חכמה, בינה ודעת

 

חכמה, בינה ודעת

בניגוד לחברה המסורתית, בחברה של היום החכם הוא המלומד - זה שיכול לצטט כמות גדולה של ידע. על כך מוערך האינטלקטואל של זמננו - על היותו בעל יכולת זכרון גדול. החכם בתרבות זמננו הוא גם בעל יכולת הניתוח הגדולה - היכולת לפרק את השלם למרכיביו.

אך שתי יכולות אלה – הזכרון ויכולת הניתוח - אינן שוות ערך לחכמה ואינן אלא יכולות שגם מכשיר יכול להחזיק בהן: יכולת העתקה ויכולת פירוק. חכמה אמיתית היא ידיעת האיחוד וזו יותר מפעולת הדבקה אלא קיום אחדותי של המשותף בעקרון.

החכמה, בניגוד לבינה ולדעת, היא היכולת לראות את התמונה השלמה – ולא רק מבחינת פרטיה אלא גם מבחינת מגמתה, התפתחותה ומשמעותה החיה. מקורה של החכמה היא הידיעה הראשונית, כלומר רמת הידיעה שאינה פעולה אלא אחדות וחוויית האחדות הזו: ה"אני" לפני שנאמר "אני רוצה". "אני" זה הוא הקיים ביסוד כל פעולתה של החכמה, כי אין זו אלא כלי שרת בידיו להמשיך ולגדול תוך כדי הרחבה של הבנתו וידיעתו את הקיים.