קפיטליזם וסוציאליזם

 

קפיטליזם וסוציאליזם

על מה שבין מלחמה לשלום

בתודעת הציבור הרחב, במיוחד בשל כך שרק לעתים נדירות הוא עוסק בהגדרות מדוייקות, יש למושגים קפיטליזם וסוציאליזם מובן כללי ביותר, שלעתים קרובות מנוגד למשמעותם המציאותית האמיתית; רבים הם בני האדם הסוברים כי בזמן שהסוציאליזם מייצג אנושיות וחמלה ולפיכך הוא יכול להוות יסוד לחברה של אחווה, אהבה ורעות – הקפיטליזם אומר התמקדות בשאיפה לרווח, במסחר ובקנין ולפיכך מתבטא ביחסי אנוש של תחרות, הפרדה ואף מריבה.

אך בדיוק ההיפך הוא הנכון. כי מעבר לצורות ההגדרה והאיפיון השונות והמגוונות של מושגים אלה, ההבדל היסודי הקיים בין קפיטליזם לסוציאליזם הוא ההבדל שבין חופש לכפיה; בזמן שבו הסוציאליזם – הדוגל בחלוקת רכושם של בני האדם לטובת מטרות החברה - חייב להיות מיושם על ידי שלטון מרכזי, אשר יאכוף את שליטתו על בני אדם למטרת יישום העקרון העומד ביסודו, הקפיטליזם אינו מבטא כפיה כלשהי אלא חופש מלא. למעשה, מידת הקפיטליזם בחברה נתונה היא מידת השמירה שיש בה על זכויות האדם מפני פגיעה.

הקפיטליזם מבטא מצב פוליטי שבו חופשיים בני אדם לפעול כאוות נפשם על פי בחירתם. לא מקרית, בהקשר זה, היא העובדה שמושג הכלכלה החופשית מבטא הן בפועל והן בתודעת הציבור את הקיום הקפיטליסטי, כי אין כמו מצב של חופש כדי לבטא את המתרחש במצב של קפיטליזם. בנוסף לכך, כפי שבקפיטליזם קיימת שמירה על זכויות האדם נשמר בו גם מעמדו של היחיד.

עובדתית, כל הרווח האנושי יסודו בקנין הפרטי, החל מהקנין הרוחני שגלום ברעיון הראשוני שעולה בדעתו של האדם היוצר לפעול וכך להפיק רווח כלשהו. מבחינה זו אין הבדל עקרוני בין הרווח הרוחני שקיים ביצירה רוחנית כמו רעיון פילוסופי או הענקת שירות ייעוץ לבין יצירה חומרית כמו גידול פרי, בניית מטוס או סלילת כביש. בכל אחד מאלה קיימים זה בצד זה המחשבה והמעשה, שהם פרי מימוש יכולותיו הטבעיות של האדם ולפיכך גם זכויותיו הפוליטיות.

שלושת זכויות האדם היסודיות, שהן גם נחלתו הטבעית של כל יחיד אנושי, הן חיים, חופש וקנין. המגמה הקפיטליסטית מבוססת על מושג ה"קפיטל" שמשמעו "קנין" או "רכוש" – מה שמאפשר לקרוא לו קניניות או רכושיות – מה שאומר שהקפיטליזם אינו אלא מגמה המבוססת על ערך הקנין, שהוא אחת מזכויות האדם היסודיות. זכויות האדם מתבטאות באופן מובהק ביחיד האנושי ולפיכך תואם הקפיטליזם את היחידאיות (אינדבידואליזם). בהתאמה לכך, הרי שבזמן שבו הקפיטליזם מכוון את התודעה למטרה של שמירה, פיתוח והגדלת קנינו של האדם היחיד, ממקד אותו הסוציאליזם – בשל היותו מבוסס על מושג החברה (סוציאלי = חברתי) ברווחת הכלל. דבר זה הוא היוצר את הניגוד העקרוני והמהותי בין הגישות, המתבטא בכך שבזמן שבו הקפיטליזם חופשי - הסוציאליזם כפייתי.

הקפיטליזם מייצג במימד האנושי את החופש הטבעי של כל יצור חי באשר הוא, שכן הוא מבטא את רצון החי לשרוד באמצעות פעולתו, אשר מספקת לו את צרכי קיומו – ובנוסף לכך את שאיפת האדם לחיות בדרך שבה ממומשים גם מאווייו הרוחניים, החורגים מעבר לגבול הקיום גרידא. כי שלא כמו השאיפה להתקיים בחיים קיימות בחיים בכלל ובחיי האדם במיוחד גם שאיפות הנוגעות לאיכות החיים. במונחים של חיי אנוש הכוונה להיותם של חיי אדם מבוססים על שאיפת רווחים שאיננה חומרית-גופנית בלבד אלא נוגעת גם למימוש יכולות רוחניות כמו לימוד, התקדמות וחופש, המתבטאים באושר.

האושר האנושי מבוסס, בין היתר, על הישגים כמו כבוד עצמי, שהם הכרחיים ליציבותו הנפשית של האדם. למעשה, תלויה איכות חיי האדם של היחיד בידיעה שהוא מנהל חיים מוסריים, המבוססים על ערכים כמו תבונה, צדק ויצרנות. ערכים אלה הן דרישות המציאות מן האדם וכדי לקיים חברה של בני אדם מאושרים גם על המציאות החברתית להתאים להם. רק חברה חופשית, שבה יכולים אלה להתממש, יכולה לאפשר לבני האדם החיים בה להיות מאושרים – ודבר זה הוא המתאפשר על ידי קיומה הבלתי מוגבל של השאיפה המוסרית האנושית לבקשת רווח.

אך השאיפה לרווחים היא אחד הנושאים היותר-מושמצים על ידי אויבי האדם. אלה מציגים את רצונו הטבעי של האדם לחיות באופן מוסרי, כלומר על יסוד הרווחים שהוא משיג, כאילו הוא מנוגד למוסר. ברוח תפיסתם של בני האדם הטועים את העולם והחברה כמקום של מלחמה טענתם, בהקשר זה, היא שרווחיותו של אדם אחד מושגת על חשבונו של אדם אחר. אם היה דבר זה נכון, היו כל בני האדם באשר הם גזלנים ושודדים, מה שהיה מבטל מבחינה הגיונית את האפשרות לקיום הדבר, שכן לא היה אז כלל מה לגנוב, שכן לא היה בנמצא איש שיכול לייצר עושר...

ומה שיותר חשוב ועקרוני מהמחשת השקר הוא הכרה באמת: שלא רק שהרווח מהווה חלק מפעולתו המוסרית של האדם, אלא גם השאיפה לרווח נמצאת ביסודה של כל תנועת חיים אנושית, החל מפעולה שאותה מבצע היחיד לבדו וכלה בפעולתו החברתית, שחלק גדול ממנה מבוטא במסחר. בהקשר זה מבטא עולם המסחר – בניגוד לדרך שבה מציגים אותו לעתים - את האחווה והשיתופיות הקיימים בין בני האדם. למעשה, הרווח ההדדי הקיים בכל פעולה מסחרית נובע מתוקף הסכמתם של שני בני אדם לביצועה של עסקה כלשהי, שכן רווחיותה של העסקה הוא התנאי לבחירתם לסחור זה עם זה.

לפיכך מאפשרת החברה החופשית את אושרם של בניה בשל כך שהיא מעניקה להם את היכולת למימושו העצמי של כל אדם באופן שמה שישיג יהיה קנינו המוסרי כי יושג ללא כפיה, גזל או פגיעה בזכויות היסוד של איש. כך, בזמן שבו הקפיטליזם, המבטא את החופש ואת יישומו הכלכלי – השוק החופשי – מייצג את הדרגה הגבוהה שבה מתבטא המוסר האנושי בעולם המעשי, מכוונים כל מאמציו של הסוציאליזם נגדו. מבחינה מעשית מהווה עובדה זו הצהרה על אי מוסריותו היסודית של הסוציאליזם, הפועל נגד החופש. ההכרה בקשר שקיים בין הריכוזיות הכפייתית של הסוציאליזם לבין פגיעה במימוש ערכיו של האדם היא גם הכרה בכך שהסוציאליזם אינו יכול לאפשר חברה המתאימה לצרכי איכות החיים המוסרית של האדם ובשל כך אין הוא מסוגל – או ראוי – לאפשר לאדם להיות מאושר.

ואולי מעל ומעבר לכל זה – לפחות מבחינה פוליטית – הרי שבניגוד לתעמולה השקרית המתמדת השוטפת את דעת הציבור בעולם הרודנות הריכוזית, האמת היא שמבין שתי הגישות, הקפיטליזם הוא המבטא המובהק, הטבעי והאמיתי של השלום בין בני אדם בזמן שהסוציאליזם הוא דובר המלחמה: אל מול עדות שיתוף הפעולה הבין-אנושי הקיימת בכל המגמה חובקת התבל של הקפיטליזם, כל מה שהסוציאליזם רואה דרכו את האדם הוא מצב מלחמה של ענינים מנוגדים, החל ממלחמת המעמדות, המשך במאבקים בין יצרנים לצרכנים, וכלה בעצם קיומה של תחרות בעולם הכלכלה החופשית.

 

נתונים נוספים