נתינה כגדילה

נתינה כגדילה

רבים חוששים מכך שאם יתנו יתדלדלו, אך כל מי שרוצה לגדול באמצעות יצירה ומסחר יודע ששני אלה, הקיימים ביסודותיו של כל עושר, כוללים נתינה, השקעה והוצאות גדולות, ואין זה משנה אם בחומר או ברוח. כי כך או כך לא תביא השקעה בדבר טוב לידי דלדול וקטינה אלא לידי גדילה.

נתינה היא הוצאה החוצה - הוצאה החוצה מגדילה את המרחב – הרווח (תרתי משמע) גדל - העצמיות גדלה - וזוהי הסיבה שבגללה הנתינה גורמת לרווח הגדול ביותר. אך עם הגדילה גדל גם הצורך בהשגחה ובעמל הדאגה לקנין. מכיוון שהדאגה תובעת עמל, אסור לתת לה, לנתינה, לשמש כתירוץ לפחדנים לוותר על מה ששלהם ולהיפטר ממנו. זה מה שגרם לשם הרע שיצא לה, לנתינה, בין היצרנים – אך גם, בעקיפין, לשמם הרע של העשירים ככאלה שמעדיפים לשמור את רכושם בחזקתם מבלי לתיתו.

כל רצון להרוויח מחייב השקעה, מה שמשמעו להעניק משלך לעולם החיצון. כפי ששום צמח לא יצמח אם לא תניח את זרעיו באדמה ושום סחורה לא תימכר אם לא תוציא אותה למקום שבו יוכלו הלקוחות לראותה, לא יעשה עבורך כספך את העמל שאתה מצפה שיעשה אם לא תרכוש בו דברי ערך שיניבו עבורך פרי.

אך לתת כהלכה צריך לדעת לעשות בחוכמה, על יסוד זיהוי נכון של האפשרויות הגלומות במה שאתה נותן והחוכמה היא לתת תוך שמירה על הרווחים המופקים מהנתינה. במצב כזה, שבו הנתינה היא, למעשה, השקעה, תבוא הנתינה לידי ביטוי גם כגדילה.

נתונים נוספים