גיבור צה"לי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 751
גיבור צה"לי
בצבא לא אוהבים גיבורים.
כשאין ברירה, ומישהו עושה מעשה גבורה נותנים לו את אות הגבורה ואם קרה ונהרג בשל מעשהו זה הספד נאה, אך למעשה לא מעודדים את זה. לא ממש. לא באופן מפורש.
כי גיבור הוא אינדבידואל.
גיבור הוא אדם אחד שרוצה, שמחליט, שעושה על דעת עצמו.
המערכת לא אוהבת את זה.
החייל האידיאלי של צה"ל הוא כל דבר שמנוגד לגיבור, כל דבר שאין בו סימן של חיים.
החייל האידיאלי של צה"ל הוא עבד. רובוט. ממלא הוראות. מכונה. לא צריך שיחשוב.
מי שהיה חייל בצה"ל מכיר היטב את ה"אל תענה לי", "אל תסתכל עלי", "כן, מה?"
כל מי שלא משתלב, החוצה!
אל תהיה חכם, אל תהיה מיוחד, אל תחשוב שאתה שונה... תעשה מה שאומרים לך, מה שמצפים ממך. אל תהיה מקורי, אל תחשוב את עצמך, אל תחדש.
ובעיקר: "אל תהיה לי גיבור"...
כי זהו החייל הצה"לי המושלם: דחליל מתנייע, חלול, צייתן.
ואז, כשיש קרב, מלחמה, פעולה, נהרס הכל, מתמוטטת הקונצפציה. כל המאמץ העצום שהשקענו היה לשוא: פעם נוספת קופץ לו איזה ג'ינג'י שלא השתנת בכיוון שלו, איזה סוציומט אגואיסט שמבכיין כל הזמן על יציאות ותורנויות ומציל את המצב - תופש פיקוד, מציל פצועים, מגן על החלשים, מסתער וגומר להם את הצורה.
גיבור שכזה.
מזל שהוא מת. מזל שהרגו אותו, אחרת אנחנו היינו צריכים לעשות משהו בענין. הרי אי אפשר לתת להם להסתובב עם האף למעלה ולחשוב שהם משהו מיוחד - ובטח שלא אחרי דבר כזה. הם עוד יכולים להגיע למשהו במדינה...
נגיד עליו כמה מלים יפות, יקבל ריבוע עם תמונה בעתון וחלאס! גיבורים עדיף שיהיו בקבר.
בעולם הזה אין מקום לגיבורים - הוא מספיק מדכא גם ככה.