תהילת גיבורי ישראל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 760
תהילת גיבורי ישראל
לוחמי הקומנדו הימי של ישראל עוטים הילה, אך זו נעלמת באפלת הגבורה הנסתרת שיש השומרים בקנאות על סודיותה מאז קום המדינה.
מדוע העלטה? מדוע הסודיות?
בניגוד לצרכים צבאיים אובייקטיביים, מהווים אלה, בין היתר, מכשיר בידי הממשל שלא לשלם ללוחמים כגמולם – כי אחת מצורות הגמול היאה לגבורה היא התהילה.
המציאות הפוליטית של מדינת ישראל רווייה במלחמות גנרלים ופוליטיקאים רגישים לנטיית דעת הקהל אל גיבורי הצבא; זהו נושא עתיק: כבר שאול המלך ידע את האיום הפוליטי על מעמדו מצד דוד שניצח היכן שהוא לא יכול היה - והרומאים הבינו את הסכנה שבבואו של יוליוס לרומא ודרשו ממנו, כמו ממנהיגים צבאיים אחרים, לפרוק את נשקו לפני שהוא נכנס העירה ולבוא אליה ללא צבאו.
בישראל מתנהגים כך בדרך כלל עם בנמנים על יחידות העילית, כמו לוחמי הקומנדו הימי וסיירות מובחרות ולמעשה עם כל מי שגבורתו היא משכמו ומעלה. זו מוסתרת בתירוצים שונים ובעיקר בתירוץ הקלאסי שבו משתמשים גם כדי לשעבד את כלל האוכלוסיה: הדאגה לשלומו של זה שזהותו ומפעליו נעשים בחשאי.
בעוד חמישים שנה ייפתחו התיקים החסויים ועדיף לטפח את מיתוס הממשל הגיבור כקולקטיב שרואי החשבון שלו גובים את שכר היוקרה של הלוחמים האמיתיים, אפילו אם הדבר אומר להאדיר את כוחו של האוייב, "המסוגל להגיע לכל מקום אם נדבר יותר מדי"...
אם יש לחיזבאללה, לאש"ף או לחמאס גיבור, הם מפרסמים את שמו בפוסטרים וכרזות ענק והיו מוכרים כלי בית, בגדים ואביזרים שעליהם תמונתו ושמו, תפילות היו נערכות לו במסגדים ובני משפחתו היו מקבלים כבוד אצילים ושועים. עלילותיו היו מנופחות כיד הדמיון המזרחי והיו מפטמים את הילדים בסיפוריו ומאמנים אותם לחשוב להיות כמותו – ולחיות ולמות כמוהו; לדוגמה ראה "המהנדס", עזדין אל קסאם וכיו"ב
בישראל הזדרז הממסד להוקיע, להשמיץ ולנער את חצנו מאדם כמו ד"ר גולדשטיין מבלי לתת את הדעת על נסיבות מקלות במקרה שלו כמו, אולי, לראות אותו כמסמל בפעולתו בני אדם טועים או אנשים כואבים. בכך נהרסה כל תשתית אפשרית של גדולה אישית; מבחינה עקרונית, אנשים כמו גולדשטיין אומרים אינדבידואליות ויוזמה פרטית ולצה"ל ולמדינת ישראל אין ענין בהצלחת היחיד במעשה, כסמל וכעיקרון, אלא בהצלחת הקבוצה ובריכוזיות. זו גם משמעותה הרעיונית של השליטה המונופוליסטית בצבא.
מאותה סיבה, איש לא יתיר בישראל לפעולה צבאית להיות פרטית ואזרחי ישראל לא יחשבו שיש דרך אחרת להילחם אלא בצורה של קבלת הוראות מנותן הוראות שמקבל הוראות מנותן הוראות ש... וחוזר חלילה. משמעות הדבר היא העריצות הגרועה ביותר - לא רק שהכל מצייתים ונדרשים לציות ללא ערעור אלא שהמחליט איננו החכם או הנבון ביותר אלא ועדה של בני אדם אלמוניים, חוורים ובינוניים.
במדיניות הכוללת של המדינה הם אלה הפקידים-מנהיגים שדואגים לכך שתמיד, בכל הקשר אתגרי, יהיה, על אף נצחון בקרב, ההפסד המדיני הגדול ביותר האפשרי ואפילו לא נרוויח את מה שהיה לדיקטטורות העבר - יכולת החלטה נחושה וביצוע ללא התחשבות בדעות נוספות, מה שמעניק לפחות הרתעה משמעותית בשדות הקרב.
וזו הסיבה לכך שעם השנים שעברו מאז קום המדינה הלכו ונשחקו יכולות הביצוע של צה"ל – והלך וירד קרנם בו של לוחמים יחידים. קיומן של יחידות מובחרות ידוע, אך לא זוכה לפרסום ובעיקר אינו זוכה בתודעת הציבור לכבוד או לתהילה הראויים להן. הדבר נובע מירידת קרנה של הגבורה בישראל. גבורה היא תמיד אישית, יחידאית וחלוצית – ואת זאת אין הממסד הפוליטי הישראלי מרשה לעצמו – ובודאי שלא כאשר הוא משקיע מאמצים בני דורות להיות מקובל על העולם המערבי.
השאיפה להיות חלק מן העולם המערבי היא, למעשה, מבחינה עקרונית, גם השאיפה להיות פחות יהודי ויותר נוצרי. למעשה, זו המהות היסודית של השותפות המדינית בין ישראל לבנות-בריתה במערב, כמו ארה"ב. בכל פעם שבה חושבים על יחסי אמריקה וישראל יש לזכור שמדובר במדינה שכשמדובר במדיניות החוץ איננה ידידה של ישראל אלא שהיא, בעצם, עויינת לאינטרס הישראלי. המפתח הנסתר-גלוי של יחסים אלה הוא: הנצרות מול היהדות. "גלוי-נסתר" משמעו נסתר לאחדים וגלוי לאחרים בו בזמן, וזהו טבעה של ההתייחסות לגבורה בכלל ולגילויי הגבורה של לוחמי ישראל בפרט.
תהילת גיבורי ישראל בעידן החדש עדיין רחוקה מלהיחשף לפני הציבור. מאידך, אי אפשר להסתיר אותה לחלוטין, כי ברור שבלעדיה לא היתה המדינה יכולה להשיג את הישגיה הרבים בתחום המלחמה. עם זאת, חברה ראויה מעלה על נס את פעולותיהם של גיבוריה האמיתיים ואיננה מעניקה את טובות ההנאה והכבוד הנגזרים מגבורה למדינאים אפורים, המייצגים כלל מסתורי, בעל כיוון פוליטי מובהק. עד היום זה מה שנעשה בישראל.