בין ישן לחדש

 

בין ישן לחדש

המלחינים הדגולים החדירו תוכן רומנטי גם לצורות מסורתיות, קבועות. מוצרט הוא דוגמה מצוינת לכך; על ידי שינויים שהכניס בצורות שלמד מאלה שקדמו לו, הרחיב את אפשרויות ההבעה של היצירות הקלאסיות ובכך הכשיר את הקרקע למרחיבי המסגרות כמו בטהובן. בטהובן ואחריו גאונים כמו שופן הצדיעו למסורות העבר ושינון רק כאשר היו משוכנעים כי הדבר נחוץ מבחינה אמנותית, אך לא היו כבולים לרעיון ה"חדש בכל מחיר".