אחריות היחיד

 

אחריות היחיד

שרשרת האחריות מכסה, למעשה, את כל עולמנו – והכל לוקחים בה חלק. שרשרת אחריות זו מקיפה את כל האנשים המודעים לסכסוך העולמי, שנקרא באיזורנו הסכסוך "המזרח תיכוני" ואין, למעשה, מקום שבו לא נמצא את האחראים למה שמתרחש.

לא כל המודעים אחראים באופן מלא. מידת המודעות ביחס למידת היכולת היא הקובעת את מידת האחריות, אך מבחינה מטפיסית, העובדה שכל בני האנושות יודעים מטילה עליהם את אחריות השיפוט ובכך גם את ההשתתפות; בכך שהם יודעים, נוטלים האנשים צד במלחמה.

מנקודת מבט אתית מציאותאית, בחירה בצד הלא-מוסרי של המלחמה – כמו אי-בחירה – משמעה ספיגת התוצאות הנפשיות ההכרחיות על ידי הבוחר. אדם שמנסה להתחמק מבחירה מצטרף לצד הלא-מוסרי של המאבק וימצא את עצמו, לעתים בניגוד לרצונו המודע, מתחיל להגן על צד הרוצחים. כשמדובר בסכסוך אתי-גלובלי בקנה המידה המתרחש היום בעולם, הכל קשורים חמרית ורוחנית, פיסית ומטפיסית, מעשית ופסיכולוגית.

מבחינה מעשית, פיזית וחמרית, מהווה כמעט כל אזרח יחיד בעולם של היום תמיכה באחד מצדדיו של הסכסוך בתוקף היותו משלם מסים. אזרח אמריקה, ישראל, ערב הסעודית או מצרים, תומך באמצעות עמלו לפחות באחד מצדדיה של המשוואה המוסרית המעורבת בעימות העולמי.

מבחינה מטפיסית, רוחנית ופסיכולוגית, כל אדם בעולם עוסק בנסיון לשפוט את המצב או להתחמק מלהיות שופט בו (מה שידוע לתלמיד המציאותיות כנסיון נואל לשיפוט לא שיפוטית או, במלים פשוטות, לישיבה על גדר לא-קיימת).

מטפיסית, על האדם לתאם בין שכלו לבין עובדות המציאות, כתנאי להשגת מצב של שליטה ומימוש בחירות. כל אפשרות אחרת משמעה הפיכה עצמית של האדם לנפעל במקום לפועל – למגיב במקום ליוזם – ולמעשה דרך להתאבדות רוחנית. להתאמה בין ההשתתפות בפועל, שאותה מבצעים רוב אזרחי העולם, כפי שראינו, דרך מסיהם ונציגיהם המדיניים, לבין השיפוט השכלי – או להיעדר התאמה כזו – השלכות מרחיקות לכת על אושרו של היחיד האנושי המעורב – וגם, בהתאם לכך, על מצבו כחייל באחד הצבאות המעורבים במערכה העולמית.

שתי אפשרויות עומדות לפני היחיד האנושי בעולם – ורק שתיים: להיות חלק מצבא הטוב והמוסרי – או לשרת, באורח פעיל או סביל, את צבא הרוע והשחיתות המוסרית.

ההנחייה האתית שחשוב לזכרה במקרה זה הוא שחובה על אדם – אם רוצה הוא לשמור על שפיותו – לבצע החלטה ערכית-מוסרית חד-משמעית לגבי עמדתו בסכסוך העולמי. משמעותה של החלטה זו היא קביעת היחיד, באמצעות שיפוטו הפילוסופי, את מצבו הפסיכולוגי; קביעה זו משמעה התבצרות בעמדה בשדה הקרב. עמדה טובה בצד הנכון של המלחמה משמעה חופש מסחף ואחר-כך התדרדרות לתהום התבוסה.

ציור שרשרת האחריות אוצר בתוכו נוסחה חשובה, שכדאי לזכור אותה כנוסחת "שני שליש": למחבל הרוצח (ערפאת) הקוטל את החייל פיזית, שותפים שניים המחזיקים את החייל רוחנית: ברק, השליט המדיני הישיר – וקלינטון, המעקם את זרועו של השליט המדיני מאחורי הקלעים. מול קרבן הפשע, האחראים לפשע הם שלושה: שליש מוחשי וישיר ושניים עקיפים, שהקרבן אינו רואה. על היחיד לשאול את עצמו במי מהם הוא תומך...

נתונים נוספים