אושר מוצדק

אושר מוצדק

היסוד לאיכות חיינו

היחס בין מושגי האושר והצדק הוא יחס ישר שבו משלימים הם זה את זה כשני חלקיו של שלם אחד. הרבה יותר מקיומו של קשר אפשרי בין אושר וצדק, קשר כזה הוא הכרחי. לא רק שביסודו של האושר ניתן למצוא את הצדק, שהוא תנאי המפתח לאושר, אלא שלא יתכן אושר ללא צדק. עבור האדם הנאור, הקשר בין מושגים אלה איננו רק הכרחי מבחינה עובדתית והגיונית אלא כזה שהוא יכול לנצלו למטרותיו, כי מידת אושרו עולה בקנה אחד עם מידת צדקתו – וצירוף המלים "אושר מוצדק" מבטא את היותו של האושר השלם ביותר כזה המבוסס על מידת הצדק הגדולה ביותר.

הרבה יותר ממה שנהוג להניח בתרבותנו, מותנה אושרו של האדם באמונתו בצדק, שכן זהו מה שקובע באופן היסודי ביותר את איכות חייו. לרוח האדם יש צורך בצדק, שכן האמונה בצדק הוא תנאי לאושר האנושי; משמעותו היסודית של הצדק היא התאמה למציאות ומידת אושרו נמצאת בהתאמה למידת צדקתו. עם זאת, המקום שממלא הצדק בחיי האדם, בנוסף לתרומתו המרכזית להכרתו, היא התבטאותו בחוויית החיים שלו. דבר זה מעניק ליחיד איכות חיים גבוהה, המתבטאת בתחושה של חיים שלמים ובעלי משמעות. העובדה שהצדק מהווה תנאי הכרחי לאושר האנושי מעניקה לתחושת הצדק של האדם מעמד חיוני ומקום של חשיבות בחייו מעבר להיותו ביטוי להתאמה שבין האדם לעולם.

אך עם זאת, בעובדה זו מסתתרת גם בעייתיות, שכן אף כי האושר מייצג צורך חיוני של האדם, לא תמיד יש בידו די ידע לגבי המציאות כדי שיוכל לבסס עליו צדק אמיתי. כתוצאה מכך נעשה לעתים קרובות בידי בני אדם שימוש בתחליף של צדק. התחליף הנפוץ לצדק אמיתי, המהווה פתרון ביניים למצבי מחסור בידע, הוא צדק מזוייף; החזקה בכזה נובעת מכך שאף כי לא תמיד מחזיק היחיד האנושי בצדק, הוא זקוק לו בשל היותו תנאי לאושר, צורך שלמענו הוא מוכן לעשות רבות; בשל היות הצורך באושר ובצדק חזק וחיוני כל כך מוכן האדם להחזיק, כאשר אין בידו צדק אמיתי, בתחליף של צדק. אך צדק מזוייף כמוהו כמזון מורעל, אשר בשל רעב מאפשר לו האדם לגרום באמצעותו נזק לעצמו.

הפתח שדרכו חודר הצדק המזוייף את חומת הבטחון הטבעית של האדם היא אמונתו; בשל היותה של האמונה בצדק מבוססת פעמים רבות על טעויות או הטעיות, מהווה האמונה הלא מבוססת תחליף לידיעה תבונית ומוליכה את המחזיק בה שולל. רבות יקרה שמחדל הכשל האופייני לידיעת האדם את המציאות מנוצל על ידי אויבי האדם נגדו. הם עושים זאת באמצעות האמונה הבלתי מבוססת, המחליפה את מקומה של אמונת האמת, תוך שהיא מנצלת את חולשת יכולתו של האדם לבדוק את העובדות לאשורן. בגלל השילוב שבין חסך מסוג זה בידע מציאותי אמיתי ובין הצורך האנושי בצדק, יהיה מסוגל אדם, כדי להחזיק בתחושה של צדק, להחליף את האמונה בצדק אמיתי באמונה טפלה המעניקה לו תחושה מזויפת של צדק.

כמעט למותר לציין כי צדק לא שלם איננו יכול להיות יסוד ראוי לאושר שלם. האושר, שהוא תכלית חייו של היחיד האנושי, מבוסס על אמונת האדם בכך שהוא צודק ומותנה בה. זו גם הסיבה להתנגדות הרגשנית העזה שבה מתייחס אדם לכל מי שמנסה מישהו לפגוע ביסודות אמונתו (גם אם תפיסת הצדק שלו מוטעית והביקורת נגדה נכונה) כי ערעור יסודות אמונתו מהווה גם ערעור של אושרו. בדברים אלה כלולים מספר אמיתות ומושגי יסוד שראוי להבינם אחד אחד לצורך תפיסת הדרך שבה הם מתבטאים במציאות. ראשית לכל חשוב להבין לאשורה את ההנחה שהאושר הוא תכלית חייו של היחיד. שנית יש להבין את הרעיון של האמונה בצדק ושלישית את האופן בו מתבטאים במציאות מושגים ומשפטים אלה אחד לאחר:

א. האושר הוא תכלית חייו של היחיד: האושר, בהגדרה, מייצג איזון נפשי הנוצר בשל התאמה בין מצבו הרוחני של האדם למצבו הקיומי; כאשר מתנהלים חיי האדם בצורה שבה פעולות החיים שלו: בחירותיו, העדפותיו ויישומי רעיונותיו בפועל – מותאמות לתוכן תודעתו: מחשבותיו, רעיונותיו וערכיו, התחושה שהאדם חווה היא אושר. לפיכך אין מצב האושר בגדר מותרות אלא הכרח קיומי, שמעבר להיותו תנאי לחיים טובים, מהווה היעדרותו מקור לבעיות נפש, טרדה ונטיות אבדניות.

ב. האמונה בצדק: במרחב הגדול הקיים בין תכני הרוח האנושית לבין היקף פעולות החיים של האדם, המהווים תנאי לתחושת האושר, ההתאמה בין אמונתו האישית של היחיד לבין הדרך שבה הוא פועל בחייו היא הגורם המכריע לצורך חוויית האושר שלו. מכיוון שמדובר באמונתו הפרטית של היחיד ולפיכך בתפישתו היחידאית את הצדק הרי שגם אם אמונתו בצדק מוטעית או לא מושלמת בהתאמתה לעובדות המציאות, יחוש היחיד אושר אף כי לא יהיה זה האושר המירבי האפשרי לו.

ג. הביטוי של אלה במציאות: בשל כך שאיזון נפשי זה, המתבטא בתחושת האושר, איננו מותנה בכך שאמונתו של האדם בצדק אכן נכונה, יכול אושרו של היחיד להיות פגום. דבר כזה יקרה אם אין היחיד מודע לפגמים הקיימים בידע שיש ברשותו. במקרה כזה לא תהיה אמונת האדם מבוססת על צדק מציאותי מלא והאושר שתספק לו יהיה, על כן, בלתי מושלם; הוא יהיה חלקי, שטחי וקצר-מועד.

במציאות העובדתית הדברים מסתכמים בכך שבשל הבעיות המוסריות הקיימות בחברה האנושית, מחזיקות חלק גדול מהתרבויות הקיימות בליקויי ידיעה מובנים, ההופכים את בני האדם הכלולים בהם לעבדים הנשלטים באמצעות התנייתם של שליטיהם אותם על ידי תפיסות משובשות של צדק; דבר זה מוביל לכך שלרוב, אושרם של בני האדם ברוב חברות האדם הקיימות, איננו שלם. במקרים הגרועים ביותר ייווצר מצב שבו אף יאמינו בני אדם כי כדי להשיג אושר עליהם לפגוע בבני אדם אחרים.

המצב הידיעתי הלקוי הקיים בתרבויות זמננו מתאפיין בהבדלים גדולים שיש בידע הקיים בהן בתחומים שונים. דבר זה אופייני במיוחד לתרבויות שאינן מחזיקות בידע מושלם בתחום המוסר אף כי הידע הטכנולוגי שלהן מתקדם ביותר. בתרבות מסוג זה יכול להיווצר מצב שבו מידת הידיעה המציאותית של היחיד האנושי מכוונת, כאמור לעיל, על ידי גורמים בעלי מגמה פוליטית שמכוונת את בני האדם לעשות יותר למען השליטים מאשר למען עצמם. בהקשר של השפעה כזו יתרחש גם תכנות שלטוני של האושר האנושי, שלפיו ילומד היחיד כי אושרו יושג כאשר יבסס את חייו על תפיסת צדק מוטעית, שתגרום לו לשרת את אלה שחינכוהו לראות אותם חשובים יותר ממנו.

סוג כזה של התנייה יכול לפעול כמניע העומד ביסוד התנהגותם של בני אדם החיים בחברה שתרבותה מציגה, למשל, את ההקרבה העצמית או את האלימות כדרך להשגת האושר. כל עוד יראה היחיד המחונך לערכים אלה את המציאות באופן כזה, הוא יפעיל את כל תכונות היסוד החיוביות שלו – את יכולת ההבנה שלו, כשרונות הפעולה שלו ומזגו הטבעי – ככלים בשירותם של כוחות לא ידועים לו. במצב כזה יהיה אושרו של היחיד פגום, בשל התבססותו על אמונתו בצדק מזוייף.

אושר פגום כזה, המבוסס על צדק מזוייף, איננו מוצדק. בעובדת קיומה של אפשרות להשגת תחושת אושר, אשר מתקיימת גם אם אמונתו של האדם איננה מתאימה למציאות הכללית ומסתפקת, לצורך השגתו של האושר האישי, גם בהתאמה למצב הרוחני-סובייקטיבי של היחיד, מהווה הסבר למה שמניע בני אדם רבים כל כך לקחת חלק בפשעים חמורים המכוונים נגד בני אדם אחרים; באופן יסודי, פושעים אלה אינם אלא קרבנותיהן של שיטות שלטון אשר מציעות ומבטיחות להם אושר בלתי מוצדק.

הבטחת אושר זו מסבירה את מוכנותם של רבים וטובים לפעול לטובת רעיונות שליליים ולא מוסריים בעליל. דבר זה נמצא בניגוד למחשבה שמניעיהם הראשיים של פושעים רבים אלה, הממלאים את שורות המוציאים לפועל של מזימות המנוגדות לזכויות האדם, הם חומרניים ביסודם. למעשה, איכות החיים והסיפוק שחש היחיד המאמין בכך שהוא מחזיק בצדק עולים בהרבה על כל סיפוק שיכול להיות מוצע לו בתחום החומר. מבחינה זו מהווה דווקא עובדת היותו של האדם יצור רוחני, הנזקק לאושר כביטוי של צדק, את ההסבר לכך שבתומכים הרבים שעומדים לצידם של רעיונות, תנועות וארגונים שהם אויבי האדם, נמצאים אנשי רוח, המוכנים אף להקריב את חייהם לטובתם.

זהו גם ההסבר לכך שמעבר להבטחות החומריות שניתנות על ידי משטרי דיכוי לנתיניהם, הנוגעות לתנאי קיומם החומרי כמו שכר, מזון, מחסה ושאר טובות הנאה, הנימוק הגדול ביותר להסברת העובדה שלמשטרים כאלה לא חסרים משרתים, היא התעמולה המתמדת שמשקיע השלטון במדינות כאלה כדי להצדיק את עצמו בעיניהם. בצורה זו או אחרת יודע כל שליט כי שלטונו מותנה ביכולתו לשכנע את הנשלטים על ידו כי בכך שהם משרתים אותו הם עושים מעשה צודק, שהוא מה שיתרום לאושרם. בגלל קיומה רב העוצמה של תעמולה כוזבת המחזקת את אמונת הנשלטים בצדקתם של השליטים יש לזכור כי אף שיכולה גם אמונה טפלה להפיק מידה מסויימת של אושר תהיה מידתו של זה קטנה, קצרת ימים ושטחית ביחס לאושר האנושי המושלם.

זו הסיבה לחשיבות המוסרית הגדולה שיש להצדקתו האמיתית של האושר, כלומר לביסוסו השיטתי על ידיעה תבונית, הנשענת על עובדות המציאות. על אושרו של היחיד להיות מוצדק כי ככל שעולה מידת האמינות וההתאמה שנמצאת ברשותו של היחיד למציאות, ואלה נכונות יותר וצודקות יותר, יהיה האושר היחידאי גדול יותר, ארוך טווח יותר ויציב יותר. לפיכך שומה על האדם המוסרי שלא להסתפק בכל מידה של אושר המוצעת לו אלא לשאוף – כדי להחזיק באושר שלם, שיבטיח לחייו את האיכות הגדולה ביותר - שיהיה אושרו מוצדק.