יחידאיות וקולקטיביזם

יחידאיות וקולקטיביזם

היחיד הוא היסוד לכל התבוננות על מה שקורה בעולם. הוא מקור הכוחות והוא גם מקור ההתבוננות והשיפוט. הטרגדיה העולמית היא מסירת מנדט השיפוט של היחיד, על יסוד החלטה שלו, לאחרים - ולא ליחידים מסויימים אלא למי שנראה לו כמייצג את רצון הכלל, בזמן שהכלל איננו קיים מבחינה אובייקטיבית כישות עצמאית.

רק חברה של אנשים שאינם מסכימים עם הקולקטיביזם זכאית להיתפש כשלם בעל זכויות. כל חברה אחרת תהיה משוללת זכויות אדם עד אשר לא יסכימו חבריה לעיקרון שברשות כל אחד מבני האדם זכויות אלה. לכן, כל המלחמות בין חברות שאינן מכירות בזכויות היחיד/האדם, הן בעצם, מלחמות של הרעים משני הצדדים כנגד הטובים משני הצדדים, שבהן הצליחו הרעים לשלוט בכוח היוצר של הטובים ולנצלו לרעה.

גם מלחמות הנתפשות כברורות מבחינה מוסרית, כמו זו שבין מדינה מותקפת למדינה שהתקיפה אותה, מערבות בפעולת המדינה הצודקת גם פעולות הפוגעות בזכויות האדם, כמו גיוס החובה או שוד היצרנים שקיים גם במדינות צודקות בסכסוך בין-לאומי. לכאורה, נראית כל מלחמה נתונה ככזו המתנהלת בין חברה א לחברה ב, למעשה זוהי מלחמה בין שני כוחות, טוב ורע, שהרע הצליח לכפות את מרותו על הטוב – והנצחון אף הוא, גם אם המדינה שניצחה בו תהיה הטובה מבין השתיים, יעניק לרע שבה נקודות אחיזה בשלטון.

חברה איננה כוח אחד. למעשה, כל חברה מורכבת מיחידים בעלי השקפות אישיות ופרטיות, כל חברה מהווה מרקם של כוחות, אשר במקרה של כל החברות הידועות, אינם מתואמים ובד"כ יש ניגודים פנימיים בתוכם. כך, מה שאנו רואים כלפי חוץ כעימות של א כנגד ב הוא למעשה עימות בין הרעים של א וב לבין הטובים של א וב. במלים אחרות: המלחמה הנפוצה, יותר משהיא עימות בין מדינות, היא עימות בין רעיונות, והיא בד"כ שיתוף פעולה של הרעים כנגד הטובים. הטובים הם שיגיעו לשדה הקרב בכדי לשפוך את דמם של טובים אחרים שעל פי אותה נוסחה יגיעו גם הם לשדה הקרב. הרעים הם שייזמו את המלחמה, יארגנו אותה, יפקדו עליה ויחתמו על חוזי השלום הזמניים, שיבטיחו תמיד את המשך שליטתם של הרעים על הטובים, כאשר ביניהם יחלקו תמיד אזורי שליטה חסרי ערך מבחינה כלכלית, כל מיני שדות בור ושדות מוקשים לא מעובדים – ותמיד על חשבון אזרחיהם היצרנים, אשר ייפגעו בזכויותיהם היחידאיות.

נתונים נוספים