחומים רבים ומגוונים נשארה על כנה היצירה הסובייטית בחלקה הגדול, בשל הקושי להבחין ולהפריד בין בחירתם האמנותית החפשית של יוצריה לבין הערכים הכפויים שהוחדרו ליצירתם על בעל כרחם.