אסתטיקה פוליטית בימינו

| הדפסה |

פרטים: עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37; כניסות: 1631

האדם של המאה ה21 מתקדם מאד מבחינה טכנולוגית אך יש תחומים תרבותיים שבהם הוא מפגר ביותר, ממש עד כדי סכנה קיומית – וזה קורה במיוחד בתחום האמנות; ואכן, בתחום האסתטיקה ניתן להבחין בהתדרדרותה המסוכנת של האנושות של דורנו למחוזות שעלולים להביא את כל הגזע האנושי בעידן הקרוב לבעיות קיומיות שהן מהיותר חמורות שידע המין האנושי אי פעם. אלה עלולות להיות השלכות ישירות של פגיעה ברמתה האסתטית של האנושות בימינו.

דבר זה נובע מכך שהצד האסתטי של האדם הוא, באופן יסודי, הצד החיוני ביותר שלו כשהדבר נוגע לידיעתו את העולם; דרך ההיבט האסתטי של חייו רוכש האדם את הידע העיקרי שלו לגבי המתרחש במציאות בכלל ובשדה הפוליטי בפרט, מה שאומר שהתעדכנותו של האדם לגבי המתרחש בעולם תלויה במצב האמנות שלו. היחלשותו של המין האנושי מבחינת כוח היצירה האמנותית שלו אומרת בהכרח החלשה משמעותית של יכולת תפיסת המציאות שלו מבחינה אינטלקטואלית ומדעית – וזה המחיר שמתחיל היום האדם לשלם על הזנחה בת מספר דורות של האמנות שלו.

עד אמצע המאה ה20 היתה הפעילות האסתטית האינושית פועלת כשומר ראשו של האדם מבחינה זו שהיצירה האמנותית שנוצרה החל מן הרנסנס, דרך עידן התבונה ועד לסוף המאה ה19 ותחילת המאה ה20 היו האמנויות הפופולריות, כמו הספרות, התיאטרון והאופרה, ממוקדות על המתרחש בהיבט הפוליטי-הסטורי של העולם באופן שסיפק להמונים יכולת לתת את הדעת על מה שקורה בעולם בצורה שסיפקה אותם ואיזנה את המתחים הפוליטיים העולמיים. החל מסוף המאה ה19 לערך חלה בפילוסופיה האסתטית העולמית נסיגה שהביאה את החיים האמנותיים בעולם האנושי למצב של אבדן דרך.

הדבר הביא לכך שבאמצע המאה ה20 התפתחו במקביל, בשדה האסתטיקה העולמית, שתי מגמות מקבילות: ירידה חריפה בתחום הפילוסופיה האסתטית אשר יצרה בעיות קשות שהביאו להתדרדרות חריפה של הידיעה האנושית לגבי האמנות, מה שיצר פיגור משמעותי ברמת היצירה האמנותית הגבוהה ובלם את התפתחות החיבור המוסיקלי, הדרמה וכל השוק האסתטי (התחום היחידי שבו היתה עליית-מה בטכנולוגיה האמנותית היתה המצאת הקולנוע, אך זו כמעט ולא נגעה בתכנים אלא בצורה) ובמקביל לו נוצרה גאות של אמנות פופלרית ופופוליסטית, אשר פנתה אל המכנה המשותף הנמוך של ההמונים ונוצלה על ידי משטרים עריציים לצרכיהם.

עד היום, כתוצאה מתהליכים אלה, התקשורת של ימינו מציגה את המציאות באורח דרמטי ובונה "טובים" ו"רעים" עפ"י קריטריונים שניתנים לפענוח עפ"י עקרונות אסתטיים וזאת כחלק מתנועת היצע וביקוש של הציבור האנושי, המותאם לתפוש את המציאות כמהות אסתטית. ציבור זה, החשוף לאמצעי שידור והגברה בתחומים פוליטיים ואמנותיים כאחד, שבהם משתתפים המוני אנשים, אינו מבחין באמת בין מה שמציעה לו מהדורת חדשות לבין מה שמוגש לו כסיפור דרמטי ובדומה לכך הוא גם איננו מבחין באמת בין אלילי פופ לבין פוליטיקאים או בין עריצים לבין דמויות של העולם החופשי.

מזה דורות פוגשים קהלים גדולים באישים מתחום הפוליטיקה והאמנות המופיעים לפניהם על במות גדולות כשהם מונעים להיחשף אליהם מטעמים השמורים בידיהם. מבלי להיות מודע לעובדות אלה בצורה אינטלקטואלית או פילוסופית, הן ידועות יפה לכל מי ששולט במנגנונים פוליטיים ומשתמש בהם כאמצעי לקדם את מטרותיו. דווקא היחס שבין השימוש הרב שנעשה בעקרונות אלה, שלא רק היטלר וסטאלין היו רבי-אמנים בהפעלתם, לבין הדרישות הלא-גבוהות שנדרשות לצורך זה ממי שמעוניין בכך, היא המאפשרת לעתים מזומנות לבני אדם קטנים ביותר להגיע בעולמנו לעמדות כוח והשפעה גדולות.

הטכנולוגיה האסתטית הפוליטית שבה מדובר איננה חדשה; היא שימשה בידיהם של בני אדם רבים שהיו בעמדות כוח באמנות, דת ופוליטיקה מזה אלפי שנים ואלה הבינו במה שהיום קוראים אנשי רוח רבים את מה שמניע פסיכולוגיית המונים – אלא שהם לא הבינו בדיוק מה (ואם בכלל) ניתן להשיג באמצעות טכניקות מסוג זה מבחינה מוסרית. לרוב ידעו גורמים אלה להשתמש, באמצעות שיטות ניהול המונים מסוג זה, כדי לשמור על שליטת המונים, אך ספק כמה ידעו הם להשפיע על המונים כך שחייהם ישתפרו באופן משמעותי.

בעוד שמקדשי העבר הגדולים של הדתות דאגו לחצוב או לחרות בקירות המבנים העצומים שהקימו בימי קדם כתבים או מראות המבטאות את אמונותיהם היסודיות, מנהיגי המאה ה20 לא התאפיינו בהשקפות רעיוניות חד-משמעותיות ועסקו בעיקר בפולחני אישיות מהסוג הפשיסטי או הקומוניסטי, שבמסגרתו פירסמו בגודל ענק את קלסתרי מנהיגיהם הנערצים (או אלה שלדעת המנהיגים היו ראויים להערצה), אך נראה שמה שהם במיוחד לא הבינו היה איך להגדיר מגמות מוסריות אמיתיות שאליהן מוסרי לנווט את האנושות.

זו הסיבה שבגללה גם גדולי השליטים שהיו לאחרונה באנושות – כולל שליטיהן של מדינות בנות מאות מליוני אנשים, המצויידות בנשק גרעיני ובאמצעי הרתעה ששמרו עליהן מפני התקפה חיצונית - לא הצליחו להגיע להישגים אמייתיים, זולת שרידות אישית – ולא בצורה שהועילה או קידמה את נתיניהן, אלא רק הקפיאה את כלכלת ארצותיהם.

למשל, העריץ האחרון של קוריאה הצפונית, אשר נפטר בשנת 2012 במיטתו, הצליח להשליט במדינתו רודנות בעלת ערכים אסתטיים שמבחינה עקרונית לא היו שונים מאלה שבהם דגלו הרודנים של העידן האחרון, כמו סדאם חוסיין או ראשי סין העממית. אך מעבר לאסתטיקה התדמיתית הפגינו כמעט כל הרודנויות האלה עוצמה ושליטה פסיכולוגית פושעות וזולת זאת היו מדינותיהן בתי כלא מעוצבים שיושביהן נידונו לרעב, עינויים ופיגור, כשעצם קיומן מטיל אות קלון כללי על העולם כולו שלא הצליח להביסן ולהוציא לחופשי את הכלואים בהן. אך העובדה שגם חלק העולם המכונה בימינו "חופשי" חסר כוח עמידה מוסרי עולה בקנה אחד עם היות מצבו האסתטי חסר חוסן משמעותי.

ההתדרדרות הגדולה באמנות איפשרה לאומות שעליהן השתלטו משטרים רעים להגיע באמצעות טכנולוגיות אסתטיות שטחיות ליכולת להניע אוכלוסיות גדולות לצרכיהן. לדאבון הלב מצליחה עד היום מעצמה ענקית כמו סין העממית לכבוש את העולם באמצעים אסתטיים, כשהיא משפיעה על אוכלוסיית העולם כולו – כולל חלק גדול מזו של העולם החופשי – להוציא בה את משאביו על תיירות ורכישת ערכים על יסוד של פאר אסתטי חיצוני שבאמצעותו היא מושכת אותו לקיים בה אירועים בינלאומיים כמו האולימפיאדה – מה שמייצר קשר שמשמעותו עולה בקנה אחד עם קיום האולימפיאה בברלין הנאצית.

בימינו קיימת בעולם טכנולוגיה שיכפולית רבה המאפשרת להפיץ סוגים רבים של טכניקות אמנותיות חדשניות אך אלה חסרות כל יכולת להציג עמדה מוסרית חד משמעית כנגד הפגיעה הגדולה שקיימת במין האנושי מצד אויביו הפוליטיים.