המורדים הנאיבים

המורדים הנאיבים

נטיות האמנות מאז סיום המאה ה19 ועד היום הן פוליטיות בעיקרן – ובמיוחד בעובדה של היציאה של המורדים האמנותיים (שלרוב מתוארים כ"צעירים") נגד ה"שמרנות החונקת" (שלרוב הם השמרנים מהדור שעבר). ולא מן הנמנע ששרשיה של מגמה כוללנית-דוגמטית זו נמצאים ביסודות הנצרות שהכשירה את הקרקע לשבירת היסודות הראשונה.

העיקרון הידוע כסגנון האסתטי המקודד בלבוש של חולצה פתוחה כקריאת תגר נגד הלבושים בחליפות סגורות, כשהראשונים מסמלים, כמובן, את שבירת המוסכמות - וזו הוכחה-לכאורה להשפעת הגישה הפוליטית – שלרוב היא זו של השפעת המטפיסיקה החברתית - על המתחולל בשדה האמנות בימינו.

משמעותה המעשית של גישה זו היא התמקדותה בהרס המסגרות הקיימות יותר מאשר ביצירת דרכי הבעה טובות או אף בלמידת הקיימות. איכשהו זורמות מגמות אלה בצינורות ההעברה הערכיות של הפילוסופיות החברתיות המובילות בחברתנו, אשר גורמות לרבים מבני תרבותנו לראות את ה"צעירים" כמובילים ערכים חיוביים, אף כי אין להם צורך בכל ביסוס עובדתי.