הבגידות הקטנות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 778
הבגידות הקטנות
על מונופול האמנות הישראלית
מכיוון שבמדינתנו החפשית אנו מנועים היום מלעסוק בבגידות הגדולות, יעסוק מאמר קצר זה בבגידות הקטנות המבוצעות נגד העם היהודי בארצו. לצורך זה אקח על עצמי לייצג את חלק הציבור הישראלי בעל הגאווה הלאומית, משלם המסים, כדי למחות בשמו על המספר הרב, ההולך והמתגבר, של הבגידות הקטנות המבוצעות נגדו על ידי אלה המוציאים את כספיו בשמו נגד עניניו.
בגידות רבות אלה מבוצעות על ידי בוגדים קטנים, המוצגים בד"כ כאנשי הרוח של החברה. הבחירות, העיצוב והניהול של אנשים אלה הם כה יסודיות, עד שעל אף שהם אינם מציגים הישגים רוחניים מיוחדים, הם מאמינים שהם ראויים להיות מובילי התרבות. הם לא נבחרו למעמדם על ידי שוק חפשי אלא על ידי מינויים של בעלי שררה, עפ"י התאמתם הרעיונית לתפישות השליטים. ניתן למצוא אותם פעילים במיוחד בתחומי ואירועי התרבות והאמנות, שבהם לא נקבעים (ישירות) עניני חיים ומוות ונראה (על פני השטח) כי הכל זורם על מי מנוחות, אך דרכם מועברים מסרים פוליטיים רבים ובעיקר נחסמים עורקי התרבות האמיתיים.
דרך האמצעים המוקנים לאנשים אלה על ידי התקציבן, המחוקק והממשל הציבורי הם מחזיקים בכוח מונופוליסטי שבאמצעותו הם אינם מאפשרים את התפתחותה של התרבות המקומית. הם וקודמיהם עושים זאת כבר למעלה מחמישים שנה. הם משתמשים בכספי משלם המסים ברוחב יד ואחרי שהם מרעיבים את מתנגדיהם הרוחניים הם מנציחים את עצמם תוך כדי יצירת הרושם שהם יוצרי התרבות המקומית. הם דואגים לעשות זאת אחרי שהעדים המיובשים, המותשים והמושלכים לאנחות כבר חסרי כוח מלהצהיר על העובדות ההפוכות, כלומר על כך שהתרבות שנוצרה בישראל איננה יצירתם של הבוגדים הללו אלא מה שהוחלט על ידם ככזה שניתן לא להשמידו...
אחת מהבגידות הקטנות המובהקות ביותר מבוצעת היום במסגרת התכנית "מדינת היהודים", שבה ניתן למצוא חלק גדול מהבוגדים של הדורות האחרונים, החל מהעומדים בראש הבחירות האמנותיות וכלה באמנים עצמם; התכנית הטלויזיונית השבועית הזו העוסקת, לכאורה, בסקירת חמישים שנות הבידור האמנותי בישראל איננה אלא סוס טרויאני תעמולתי שמאלני: היא מכילה מידה רבה של ביקורת חברתית שמאלנית המוזרקת במידות הולכות ומתגברות מתכנית לתכנית, בקרשנדו שברור כי הוא עומד להתנפץ כגל גדול על פרצופו של הממשל הנוכחי, כהכנה לשובו (המקווה על ידי יוצריו) של השמאל אל הפוליטיקה. על כל זה מנצחת קבוצת אורחים מוזמנים אשר מרואיינים כדוברים תמימים המביעים את דעותיהם הפרטיות אך הם לא היו היכן שהם אם לא ביטאו עמדות ברורות לטובת ערכים מוכרים: ערכי השמאל.
דוגמה אחרת היא בחירת תכניות המוסיקה המוצעות לישראלי במסגרות הציבוריות המייצגות אותו ובראשן העובדה שבפסטיבל ישראל הנוכחי מוקדש ערב שלם ליצירות המלחין הגרמני ריכרד שטראוס שרק הזכרת שמו מכאיבה לניצולי שואה רבים.
קונצרט משודר במוצ"ש שנערך בשבוע שבו חילל דניאל ברנבוים את שמה של מדינת ישראל כשקשר אותה לפגיעה בזכויות האדם, שם דגש גדול על הקלטות הפושע. וכל אלה מחווירים לעומת ה"טריק" של תומרקין, אשר הצליח להתגנב למחיצתם של חתני פרס ישראל אחרי שויכוח על ביטוייו האנטי-אנושיים נגד הימין הפוליטי הסיט את תשומת הלב מהעובדה שהוא סתם אמן גרוע ששום פרסום בינלאומי אינו יכול להסתיר זאת.
האם אני יכול להוכיח שתומרקין גרוע או שמניעי העורכים של התכניות הלאומיות שלעיל שליליים בכוונותיהם? אני אינני צריך. אני משלם המסים והם אלה שצריכים להוכיח לי את ערכיהם הנעלים. אם הם אינם עושים זאת והם ממשיכים לחיות על חשבוני תוך כדי זלזול בערכי, הם בוגדים בי. כמשלם מסים, המממן אותם, שומה עליהם לספק לי, בהתאם לחוזה שעליו התחייבו, תכנית אמנותית שתגרום לי הנאה בעת חוייתי האמנותית – ותהיה בעלת רמה אמנותית כזו שתצדיק את העובדה שהם נבחרו כדי לעשות זאת ולא אחרים.