ההשקעה הנכונה

 

ההשקעה הנכונה

במונחים של בניית תכניות לחיים, שומה על כל אדם יחיד לשאול את עצמו מהי ההשקעה הנכונה של משאביו לצורך הקמת חייו כבנין של משמעות וטעם, שבתוכו יוכל לפעול ולהשיג את אושרו היחידאי.

לרוב עסוקים בני האדם בהקמה, ביסוס ושמירה של חייו בחומר, כלומר הקמה של בית יציב והשגת משרה או מעמד חברתי שניתן לחיות ממנו. אך אם יש כוח שגורם נזקים לביתך זה, אין זה חכם לעזוב את הבית ולבנות אותו בכל פעם מחדש; מדיניות זו תביא למצב שבו אדם כל כך עסוק בבניית ביתו עד שהוא אינו משאיר לעצמו פנאי לבנות את אישיותו. היחס בין אישיותך למקום מגוריך הוא היחס בין עבודתך למקום העבודה. בהקשר זה שומה על האדם לראות את מקום עבודתו, חשוב ככל שיהיה, הן כמשני בחשיבותו ביחס לעבודתו, והן ככזה שעליו להיות מותאם לעבודה המתבצעת בתוכו.

אם בלהט החיים שוכח אדם את מהות עבודתו, שביסודה הגשמת עצמיותו הרוחנית, הוא עלול למצוא את עצמו בונה את ביתו לפי תכנית הבניה השלטת בחברה, אשר איננה מותאמת לאישיותו שלו, כפי שראוי שיהיה. בזעיר אנפין, זו גם הסכנה שצפויה למי שמשקיע יותר מדי מזמנו לביסוס עצמי חמרי, כי אחרי שתתבסס בבניית בית חדש, יתכן ותמצא עצמך נדרש לפצות עצמך על נזק נוסף שייגרם לך בגין הזנחתך את נושאי הרוח.

החיים המודרניים מציעים הרבה מנעמי נוחיות שנזקם מרובה מתועלתם מכיוון שהם מורידים את כושר ההתנגדות לבעיות (ואז בעיות קטנות או זניחות אובייקטיבית, נתפשות כבעיות גדולות ביותר) - ובעיקר סוחטות מן האדם את כוחותיו היקרים אשר עדיף שישקיעם בפיתוח אישיותו, כלומר: בלמידת המציאות ובגדילה רוחנית אישית תוך כדי עיסוק מתמיד בהיבטיו השונים של ענין זה – אלה הדברים שהם המפתח האמיתי לאושר האנושי.

התפישה החומרנית – זו הגורמת לאדם להשקיע את מיטב משאביו בפתרון בעיות החומר של קיומו ובבניית עתידו על יסוד חומרי - מאיימת להסיח את הדעת ואף לשכנע את האדם (מגיל צעיר ביותר) כי האושר האנושי טמון בגדולה החומרית. מי שהשליך את יהבו על תפישה זו וביסס עליה את חייו עלול לתפוש את הטעות רק כשכבר מאוחר מדי - לאחר שהחמיץ את השנים החשובות שבהן יכול היה (וגם, מוסרית, היה חייב) לעשות למען עצמו מבחינה רוחנית.

במונחים שמבוססים על "כמעיין המתגבר", אין סכנה גדולה יותר מלהיות פיטר קיטינג, אדם שמוצא בערוב ימיו כי לא חי את חייו שלו, לא מיצה את האפשרויות הייחודיות של אישיותו, והשקיע את מאמצי חייו בהתאמה לתפישה זרה לו. הנזק, במקרה של בריחה מן הסוג הזה, עלול הנזק להיות בלתי הפיך. לאחר שקיטינג השקיע את מיטב משאביו בהקמת קריירה תוך עיסוק בתחום שאינו קרוב ללבו, הוא מגלה כי כבר אינו יכול לשוב ולהתחיל לעסוק במה שהוא באמת נמשך אליו.

מבחינה זו, יכול אדם לראות את תחום העיסוק שאליו הוא נמשך ביותר כרמז לדבר שבו הוא צריך לעסוק. אם יוכל לבסס עליו את קיומו החומרי, ניחא, אך מסוכן הדבר לבסס את הקיום על גישה חומרית מלכתחילה, כפתח למסלול חיים, כי זו הזמנה למוות רוחני, למצב שבו יחיה האדם, אף אם יצליח בתכניתו, חיים חסרי סיפוק.

5

נתונים נוספים