חינוך אסתטי לילדים

 

חינוך אסתטי לילדים

בשוק האמנות לילדים – ובמיוחד בחלקו אשר נתמך על ידי מערכת החינוך הממשלתית - מבוצעים הפשעים הגדולים ביותר נגד הפסיכולוגיה והפילוסופיה של ילדים, על ידי הורים ואמנים בסיוע "מחנכים" כביכול; אנשים המוכשרים במוסדות המוסמכים לחינוך על ידי המדינה מופקדים על ייצור תכניות חינוך אמנותיות לילדים. אך סימן שאלה גדול מתנוסס מעל יכולתם להבחין בקיומו של ערך אמנותי חיובי - וקל וחומר על ערכים אמנותיים חיוביים המתאימים לילדים.

ספרים לילדים – דמיוניים במיוחד - מבוססים על פוסט-מודרניזם ("הכל הולך"). מה שהדבר אומר הוא שביצירות לילדים מרשים לעצמם היוצרים "חופש" מפוקפק, החורג מכל הגיון וערך מוצקים בתוקף התירוץ של חופש אמנותי. העדרה של כל מחוייבות ערכית מצד האמנים בחברה המודרנית מתעצם פי כמה כשמדובר באמנות המיועדת לילדים. בדבר זה ניתן לחוש במיוחד באירועים אמנותיים המתוכננים לילדים על ידי מערכת החינוך הריכוזית – וגם בערכים האסתטיים הקיימים בעיצוב סביבתו של הילד.

ערכים אלה, שהם אנטי-אסתטיים בתוקף היותם בלתי כפופים במפגיע לשום תכנית, ארגון או סדר, מתבטאים בכך שעיצוב החווייה האסתטית של ילדים מן הגיל הרך, כמו למשל זה הנעשה באמצעות תמונות ומוסיקה, נושאים לעתים קרובות ביטוי של התפרעות בלתי מתחייבת מצידם של היוצרים והמחליטים. כפי שמתרחש בימינו בתחומי האמנות המיועדת למבוגרים חשופים הילדים לתוצאות ההחלטה של מחנכים המושפעים מאסתטיקה בלתי תבונית. אלה אינם מספקים לילדים הנאה אמנותית רצינית ולכן מנשלים אותם כבר מגיל צעיר מידיעת החוויות האמנותיות האפשריות.

בהתחשב בכך שכל אלה מתבצעים בדיוק בתקופה החשובה של גדילתה והתעצמותה של תודעת הילד ומידת הכרת המציאות שלו, הרי שביחד עם גרירה של הילד לקונצרטים מוסברים המתוכננים על ידי גורמי החינוך של המדינה, ברור שכל מה שיש במפעלי האמנות החינוכית לילדים שמתקיימים על ידי המדינה יכול לספק רק את הורי הילדים – ורק במידה שהם מבינים באמנות. בהתחשב בכך שגם ההורים הם קרבנות אותה פקידות ואותו ידע אסתטי...