קפיטליזם, סוציאליזם והומניזם

 

קפיטליזם, סוציאליזם והומניזם

הקפיטליזם אינו יכול להיות מופעל על ידי ממשלה . הסוציאליזם, לעומת זאת, יכול להיות מופעל רק באמצעות ממשלה. אף כי הוא שיטה פוליטית, הקפיטליזם הוא מטפיסי ביסודו כי הוא מתאים יותר לטבע הדברים ולכן, בתוקף זה, גם לטבע האדם: לכן הוא מתקיים בכל מקום שיש בו יצרנות וסחר בין בני אדם. הסוציאליזם, לעומתו, הוא יצור מלאכותי, אשר המחזיקים בו – כפי שזה קורה בעולם של ימינו - חייבים לכפותו הר כגיגית על ציבור אזרחים באמצעות כוחה של עריצות.

הסוציאליזם, המתיימר להיות חברתי (לפי שמו) הוא, למעשה, אנטי-חברתי שכן הוא מבוסס על הנחת יסוד של ניגוד ענינים בין בני אדם. זו באה לידי ביטוי קודם כל בהפקעת משאבים מקבוצות אוכלוסיה מסוימות והעברתם לאחרות (בתרוץ: מעניים לעשירים) ושנית בכך שחלק גדול ממערכותיו פועלות כדי לשבש את התהליכים הטבעיים של השוק החופשי. משמעות הדבר היא ניגוד פעיל בין ממשל הסוציאליזם לבין ערכי האדם.

המיתוס הסוציאליסטי מנגד בין עזרה לבין קפיטליזם, אך מבחינת אופיו היסודי, מתן עזרה הוא קפיטליסטי ולא סוציאליסטי, בשל התאמתו של הקפיטליזם לשיתופיות; הסוציאליזם הוא מלחמה שכן הוא מכניס לכל תחום חברתי פעולה המשלבת את החוק הכפייתי. הקפיטליזם כולל את שיתוף הפעולה בתוכו, בעצם קיומם של מוצרים שליצירתם נדרשת פעולה משותפת של בני אדם, המבקשים רווח ממסחר נטול כפיה. למותר לציין כי השיטה הקפיטליסטית, המבוססת מטבעה על בקשת הרווח של המעורבים בה, תואמת את הטבע של החיים בכלל ושל המין האנושי בפרט בענין בקשת הרווח.

בהקשר זה חשוב להדגיש שוב ושוב כי בקשת הרווח היא המאפיין ההומניסטי הראשי – ולצורך הענין אין זה משנה אם מדובר ברווח אישי המושג ישירות מן המציאות או ברווח המושג על ידי מסחר עם בני אדם אחרים המעוניינים ברווח. באור זה יש להבין גם את רווחיהם העצומים של גורמי ההון, אשר מופקים מעובדת היותם ספקי ערכים לקהל צרכנים, אשר המאפיין המובהק שלו הוא הרצון בערכים, התואם את רצונו של כל בני האדם.

בתחום מסוים זה מהוות דווקא חברות הענק הקפיטליסטיות, שמעסיקות המוני עובדים ביבשות שונות, כמו רשתות המזון והמוצרים הידועים בעולם, דוגמה להיותו של הקפיטליזם מכנה משותף בינלאומי לבני אדם באשר הם. למותר לציין כי בכך מנוגדת האמת העובדתית להאשמה המופנית על ידי הסוציאליזם נגד בעלי ההון הגדולים על כך שהם פועלים בניגוד עקרוני לרווחה האנושית הכללית או להרמוניה ולידידות בין בני האדם.

עובדה זו של יצירת שיתוף פעולה בינלאומי באמצעות הקפיטליזם סותרת גם את המיתוס הסוציאליסטי המציג את הקפיטליזם כגורם למלחמות בין בני אדם. בהקשר זה מוצגים דרך קבע יצרני הנשק כמאפיינים של הרצון ברווחים, וזאת תוך התעלמות מכך שתעשיות השלום, השוקדות להפרחת שממה, לבניית תעשיה ולהעשרת האנושות, משיגות בהרבה את תעשיות המלחמה העוסקות בהרס. אך בעיקר הן מתעלמות מכך שכלי האדם מיוצרים על ידיו לתועלתו והוא זה הקובע את תכליתם; הקפיטליזם אינו אלא זרז של תהליכים אנושיים ולא מה שקובע את מוסריותם. מכל מקום, אם וכאשר מדובר במטרה מוסרית, כזו המועילה לאדם, אין כמו הקפיטליזם לחזק אותה כפועל צייתן בשירות האנושות.

קפיטליזם, סוציאליזם והומניזם

הקפיטליזם אינו יכול להיות מופעל על ידי ממשלה . הסוציאליזם, לעומת זאת, יכול להיות מופעל רק באמצעות ממשלה. אף כי הוא שיטה פוליטית, הקפיטליזם הוא מטפיסי ביסודו כי הוא מתאים יותר לטבע הדברים ולכן, בתוקף זה, גם לטבע האדם: לכן הוא מתקיים בכל מקום שיש בו יצרנות וסחר בין בני אדם. הסוציאליזם, לעומתו, הוא יצור מלאכותי, אשר המחזיקים בו – כפי שזה קורה בעולם של ימינו - חייבים לכפותו הר כגיגית על ציבור אזרחים באמצעות כוחה של עריצות.

הסוציאליזם, המתיימר להיות חברתי (לפי שמו) הוא, למעשה, אנטי-חברתי שכן הוא מבוסס על הנחת יסוד של ניגוד ענינים בין בני אדם. זו באה לידי ביטוי קודם כל בהפקעת משאבים מקבוצות אוכלוסיה מסוימות והעברתם לאחרות (בתרוץ: מעניים לעשירים) ושנית בכך שחלק גדול ממערכותיו פועלות כדי לשבש את התהליכים הטבעיים של השוק החופשי. משמעות הדבר היא ניגוד פעיל בין ממשל הסוציאליזם לבין ערכי האדם.

המיתוס הסוציאליסטי מנגד בין עזרה לבין קפיטליזם, אך מבחינת אופיו היסודי, מתן עזרה הוא קפיטליסטי ולא סוציאליסטי, בשל התאמתו של הקפיטליזם לשיתופיות; הסוציאליזם הוא מלחמה שכן הוא מכניס לכל תחום חברתי פעולה המשלבת את החוק הכפייתי. הקפיטליזם כולל את שיתוף הפעולה בתוכו, בעצם קיומם של מוצרים שליצירתם נדרשת פעולה משותפת של בני אדם, המבקשים רווח ממסחר נטול כפיה. למותר לציין כי השיטה הקפיטליסטית, המבוססת מטבעה על בקשת הרווח של המעורבים בה, תואמת את הטבע של החיים בכלל ושל המין האנושי בפרט בענין בקשת הרווח.

בהקשר זה חשוב להדגיש שוב ושוב כי בקשת הרווח היא המאפיין ההומניסטי הראשי – ולצורך הענין אין זה משנה אם מדובר ברווח אישי המושג ישירות מן המציאות או ברווח המושג על ידי מסחר עם בני אדם אחרים המעוניינים ברווח. באור זה יש להבין גם את רווחיהם העצומים של גורמי ההון, אשר מופקים מעובדת היותם ספקי ערכים לקהל צרכנים, אשר המאפיין המובהק שלו הוא הרצון בערכים, התואם את רצונו של כל בני האדם.

בתחום מסוים זה מהוות דווקא חברות הענק הקפיטליסטיות, שמעסיקות המוני עובדים ביבשות שונות, כמו רשתות המזון והמוצרים הידועים בעולם, דוגמה להיותו של הקפיטליזם מכנה משותף בינלאומי לבני אדם באשר הם. למותר לציין כי בכך מנוגדת האמת העובדתית להאשמה המופנית על ידי הסוציאליזם נגד בעלי ההון הגדולים על כך שהם פועלים בניגוד עקרוני לרווחה האנושית הכללית או להרמוניה ולידידות בין בני האדם.

עובדה זו של יצירת שיתוף פעולה בינלאומי באמצעות הקפיטליזם סותרת גם את המיתוס הסוציאליסטי המציג את הקפיטליזם כגורם למלחמות בין בני אדם. בהקשר זה מוצגים דרך קבע יצרני הנשק כמאפיינים של הרצון ברווחים, וזאת תוך התעלמות מכך שתעשיות השלום, השוקדות להפרחת שממה, לבניית תעשיה ולהעשרת האנושות, משיגות בהרבה את תעשיות המלחמה העוסקות בהרס. אך בעיקר הן מתעלמות מכך שכלי האדם מיוצרים על ידיו לתועלתו והוא זה הקובע את תכליתם; הקפיטליזם אינו אלא זרז של תהליכים אנושיים ולא מה שקובע את מוסריותם. מכל מקום, אם וכאשר מדובר במטרה מוסרית, כזו המועילה לאדם, אין כמו הקפיטליזם לחזק אותה כפועל צייתן בשירות האנושות.

נתונים נוספים