שוסטקוביץ' והמונולוגים

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 1902

 

שוסטקוביץ' והמונולוגים

אמנות תחת דיקטטורה

זהו הנושא הראשי, שאין ספק שחשיבותו עולה על מקרה מסויים זה או אחר. השאלה היא באמת איך משפיעה איכות חייו של אמן במשטר דיקטטורי על יצירתו האמנותית – ואיך הפוליטיקה של חייו באה לידי ביטוי ביצירתו.

לכך נוספת השאלה: בתרבות של שקר, הנובע מפחד, איך ניתן בכלל להבחין בין ערכים שעימם היה האמן שלם מבחינה אמנותית ובין אלה שהחדיר ליצירתו בשל הלחץ הפוליטי שבו היה נתון?

בעיות אלה מלוות אותנו גם כאן ועכשיו, הן כאשר אנו צריכים לשפוט את אפיו של האמן והן כאשר צריכים אנו לחוות דעה לגבי איכותן של יצירותיו. לעתים, במיוחד כשהאמן הוא בעל שורת יצירות שמרניות באפיין, ניטל להאשים בעובדה זו את המשטר – או לראותה כגורם טבעי שהיה נתון לבחירתו של האמן, שהיה שמרני בתפיסתו האמנותית.

סימן שאלה ערכי קיים לצד רבות מיצירות האמנים שפעלו ופועלים במסגרת משטרים דיקטטוריים בכלל ותחת מטריית הדיקטטורה הסובייטית בפרט. דוגמה מובהקת לכך היא יצירתו של המלחין דימיטרי שוסטקוביץ'. מחבר זה הוא אחת החידות המובהקות לגבי יושרה אמנותית, שכן הוא בילה חלק מחייו בעימות עם יוסף סטאלין, הדיקטטור הרוסי. עובדה זו מעלה סימני שאלה גדולים לצד כל יצירה שיצר בתקופת שלטונו של העריץ, שכן לא ברור מה יצר באופן נבחר על ידו מבחינה אמנותית או לא.

שוסטקוביץ' - משרת או דיסידנט?

תחת כותרת זו, חגי חיטרון ("הארץ" 28.3.06) מציג, תוך שאלות טורדות, את הסרט על פרקים סוערים בחייו של המלחין הרוסי דימיטרי שוסטקוביץ' "סימפוניות מלחמה" שנוצר ב-1977.

הוא רואה את היצירה הקולנועית כטובה מבחינה טכנית; הסרט, לדבריו, "ערוך כהלכה, מחבר קטעי מוסיקה עם קטעי עדויות אישיות, עם צילומים מזעזעים מימי הטרור הסובייטי ומימי מלחמת העולם השניה." – אך הבעייה היסודית שעולה ממנו היא שאלת זהותו האמיתית של שוסטקוביץ'. כותב חיטרון:

"הויכוח שהסרט עוסק בו נסב על דמותו של שוסטקוביץ', אשר חיבר חלק גדול מהסימפוניות שלו, שקטעים מהן מושמעים בסרט: האם היה משרת כנוע של סטאלין (ותוגמל בנדיבות) או שמא היה מתנגד (דיסידנט) נסתר למשטר, שהביע את מחאתו ואת שנאתו לעריצות הרצחנית ברמזים מוסיקליים עבים?

הסרט בוחר בתשובה השניה, ומקדם אותה ביעילות. לדידו של ויינסטיין, הויכוח איננו קיים. היותו של שוסטקוביץ' דיסידנט נסתר היא, מבחינתו, אמת הסטורית מוצקה. בהתאמה להשקפה זו, הכותרת המלאה של הסרט היא "סימפוניות המלחמה, שוסטקוביץ' נגד סטאלין."

אך הכותב אינו משוכנע לחלוטין בעמדתם של המלחין ובימאי הסרט, לאור גישת הבימאי. הוא מפרט כי פקפוקו נובע ממונולוגים קצרים המושמעים בגוף הסרט, והאמורים לשקף את עמדות שוסטקוביץ:

חידת המונולוגים

"המונולוגים מציגים את עמדתו של שוסטקוביץ' כדיסידנט, כמו זה האומר ש"הסימפוניה השביעית שלו, "לנינגראד", אינה מספרת רק על לנינגראד שתחת המצור הנאצי אלא גם על לנינגראד שסטאלין ניסה להרוס לפני כן. "היטלר היה פושע, אך גם סטאלין." אומר הקריין מפיו של שוסטקוביץ'. שואל חיטרון: "מנין נלקחו מונולוגים אלה ומתי אמר אותם שוסטקוביץ'? הסרט אינו מגלה זאת, אך מי שמכיר קצת את הויכוח ינחש את התשובה עד מהרה. המונולוגים נלקחו מהספר "עדות", שכתב סלומון וולקוב, ששוחח עם המלחין בשנותיו האחרונות." מקור זה מצויין בכותרות הסיום של הסרט רק בשם הספר ולא בשם סופרו. להתייחסות זו מייחס מחבר המאמר משמעות:

"...שוסטקוביץ' מת ב-1975. ארבע שנים לאחר מכן פורסם הספר בארה"ב בלבד. בשעתו אכן חולל הספר מהפך בתדמיתו של המלחין הגדול. קודם לכן הוא נחשב כמי שהלך בתלם, שירת את המשטר הסובייטי בכלל ואת סטאלין בפרט וכפף את המוסיקה שלו לצווי השלטון. "עדות" של וולקוב מציג את המלחין כמתנגד נסתר, שונאו של סטאלין, שהצליח להגניב את יחסו האמיתי אל העריץ לתוך המוסיקה שחיבר."

בערך שנה אחר כך, מספר חיטרון, נתגלה מידע חדש בנושא: לורל פיי, חוקרת, פרסמה ממצאים שמציבים סימן שאלה מעל לספר. היא טענה כי "לפחות אותם העמודים המאושרים על ידי שוסטקוביץ', בחתימתו, אינם יכולים להיות חומר חדש שסיפר לוולקוב" והדבר גרם לויכוח בין המעוניינים בדמותו של המלחין.