לעשות ולתת

 

לעשות ולתת

בימינו מופעל לחץ גדול על היצרנים לתת מתוצריהם כדי לסייע לנזקקים. לחץ דומה מופעל על העולם המערבי, שבו מדינות מתקדמות רבות, המהוות מקור עושר לעולם כולו, כדי שיעניקו מתוצריהן ומעושרן למדינות נזקקות. אך בד בבד עם לחצים אלה נשמע ברמה קולה של דרישה פסוודו-מוסרית שלא לפעול למען רווחים, שלא לייצר כל כך הרבה – ותיאוריות כלכליות רבות, סוציאליסטיות בעיקרן, מנסות לשכנע אותנו לא לרדוף אחרי רווחים ולהנמיך את רף הייצור.

אך כדי לתת צריך לעשות; אין אפשרות לתת מבלי שלפני כן עושים. כדי "לעשות ולתת" יש ללמוד לעשות – ובמיוחד בלי לשכוח את ההקשר המוסרי. משמעותו של ההקשר המוסרי הוא עשיה נכונה, של יצרנים הפועלים למען רווחים. רק בהקשר כזה יש לתוצרים משמעות של תרומה לבני האדם – קודם כל ליצרנים ואח"כ, כתרומה לנחשלים.

מנקודת מבט עקרונית, עומדת הקצאת משאבים לצורך עזרה בניגוד להקצאת משאבים לצורך יצירה, כשצריכים לבצע את שתי ההקצאות מאותו מקור. מבחינה לוגית, היצירה קודמת לנתינה כי כדי שיהיה מה לתת צריך שיהיה. בהתאמה לכך, הקצאת משאבים לצורך יצירה קודמת מבין השתיים כי היא מאפשרת מלכתחילה את קיומם של המוצרים שנועדים לעזרה ומשמעה קיומם של תוצרים רבים יותר; פתרון בעיות, תהיינה אשר תהיינה, מבוסס קודם כל על ייצור התוצרים שבאמצעותם הן נפתרות ורק אחר כך על חלוקתם של התוצרים. לכן, מכיוון שעזרה מבוססת על יצרנות, היצרנות ומוצריה הם תנאי מקדים לכל עזרה.

אפילו אם נתאר לעצמנו חברה אידיאלית שבה הכל עוסקים רק בחלוקת תוצרים למטרת עזרה הדדית, זו תהיה חברה עניה שאנשיה יגיעו במהירות לפשיטת רגל והכחדה עצמית, באם לא יהיה להם מה לתת. לכן, שוב, הייצור קודם לסיוע.

לכן, כל המנסה להשפיע עלינו לייצר פחות, מאחורי אמירה כמו "לעשות פחות כסף", מכשיל, למעשה, את יכולתנו לתת. כמו שיש חשיבות בעידוד הייצור יש חשיבות לעידוד "עשיית הכסף" שמשמעותה הגדלת כמות ואיכות התוצרים הקיימים. לכן, יש לדחות את הצגת היצרנות כשלילית, במסווה של שלילת השאיפה לרווחים. במקום להתייחס בשלילה לשאיפה לרווחים, יש לאמץ את השאיפה ל"עשיית הכסף" תוך הבנה שגם פעולות כמו הענקת התוצר והשקעה שלו למטרות של סיוע מתבססים על הייצור הנעשה למען רווח.

דבר זה משמעו נתינת כבוד לכוח היוצר באנושות, אשר מתבטא בכל מה שמתאפשר לבני האדם לייצר על פני אדמה. טעות אינה סיבה לביטול פעולה. לפי אותו עקרון, גם אם קיימים בנמצא מוצרים שליליים באפיים כמו סמים, למשל, אין אנו רשאים לבטל את היצרנות האנושית באשר היא בשל בחירה לקויה זו; עלינו לצאת נגד הבחירה השגויה ולא נגד הבחירה. בהקשר של סמים, למשל, שומה עלינו להילחם בבחירה המוטעית להשתמש בהם, להתריע על הנזק שבהם ולצפות לכך שהנטיה לייצר אותם ולהפיץ אותם תיחלש כפועל יוצא של התרעה זו.

האדם מחזיק בכוח לנתב החלטות למסלול טובת המין האנושי ולגרום לכך שכוח היצרנות האנושית יופנה למטרות חיוביות. מבחינה זו, חשוב ההקשר המוסרי שבו מפעילים את היצרנות; עלינו לקוות, למשל, לכך שגורמים כלכליים בעלי עוצמה יראו כמשתלמים פחות תחומי ייצור כנשק להשמדה המונית, במיוחד כשהוא מיועד להימצא בידי משטרים הפוגעים בזכויות האדם.

משטרים כאלה משלמים על מוצרים כאלה במשאבי אנוש של עבדים הנתונים למרותם, כמו דיקטטורות המזרח, האיסלם, דרום אמריקה ואפריקה. עלינו לזכור כי היצרנות שבאמצעותה הם רוכשים את מוצריהם איננה שייכת להם אלא לעבדיהם; משטרים כאלה אינם מגיעים לרמה גבוהה של ייצור אלמלא הצליחו להשתלט על ידע או על משאבים שהצליחו לנכס מן העולם החפשי בדרכים לא כשרות.

הדרך הנפוצה ביותר שבאמצעותה הצליחו משטרים אלה לרכוש את אמונו של העולם החפשי והיצרני, אשר באמצעותה הם רוכשים את מוצריו, היא רמאות אידיאולוגית. העולם החפשי איננו מצליח, בינתיים, להגן על משאביו ותוצריו מפני מדינות העבדים, בשל תחכומן ושליטתן ברעיונות שבאמצעותם הוא מקבל מעמד מוסרי. אך כאשר יוכל לעשות זאת, אחרי שישחרר את עצמו מאידיאולוגיות הכובלות את ידיו, הוא לא יאפשר יותר למדינות אלה להנות מהזכויות שמהן הן נהנות היום, בזכותו.

מודעות גדלה להקשר המוסרי השלילי של השימוש בנשק בידי גורמים דיקטטוריים, תעלה את המודעות לכך שמשטרים המדכאים את זכויות האדם אינם מחזיקים באמצעים המאפשרים להם לשלם במטבע קשה עבור נשק, מה שינמיך את התמריץ לסחור עימם.

כשכבלים רעיוניים אלה, אשר היום בולמים אותו, לא יעצרו יותר את המערב החפשי מלהכיר בזכויות האדם כתנאי מוסרי לקיומו, לא יוכלו יותר מנהיגיהן העריצים של מדינות העבדים לנצל את המשאבים האנושיים שבהם הם שולטים היום, כי לא יהיה ברשותם התוצר שמתאפשר אך ורק לבני אדם חפשיים לייצר ולמכור: מעמד מוסרי.

המעמד המוסרי מבוסס על שניים: יצרנות וחופש. רק גורם יצרני, אשר יצרנותו מבוססת על בחירה חפשית, יכול להציע לעמיתיו תוצרים לצורך שיפור מצבם ומאוחר יותר לצורך חלוקה מחדש. המחסור בחירות, אשר הוא הפגיעה היסודית ביותר בזכויות האדם, עושה את ההבדל בין יצרן אנושי במלוא מובן המלה למי שאיננו כזה.

כאשר יהיה היצרן האנושי בעולם חפשי, הוא יוכל לבחור לייצר, לעשות - ואז, בהתאם לבחירתו, גם לתת.

נתונים נוספים