"ריסון" הקפיטליזם

 "ריסון" הקפיטליזם

שנים על גבי שנים חוזרים מגיני הקפיטליזם וטוענים כי אין בעולם ארץ קפיטליסטית טהורה. זה לא מפריע למתנגדי הקפיטליזם לחזור ולהתריע נגדו, תוך כדי הצגת המשבר הכלכלי הנוכחי כאילו הוא תוצאה של הקפיטליזם. טיעון זה מלמד כי מאז המשבר של שנות העשרים, שגם בו האשימו את הקפיטליזם, לא השתנה דבר עקרוני במחשבה הסוציאליסטית; זו ממשיכה להאשים את החופש בפשעיה של המערכת המגבילה אותו, מבלי שתראה ותבין שהכבלים והמגבלות הם המקור לכל בעיות הכלכלה.

כדי להסית את הציבור הכללי נגד הקפיטליזם מציגים אותו אויביו כמהות פראית שאין לצפות את תוצאותיה. ההיבט הנכון של טענה זו הוא שהקפיטליזם אכן מבטא חופש; ככזה, הקפיטליזם, המתבטא בפעילות המסחרית הנעשית בין גופים כלכליים פרטיים, אינו תוצאה של מדיניות ממשלתית. כמו כל המבטא חיים של חופש, אין הקפיטליזם מובטח מכשלונות, אך הוא זוכה לסיכויי ההצלחה הגבוהים ביותר אם וכאשר אין פוגעים בו. דבר זה מסביר מדוע ההתקפות על הקפיטליזם הן, למעשה, התקפות על החופש ומדוע כל המציעים את "ריסון" הקפיטליזם באמצעות התערבות ממשלתית הם, בפועל, תומכי עריצות ואויבי החופש.

כאמור לעיל, נוהגים אויבי הקפיטליזם להתקיפו כאילו היה המקור למשברים הכלכליים של ימינו. אך העקביים שבהם, המתקיפים אותו כבר מזה דורות, לא נזקקו מעולם למשבר כלכלי זה או אחר כדי להוקיעו. למעשה, לפחות מאז קארל מארכס, אשר הציג את העושר העולמי כתוצאת פגיעת בעלי ההון במעמד הפועלים, הפכו רבים מהמחזיקים בשנאת "עולם החומר" את בעליו של העושר למושא האשמתם המוסרית את העושר באשר הוא.

שונאי העושר, המציגים אותו כביטוי של אי מוסריות, מתקיפים כל צורת צבירה שלו, בין אם מדובר בכסף ובין אם מדובר בנכסים. במשך זמן ארוך ביותר הם מציגים את השגתו ככרוכה בפעולות שליליות ואנטי חברתיות. בפעולת הצגתם את העושר החומרי כאנטי אנושי ואנטי חברתי אין הם נותנים כלל את דעתם על פעולות חיוביות הנעשות על ידי בעלי הון באופן יסודי הן בדרך הגעתם אל ההון והן כפעולות תרומתם לחברתם או לבני זמנם. בהתעלמות חריפה זו מחמיצים הם את העובדה שהעושר באשר הוא נוצר לתועלת האדם.

למעשה, אם ננתק את הקשר הפסיכולוגי שנוצר בציבור בין הון לפשע, נמצא את עצמנו אל מול העובדה שכל המחזיק בהון ביושר הגיע אליו באמצעות תועלת שהביא לבני אדם אחרים. כחיזוק ענין זה יש להזכיר כי ביסוד כל התקדמות שנעשתה בעולם למען רווחת האדם עומדים אנשים שהקימו חברות עתירות ידע והון, מבלי שאחד משניהם היה אפשרי ללא משנהו.

זהו היסוד לכך שבהתקפתם את העושר אין שונאיו אלה מבחינים בין מוסרי ללא מוסרי – בין עושר שהושג על ידי יצרנות, עמל וערכים מוסריים נעלים לבין ביזה אלימה או ניצולה של טיפשות אנושית. בהשפעתם הרעיונית השלילית, המפיצה בעולם את שנאת העושר, הם מדכאים את המודעות לכך שהקפיטליזם, שהוא העומד ביסוד האפשרויות העצומות שבני אדם בכל העולם נהנים מהם בתקופתנו, הוא פרי העמל המושקע על ידי יצרנים רבים עלי אדמות, שכל אלה שותפים בשוק חובק עולם של כלכלה, המועיל לכל בני האדם, בכל מקום שבו מסופקים על ידו צרכיהם.

במובן זה מהווה הקפיטליזם ביטוי לרצון האנושי באשר הוא, כפי שהוא בא לידי יישום בכלכלה. במובן זה, יציאה נגד העושר או הקפיטליזם, אם וכאשר הם לוקים בחסר, בכשלים או במשגים, כמוהו לצאת נגד יכולת החשיבה האנושית בשל יכולתה לטעות או לצאת נגד החיים בכללם בשל היותם כוללים את אפשרויות אי ההצלחה, הכישלון והחולי.

וכך הדבר גם עם העובדה שניתן לנצל את העושר לרעה. להאשים באי מוסריות את בעלי הכוח בשל הפעלה לא נכונה שלו פירושו להאשים באופן גורף וכוללני את הכוח באשר הוא, האשמה הזהה להאשמתו של בעל חיים על עובדת היותו חי. אך עם זאת, זהו אותו הלך רוח בדיוק העומד ביסוד הנסיון לבלום או לעצור את תהליכי החיים הכלכליים הטבעיים והחופשיים של האדם. ההצעות הרווחות בזמננו לערב בתהליכים אלה כוחות פיקוח ועיצוב "מגבוה" (כלומר על ידי ממשלות) טועות פעמיים: קודם כל בהנחת היסוד הרואה את כוחות השוק כנמוכים ושנית בתפיסת אלה של השלטון כגבוהים. בזמן שהראשונים מחזיקים לרוב בהנחת יסוד הרואה את תשוקות האדם כביטוי לערכיו הנמוכים, אין האחרונים מבינים כי כשמדובר בחברה חיובית – כלומר: חופשית – כוחות השלטון מייצגים את שאיפות הציבור וככאלה אינם נמצאים מעליו.

את העושר יש להבין כביטוי של הטוב האנושי וכך גם את המסחר שביסודו. למעשה, אלה השונאים את העושר על יסוד הנחה שהוא מושג כתוצאה מאלימות, סוברים כי פרא המכה את עמיתו באלה מייצג את מה שקורה בקפיטליזם. בחזונם של בני אדם ישרים, יושג תיקונה של טעות זו על ידי הצגת דימוי המתאים יותר למציאות, המראה את הקפיטליסט כאיש מדע המתכנן את המכשיר הרפואי המתקדם הבא או כסוחר המקים רשת שיווק בינלאומית המפיצה בעולם מוצרים המועילים לבני אדם. מקרים מסוג זה ממחישים עד כמה מהווה העושר, לאמיתו של דבר, מהות חיובית המפיצה בעולם ערכים טובים.

כתמונת השלמה לדימויים אלה מתאים יהיה לחשוף ברבים את טעותם הנפוצה של אלה שמפריעים לתנועה הכלכלית הטבעית, המבוצעת על ידי נציגי הקפיטליזם ובכך פוגעים באפשרויותיו של העושר לכבוש את העולם. הם עושים זאת מתוך ההנחה שהעושר הוא הסיבה לעוני. לפיכך, סוברים הם, מתן כוח לעשירים פירושו יצירת עוני. זהו, בתמציתו שלדבר, הרעיון שקיים ניגוד ענינים מובנה בין אנשי עסקים ובין בעלי הון לחסרי אמצעים. מכך נובעת תמונת העולם הרואה את ההון כגורם המעיק על הכלכלה והמחשבה שאת פתרון המשבר הכלכלי יש לבסס על "ריסון" הקפיטליזם.

בכל מקרה, תהיה תוצאת הגדלת ניהול הכלכלה על ידי גורמים ממשלתיים כמו החדרת חסמי עורקים לגוף חי, כאשר עצירת שטף דם באיבר אחד תגביר את לחץ הדם באיבר אחר עד להחלשתו של הגוף כולו. זו, למעשה, משמעותה המעשית של כל תכנית כלכלית שמוצעת היום על ידי אנשי הממשל. אם מתוך שנאת העושר על יסוד פסיכולוגי ואם מתוך רצון להבריא את הכלכלה, ההיגיון המעוות שקיים בנסיון "לרסן" את אנשי העסקים כדי שלא יקרו משברים בכלכלה זהה לרעיון שפשעים מבוצעים על ידי אנשים חופשיים, ניתן למנוע פשיעה על ידי מאסרם של כל בני האדם כדי למנוע מהם אפשרות לפשוע...

לפחות מבחינה עקרונית, מה שנחוץ לצורך ביטולה של בעיה מסוג זה הוא ההבנה שהעושר הוא, ביסודו של דבר, ביטוי של מוסריות אנושית בדרגתה הנאצלת ביותר.

 

 

 

נתונים נוספים