אחרי מות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 673
אחרי מות
מסורת שמקובלת בשנים האחרונות בעיתונות המקומית היא לכתוב ריבוע מזכרת לחייל שנפל. פעמים רבות יהיה זה כנראה הדבר הכתוב הראשון והאחרון שבו ייזכר הבן שהלך וזו גם תהיה מה שימסגרו ההורים באלבום ששוב לא תופיע בו עדות נוספת לפעליו של הבן.
במסגרת מסורת זו, שבה ניתן הזר האחרון, הפך למסורת הנוהג לפאר את אפיו של הבן, מה שלא פעם אינו מתאים למציאות וכמעט תמיד מוצג באופן שלילי מבחינה מוסרית אובייקטיבית, אך בצורה שבה, בהתאם למוסר האלטרואיסטי השליט, יוצג החלל הצעיר כמי שהקריב את עצמו למען הכלל.
בריבוע הזכרון תהיה ההדגשה בתיאור חייו תמיד על פעולות שביצע לא למען עצמו – ואלה, בשל כך, ייחשבו נאצלות. את ראיית ההקשר הרחב של האדם הצעיר - ההקשר הרוחני - מטשטשים הכותבים בדרך כלל על ידי תפישה של ביטול עצמי, שבה מבלבלים בין רצון לעזור לאחרים ועל ידי כך לסייע למטרה העצמית המשותפת ברצון שלא לסייע לרצון העצמי ואף לפעול כנגד העצמיות. בכך יהפכו את ההרוג למי שלא ראה חשיבות בחייו במקום לראותו כמי שלחם למען החיים.
בהקשרים כאלה, התפישה האלטרואיסטית הרואה את האדם כזניח אלא אם כן הוא פועל למען הקולקטיב מודגשת ומומחשת פעם אחר פעם ועימם ערך המוות, שבלעדיו לא היה זוכה החייל לחשיפה כזו.
מתי נראה ריבוע כזה על חייל בעודו בחיים? איך פספסנו את הגיבור הזה? כמה הייתי רוצה לדעת עליו כשחי. מדוע לא סיפרו שהיה איש נהדר כזה? היכן העיתונאים כשצריכים אותם? האם הם מוכנים לכתוב רק תוך כדי הסתתרות בצילו של המת, שם איש לא יקח את הסיכון לפגוע בהם תוך סכנה לקדושת המת?