היופי שבכוח

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

היופי שבכוח

לעתים צדה עיני בטלויזיה או באולם הקולנוע מספר תמונות מדהימות ביפיין, היוצרות יסוד לחוייה אמנותית נהדרת, ואני מקווה כבר שמדובר ב"בקרוב" של סרט נהדר, אך מסתבר שמדובר בפרסומת לקפה או לסיגריות וזה חבל לי שהענין מסתכם בכך ושמאמץ אמנותי כה גדול והשראה כה רבת מעוף, אינם מביאים בעקבותיהם פיתוח מלא וראוי לפוטנציאל האמנותי שהם מגלמים.

אינני יכול שלא לחשוב על האמן שכלא עצמו ואת רוחו בכלא הצר של ההשראה בת הדקה (או פחות ממנה) כאילו היה בטהובן מתבקש לכתוב רק את צלילי הפתיחה של הסימפוניה החמישית שלו לצורך טכס כניסת דוכס אל העיר, מבלי לפתח הלאה את הנושא הזה, כפי שעשה, לכדי פרק שלם לפחות -= אם לא סימפוניה גדולה.