אסתטיקה ופוליטיקה

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 797

 

אסתטיקה ופוליטיקה

על אמנות ככלי מדיני

 

בערוץ 7 ברשת סופר על כך שמיקי לאון, שחקן תיאטרון גשר ומכוכבי הסדרות 'חטופים' ו'מעורב ירושלמי, ויתר על תפקיד בסדרה בריטית, כאשר מקריאת התסריט הבין שנדרש ממנו לשחק כקצין צה"ל שאמור להפריד ילדה מאמה כדי שהיא תשמש מגן אנושי לקבוצת חיילים שצריכה לעבור מקצה אחד של כפר פלסטיני לקצה השני.

לדברי לאון, מדובר בסדרת טלוויזיה שנקראת 'פלשתיין'. המספרת על משפחה יהודית ומשפחה פלשתינית. כששמע על מה שנדרש ממנו החליט לוותר על ההשתתפות בה; "המצפון שלי לא מאפשר לי. אני לא מוכן להתפשר עליו." אמר "אני מייצג את המדינה ולא רציתי לייצג אותה כך. אני יודע שאין נוהל שכזה ואני לא מוכן שאדם באנגליה יראה את הסדרה ויחשוב שככה אנחנו מתנהגים."

לאון ניסה לשכנע את מפיק הסדרה לוותר על הסצנה, אולם קיבל הסכמה רק להוריד את המשפט מתוך התסריט שקובע כי כך הנוהל בצה"ל. ההסכמה הזו לא הניחה את דעתו והוא החליט לרדת מהסט. "אני לא רוצה למלא תפקיד כזה. יש לי מחוייבות גם כלפי המדינה וגם כלפי החברים שלי מימי בצבא", אמר. בנוסף לכך סיפר כי שחקנים נוספים ויתרו על תפקידים שהוצעו להם בסדרה וכי "גם אלה שהחליטו להישאר על הסט קיימו ביניהם דיון אם השתתפות כזו לגיטימית או לא." לדבריו בשיחות ניסה הבימאי לשכנע אותו שהתסריט ערוך באופן מידתי ותינתן זווית הראייה של כל הצדדים בסיפור. "שאלתי אותו לגבי המחקר שהוא עשה על הנוהל הזה שלא קיים, הוא אמר לי שהוא קיבל את הפרטים מפעיל זכויות אדם שמתגורר כבר כמה שנים בעזה. "אז הבנתי בדיוק איך נראית המידתיות שלו."

בדברים אלה של מר לאון, גילה השחקן לא רק את היותו בעל מצפון ויושרה מוסרית, וגם לא רק את היותו ישראלי נאמן לערכים של מוסריות ולאומיות, אלא את הבנתו הרבה לגבי אמנות. למעשה, מגיע לו אות של כבוד על ההבנה העמוקה שלו בתחום האסתטיקה, העומדת בסתירה להבנתם של רבים ממחנה השמאל, המתהדרים באיצטלה של "מבינים" באמנות, אשר מתגלים בהקשר כזה כבורים גמורים לגבי צורת הפעולה האמנותית הנכונה הן מבחינה אמנותית והן מבחינה מוסרית.

כל המתפקדים באמנות ברוח ה"ברנג'ה" המקומית, כלומר כחלק מנבחרת האמנות של מחנה השמאל הישראלי, נכשלים שוב ושוב בכך שהם מניחים לנצל אותם למטרות פוליטיות המנוגדות לישראל והתומכות באויביה. בהקשר של הסכסוך הנוכחי משמעות הדבר היא תמיכה באי צדק, שאותה הם רואים כלגיטימית מכיוון שהיא נוקטת ב"מידתיות", כלומר שהיא מאפשרת "איזון" בין הצדדים. בורותם של רבים מאמני ישראל בנושא זה – כמו של רבים מאנשי הרוח-כאילו שבמדינה – מתבטאת במחשבה שהצגת עמדותיהם של שני הצדדים באופן שממנו ניתן להבין כי שתיהן בעלות משקל שווה היא חיובית; הם אינם מבינים שמנקודת המבט של הצופה האירופאי לא קיים בעולם רוע או אי מוסריות גדולים יותר מאלה של אדם בעל עליונות כוחנית (= חייל צה"ל) הפועל באופן שעלול לפגוע בילדה חפה מפשע...

מה שגרוע הרבה יותר מעוורונם ובורותם של האמנים הזוטרים אלה, אשר האידיאולוגיה האסתטית השולטת במערב משטה בהם מזה זמן רב, הוא חוסר הבנתם של האחראים על הרשות הממלכתית המתירה לגורמים עוינים להשתמש במשאבים ישראליים באופן המציג את ישראל ועמה כבלתי-הומניים תוך שימוש ערמומי נגד עניניה באמצעות איסטרטגיה אסתטית פוליטית.

סדרת טלוויזיה זו, שצולמה במלואה בישראל, צפויה לעלות בקרוב על המסך. לפי מה שבו נתקלו מיקי לאון וחבריו ברור שכותבי היצירה טענו אותה בחומרים שיש בהם לא רק חומר נפץ פוליטי המציג את עמדת השמאל כצודקת אלא גם סיפוק צרכים אנטישמיים קמאיים, שמתבטאים במה שאינו אלא וריאציה חדשה על עלילת דם ותיקה, אשר תדבר אל שונאי ישראל הרבים בבריטניה, מוסלמים ונוצרים כאחד. אין להעלות על הדעת שקיימת בעולם מדינה אחרת שהיתה מרשה פגיעה מהותית ומשמעותית כל כך בכבודה הלאומי, כפי שנעשה במדינת ישראל. ויש כבר מי שאמר כי "נראה שאם משרד החוץ הישראלי עורר סערה כה גדולה על סדרה דומה בטורקיה, כדאי שייערך למתקפה הבריטית הזו עוד לפני שהיא עולה אל האקרנים."

אך על אף שמשת"פים ישראלים ממלכתיים אלה של השמאל והאנטישמיות מאפשרים את היווצרותה של יצירת אמנות עויינת ואף תומכים בה על ידי כך שהם מעניקים לה לגיטימיות, אין הם עושים זאת מתוך זדון אלא מתוך בורות; מקבלי החלטות אלה, המפוזרים בשדה הבור של מדינת ישראל, מתיימרים לשאת בתואר של "מבינים באמנות" אך מבינים בה הרבה פחות מכל אזרח רגיל. למעשה, מדובר במטורפים ממוסדים שאינם מזהים את היותה של האמנות המופעלת על ידי אויבי ישראל נשק רוחני לכל דבר ולפיכך גם אין הם משיגים את היקף פגיעתו ונזקו של נשק זה.

על יסוד ביטויים שאין הם מבינים לעומק את משמעותם המעשית, כמו חופש הבעה, מידתיות, איזון וחופש אמנותי, שבאמצעותם חונכו להבין אמנות בצורה המעוותת את יכולתם לשפוט, משרתים מייצגים אלה של מדינת ישראל את אויביה האסתטיים מבית ומחוץ הן על ידי מתן רשיונות לעשיה אמנותית עויינת והן על ידי הענקת משאבים ציבוריים נכבדים ליצירות המציגות בעולם את ערכיה של ישראל תוך הוצאת דיבתה, השפלתה המוסרית והוקעתה. בכך הם חוטאים לעצם התפקיד שאותו הם אמורים למלא ובמקום לפעול למען העם שאותו הם אמורים לשרת, הם בוגדים בו.

אחד השקרים הגדולים שאותם ניפק השמאל דרך קבע לתרבות הישראלית הוא זה שישראל עשתה הרבה כדי להאדיר את שמם של מדינת ישראל וצה"ל בעולם. אך למעשה, על אף שבתולדות עם ישראל בכלל ומדינת ישראל בפרט רבות הן העובדות המצדיקות האדרה מסוג זה, אין הדבר כך; למותר לציין כי ניתן היה ליצור יצירות אמנות גדולות רבות ומעוררות השראה על יסוד קורות עם ישראל ומדינת ישראל, שבהן יועלו על נס גבורת העם היהודי, צדקתו ואנושיותו, אך מדינת ישראל – בניגוד למיתוס השמאלני - לא תמכה מעולם באופן משמעותי ביצירת אמנות שתעלה על נס את גדולתו של עם ישראל או צבאו. למעשה, ספק הוא אף אם ניתן לספור על כף יד אחת את המספר הזעום של סרטי קולנוע שבהם הוצגו פעולות הגבורה הרבות של צה"ל או הצלחותיו בשדה הקרב, שלא לדבר על תרומתה הרבה של ישראל באמצעות צה"ל לרבות ממדינות העולם בעיתות צרה ומצוקה.

אל מול כל אלה נקטה מדינת ישראל במדיניות של "יהללך זר" שהוכחה ככשלון מחפיר, שכן במקום שירי הלל ותשבחות ספגה ישראל מזרים רק נאצות וקללות – וקל וחומר כאשר היא תומכת במשמיציה. שום הסברה מדינית אינה יכולה להחליף מדיניות ראויה בתחום השיפוט האסתטי ועל היעדרה של זו משלמים היום עם ישראל ומדינתו מחיר כבד במונחים של כבוד, תדמית ומעמד עולמי.