הערך המוסרי של ההפרטה

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

הערך המוסרי של ההפרטה

כעקרון מוסרי, הפרטה איננה העברת ערך לידיים פרטיות כלשהן אלא השבתו לידי בעלי הזכות עליו – לפיכך, במונחים של צדק יש לה משמעות של השבת גזילה לבעליה.

זו, מכל מקום, משמעותה המוסרית-פוליטית של הפרטה הנעשית במדינה שבה שלטה הממשלה בעסקים מסויימים, ולאחר מכן העבירה את השליטה בהם לידי האזרחים. ואפילו אם לא האזרחים המסויימים שהיו בעלי עסקים קיבלו אותם לידיהם, העקרון הוא שעסקי המדינה שייכים, מוסרית, לאזרחים ולא לממשל.

למעשה, מהווה המהלך הקרוי בשם "הפרטה" שלב בצעד של קידום הכלכלה הקולקטיביסטית, המבוססת על מושגי ריבוי לכיוון הנכון שעליו מבוססת הכלכלה מבחינה מציאותית: היחיד. במובן זה לתנועה זו יש משמעות לא רק כלכלית אלא מוסרית, שאומרת שהחברה הנוקטת במגמה זו מכירה בהיותו של הקנין ענין יחידאי ביסודו.

נתונים נוספים