גבול האמנות

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 888

גבול האמנות

יש גבול למידה שבה יכול אדם לחוות אמנות: לשמוע מוסיקה, לקרוא ספרים ולראות סרטים – והגבול הוא גבול המציאות. האמנות מבטאת משהו במציאות. יש לה אמירה – ואמירה זו מתנה את תפישת האדם את המציאות, קובעת או נוגדת אותה.

זוהי גם אחת הסיבות המכריעות לגבי יחסו של האדם לחווייה האמנותית שלו: יש כאלה שמחזקים אותה ונאמנים לה לאורך כל הדרך ויש שנשמטים ממנה ונוטשים אותה. העובדה שבני אדם שונים זה מזה במידת עיסוקם באמנות ויש ביניהם רבים אשר עוסקים ביצירה או בחוויית אמנות במשך זמן רב בצעירותם, אך נוטשים פעילות זו בבחרותם או בהתבגרותם יש בה כדי להעיד על מידת החשיבות שהייתה לאמנות בחייהם – וזה, אולי, קשור למידת ייצוגה של זו בחייהם את המציאות.

מה שאדם רואה כ"טעמו" האמנותי יכול להיות תוצאה של כל שילוב בין הרגלי חוויית האמנות שלו לבין רעיונותיו לגבי המציאות. כך או כך איחודם של אלה הוא הקובע באיזו מידה יכול היחיד להרחיק לכת בהפלגתו אל תוך חווייתו האמנותית. בהקשר זה ניתן להפיק מכל קשר יחידאי של אדם אם אמנות את גבולה של ארץ האמנות האישית שלו.

בהקשר זה, גבול האמנות הוא מחד חובק עולם ומאידך אישי ביותר. הוא קשור למידה שבה מרגיל האדם את עצמו באמנות, החל מלמידת תכניה וכלה בלמידת ההרגלים האמנותיים שלו בחווייתה או במעורבותו בעשייתה. מבחינה זו שונים בני האדם ביותר זה מזה: בזמן שעבור בני אדם רבים אין החווייה האסתטית יותר מפעילות אחת מני רבות בחייו, עבור אדם אחר יכולה חוויית האמנות להיות כה חיונית עד שאין לה, מבחינתו, גבול.