סובייקטיביות אובייקטיבית ד

סובייקטיביות אובייקטיבית ד

על ידיעת היחיד האנושי

העולם הכפול של הידיעה האנושית

מתצפית כוללת של המתרחש בעולם עולה תמונה שבה קיימת כפילות חזקה בהתייחסותו של האדם לידיעה בכלל ולהבדלים בין יכולות הידיעה האנושיות בפרט: מחד קיים עולם שבו אי השויון הידיעתי הקיים בין בני האדם איננו מונע מהם לתקשר זה עם זה, להעביר זה לזה ידע וליהנות ללא סייג מתוצרי הידיעה האנושית המתפשטת בעולם כולו – ומאידך מתחוללות בין בני אדם, עמים ומגמות פוליטיות, מלחמות עקובות מדם בגינן של אי הסכמות עקרוניות בנושאים הנוגעים לידיעה אודות מהות העולם.

בחינתן של שתי מגמות מנוגדות אלה מעלה את השאלה: מהו הגורם המבחין, העושה את ההבדל בין מצב שבו אין ההבדל הידיעתי בין בני האדם מהווה לגביהם בעייתיות כלשהי לבין המצב שבו אין הם יכולים להרשות לעצמם (ולאחרים) להתיר אי הסכמה כלשהי עד כדי כך שהם מוכנים להרוג ולהיהרג על אמונתם?

בשדות ובתחומים רבים שבהם מתנהלת המלחמה שבין הממסד המדעי המקובל בעולם המערבי לבין מגמות, גופים וארגונים הדוגלים בידע אחר מתחוללים מאבקים קשים שבהם אין הצדדים מוכנים להכיר זה בעמדותיו של זה. במיוחד אכזרי וקשה מאבק זה כאשר על הפרק עומדות סוגיות שבהן ההשפעה התרבותית נושאת גם השלכות פוליטיות שיש בהן משום משמעות כלכלית. משמעות כלכלית זו נובעת כפועל יוצר גם מעימותים שמתגלעים על יסוד מדעי נקי, כמו זה הקיים בין הממסד המדעי המבוסס על מוסכמות לבין מגמות "אלטרנטיביות" המבוססות על ידע שעדיין לא זכה ל"גושפנקא" ממסדית. ויכוחים מסוג זה אינם נשארים בשדה הדיון ההגותי הקיים בציבור אלא חורגים לשדות היישום המציאותי בשוק, שבו מתחוללים מאבקי כוח בין בני האדם הפועלים בהם, שחלקם מצויידים בידע המקובל כאובייקטיבי וחלקם מבססים את יצירתם על גורמים שאינם מחזיקים בהכרה מצד ממסד כלשהו.

המשותף למלחמה הממסדית-תרבותית של ימינו נגד כל ידיעה שמוצהרת ככזו שתומכת במהויות אשר אינן מקובלות על ידי הממסד המדעי המוסכם בתרבות העולם המערבי, כמו אלה המשוייכות לאמונות הדתיות, מתבססת על דחייתה הגורפת של החווייה האנושית הסובייקטיבית. חווייה זו – במיוחד כשהיא טוענת לבלעדיות בלתי ניתנת לשיעתוק מושלם – נתפסת כבעלת מעמד מדעי שווה ערך לסובייקטיביות ולפיכך ככזו שאיננה יכולה לייצג ידע אובייקטיבי. דבר זה מבוסס על ההנחה הקיימת בממסד המדעי, הגורס כי כדי לבסס את קיומו של דבר מבחינה אובייקטיבית יש לצבור כמות מינימלית של עדויות לגביו – וזו איננה יכולה להיות עדותו של יחיד, שכן עדות כזו היא, בהגדרה, סובייקטיבית.

מראיית ידיעתו של היחיד האנושי כמייצגת סובייקטיביות קל להגיע למחשבה שאין לסמוך על זו, על יסוד המחשבה שהסובייקטיביות מנוגדת, מן הסתם, לאובייקטיביות, אך זו טעות שחשוב ללמוד לדחותה. הסובייקטיביות איננה מנוגדת לאובייקטיביות. ויתרה מזו: הסובייקטיביות היא מעמדה היסודי של התבונה היחידאית, ועליה נשען כל הבנין האנושי התרבותי של הידע האובייקטיבי. כפי היחיד האנושי הוא אבן היסוד של האנושות, מהווה צורת ידיעתו את אבן היסוד של הידיעה הכלל-אנושית.

מבחינה הסטורית, כל הידע הנמצא בידי האנושות הושג תוך מאמץ משותף של בני אדם היחידים, אשר תרמו את חלקם לעולם הידיעה העצום של הידע העולמי. גוף הידע המקובץ הקיף את העולם כולו באמצעות חוקי הכלכלה החופשית, אשר הפיצו את הידע הזה ושילבוהו בשוק העולמי בדרך שהביאה אותו אל כל אדם בעולם. דבר זה נעשה תוך הקפדה על קיומן של זכויות האדם, אשר ביצרו את מעמדו של הידע היחידאי במעבר בין התרבויות, המקומות והזמנים, תוך הענקת החשיבות הראויה ליחס שבין תוצר דעתו של היחיד האנושי לבין זכויות הקנין שלו כבעליה של יצירתו וזכותו לסחר חופשי עם בני אדם הצורכים אותה בעולם.

באמצעות הקפדה על עקרונות מוסריים אלה (גם במצבים שבהם עדיין לא הוגדרו מבחינה פילוסופית/פוליטית באופן ברור) לאורך ההסטוריה הצליחו שיפוטיהם היחידאיים הסובייקטיביים של יצרני האנושות להשיג מעמד של ידע אובייקטיבי בזכות השוק החופשי הכלל-עולמי; ההתרחבות המתמדת של שוק זה, אשר התאים את עצמו לצרכיה של האנושות המתפתחת, היתה לעובדה אשר קיומה לא נזקק לסיוע, הוכחה או עדות תומכת כלשהן - לא בנוסף להצלחתו של השיפוט הסובייקטיבי להוכיח כי הוא בעל מעמד מציאותי אובייקטיבי באמצעות עצם העובדה שהוא נפוץ בעולם בדרך שהוכיחה, כשלעצמה, את יעילותה המעשית בעצם היישומים הרבים שלה על ידי האנושות.

אין ספק כי לעצם יישום ידיעתו הסובייקטיבית של היחיד בתחומים שונים של עשיה ושימוש על ידי בני אדם רבים בעולם כולו יש בפועל מעמד אובייקטיבי המשחרר אותו מחובת הוכחה כלשהי; בעולם האנושי משתמש כל יחיד ברבים מתוצרי דעתם של יצרנים שרחוקים ממנו בזמן ובמקום מבלי שהוא נדרש להכירם או להוכחה כלשהי לגבי איכות יצירתם שבה הוא משתמש מדי יום.