אי שוויון

 

אי שוויון

קיומו בעולם האנושי של אי השוויון הוא עובדה שמעניקה לנו, בכוח, ערכים רבים. הכרתנו בכך עשוייה להביאנו להעריך עובדה זו, ליהנות ממנה ולקרבנו אל אושרנו. מרביתנו נמצאים אי שם על הציר שבין אינטיליגנציה נמוכה לבין אינטיליגנציה גבוהה. בין האדם הפשוט ביותר, זה שהבנתו גובלת בקהות חושים, לבין הגאון בהיר ההסתכלות וחד המוח נמצא פער גדול כמעט כל האנושות – וזו מחייבת בהתייחסות נאותה לעובדה זו כמעט את כל בני האדם.

כמעט כל אדם (למעט פגועי מוח) פוגש במציאות מחד באנשים שיכלתם השכלית נמוכה משלו ומאידך באנשים שיכלתם השכלית גבוהה משלו. ההכרה בכך היא, קודם כל, הכרה בכך שכאשר מדובר ביכולת שכלית אין בני האדם שווים, אך עצם הקיום היחידאי קובע אי שוויון גם בתחומים שלא ניתנים להשוואה כלל, הנובעים מטבע זהותו הייחודית של היחיד.

לעתים מזומנות מעריכים בני האדם את עובדת אי השוויון כדבר שלילי בטבעו, כי הם מניחים פעמים רבות שהעולם האנושי הוא כזה של תחרות, שבו בעלי היכולת הגדולה פוגעים באלה היכולים פחות. אך למעשה, בוחרים בני האדם לחיות, ברמת מודעות לא שוויונית, באמצעות פרי יצירתם של גדולי המחשבה, המעורבת בכל תחום של חייהם.

כאשר מבין האדם שאלה היכולים ליצור יותר ממנו גם יכולים לעניק לו את מה שהוא איננו יכול להעניק לעצמו, הוא מבין שגם הוא מסוגל להעניק לאחרים ערכים רבים המיוחדים לו – כפי שהוא עושה מיום היוולדו בעונג שהוא מעניק כתינוק רך להוריו. כך, כבר בימיו הראשונים, ועל אף חולשתו, האדם הוא בעל יכולת לתרום למי שמקיים אותו – מה שמוכיח שמידת היכולת איננה הקובעת הבלעדית את יכולת תרומתו של אדם אחד למשנהו.

לאור זה, חשוב ביותר הוא להכיר במפורש בעובדה זו, שכן בימינו רווחת בציבור הנטיה למדוד את יכולתם של בני אדם על יסוד השוואתי בתחומים כמו יכולת כלכלית, שכלית וכוחנית. למעשה, האמת לגבי תרומתם של בעלי היכולת הגבוהה לכל האנושות היא שתרומה של יחיד למשנהו יכולה להיעשות על יסוד של מערכת יחסים אישית ופרטית כמו כלל-עולמית; אדם יכול לתרום לכל האנושות דרך המצאה מועילה או לבן זוגו, ידידו, ומכריו הקרובים באמצעות עמלו הפרטי או עצם תכונותיו היחידאיות.

בחברה של היום, שבה משתעשעים בני אדם ברעיון הפוליטי של השאיפה למצב של שוויון אנושי, הם חייבים לדעת שלא לערבב בין שאיפה לשוויון זכויות בפני החוק לבין שוויון היכולת, שכן הם עלולים לתמוך, תוך כדי כך, בדיכוי כל סוג של אינטיליגנציה גבוהה ועל ידי כך לעכב את ההתקדמות הכללית של החברה. זו, המבוססת על יכולתם של המוכשרים ביותר – נזקקת לתמיכה בהם, הניתנת גם על ידי המוכשרים פחות.

אלה, שהם רוב בני האדם, הממוצעים ביכולתם, והיכולים פחות מגדולי הרוח והיכולת, חייבים להתייחס כראוי לתרומה שגדולי היכולת מעניקים להם משחר האנושות בכל מישור של חייהם; הם חייבים להכיר טובה לכל מי שגילה, המציא ויצר את הערכים המרובים שמהם נהנים כל בני האנושות בחייהם – ולא פחות מכך להכיר בעובדה שהכרת הטובה והתודה שלהם לאלה שעולים עליהם היא חלק חשוב ביכולתם לנצל את מה שהם מקבלים כדי להביא את חייהם למצב של עושר ואושר.

כאן נכנסת לתמונת חוויית החיים של היחיד האנושי ההערצה. מדובר בהערצה שאותה רוחשים בני האדם כלפי יוצרים גדולים בתחומי יצירה רבים, כמו האמנות. כמעט כל יחיד מוצא לעצמו אישים יחידי סגולה שהם – מנקודת מבטו – בעלי יכולת להביא לו עונג רב. בהערצתם של רוב בני האדם כלפי אלה היכולים יותר מהם כלולה ההערכה שהם חשים כלפיהם – והאהבה כלפיהם.

כשמדובר באהבה שרוחשים בני האדם זה כלפי זה, כוללת זו פעמים רבות את העונג שהם חשים מעצם חוויית ההערצה, המשתלבת עם האהבה שחש כל אדם כלפי מי שאינו שווה לו. בהקשר זה מוכיחה עובדת אי השוויון כשלעצמה את היותה חיובית, שכן ייחודו של כל אדם יחיד – אף ללא שום השוואה לאחרים – הוא שיכול להעניק לו, בתוקף החזקתו את הערכים האופייניים למהותו היחידאית, ערכים רבים.

כאן, בהקשר זה, מוצא כל יחיד אנושי שאי השוויון כשלעצמו יכול להעשיר את חייו על ידי זה שיכול הוא לראות את עצמו כבעל השליטה המוחלט בתכונותיו שלו – ולמעשה זה מה שהוא מממש במערכות יחסיו עם הקרובים אליו, המפיקים ממנו תוך הנאה את הערכים הייחודיים הכלולים בישותו, שאיננה שווה לשום ישות אחרת בעולם.

נתונים נוספים