בעלות מטפיסית

בעלות מטפיסית

כל בעלות מחייבת עמל, בין אם מדובר באדם או בבעל-חיים. מבחינה מטפיסית, אף כי לכל בעל חיים יש מזון המתאים לו הנמצא בסביבתו הקרובה באופן שזמין לו, שומה עליו לפעול כדי לבצע את ההתאמה המשלימה ביניהם, כמו הגעה אליו, אחיזתו והכנסתו לפיו. בכל מקרה, אין אפשרות מציאותית להשגת ערכים ללא מאמץ.

בטבע הקיום האנושי בעלות יכולה להיות טבעית או נבחרת; יש בעצם העובדה שאדם נהנה ממשהו עדות לכך שיש בינו לבין דבר זה קשר של התאמה מציאותית. קשר זה יכול להיות טבעי או מלאכותי, כלומר כזה שעומד לרשותו כעובדת מציאות שלא נבחרה על ידו – או כזה שנוצר על ידו במכוון למטרה זו. שני סוגי בעלות אלה אינם נפרדים לגמרי; הבעלות המלאכותית, הנבחרת, של האדם על מהות תתבסס על הקשר הטבעי שביניהם.

היחס בין האדם לבין המהות שנוצרה על ידי פעולתו יפיק עבורו רווח והנאה גדולים יותר מזה שיופק ממה שנמצא בסביבתו, בשל שליטתו המלאה בפרטי עשייתו. דומה הדבר ליחס שיש בין ההנאה שיפיק אדם ממזון שגדל בטבע לבין מזון שהוא מגדל בגינתו; זה האחרון כפוף לשליטתו באופן מקיף ומפורט יותר מהראשון.

בכל מקרה, כדי לשמור על מידה רבה של הנאה מיצירתו חייב האדם לציית לחוק המטפיסי הקובע, בין היתר, את זכות הקנין תוך תלייתה בפעולת היצירה. הקפדה זו איננה חייבת להתבטא בכך שהנהנה מן היצירה יהיה דווקא זה שיצרה, אך חייב הוא לפחות להכיר בזכות הקנין שהביאה לקיומה של יצירה זו. זה, בהקשר זה, יהיה הציות הנדרש לכך.

מודעות האדם לבעלות המטפיסית תועיל להנאתו של האדם בכל הקשר, כפי שעולה הנאתו במידה שבה מכיר הוא בכך שמזון טבעי מסויים הטעים לו הוא גם מזין ומספק לגופו את הנדרש לו מבחינה בריאותית. כך, כל ניצול של מהות טבעית יהיה יעיל ביחס ישר למידה שבה יהיה מודע לערכים שביסוד המהות כמו, למשל, מקורותיה הטבעיים ומרכיביה, שביניהם זהות יוצריה.

יכול אדם ליהנות ממה שיצר אדם אחר, אך אם ישיג דבר זה על ידי פעולה לא מוסרית, כלומר כזו שפגעה בזכות הקנין של היצרן, הוא יפגע באפשרות ההנאה שלו עצמו מן הדבר, שכן האדם הוא יצור רוחני, המפתח קרבה רוחנית כלפי כל ערך שבו הוא מעוניין. קרבה כזו היא אחת התוצאות של שיפוטו החיובי כלפי הערכים שביסוד הדבר. בהקשר זה מהווה כל צורה של תשלום השתתפות באמצעות עמלו של המשלם במאמציו של היצרן.

כך או כך כדאי שבדרכו ליהנות מערך כלשהו לא יעקוף אדם את זכות הבעלות עליו או יתעלם ממנה. תשלומו של אדם על ערך מהווה הכרה בתפקידו של יצרן הערך ובבעלותו עליו – ולמעשה פעולת השתתפות ביצירת הערך.

בשל היות האדם רוחני, מתבטאת מודעותו ביחס לזכות העלות במידת הנאתו מהערכים שהוא משיג ורוכש. הקשר המטפיסי בין הנאותיו לבין הערך הרוחני שהוא מעניק לבעלות המטפיסית קובע במידה רבה את יכולת המיצוי שלו את ההנאה הקיימת בכוח בערך זה. לפיכך, כל נסיון של אדם ליהנות באופן מלא מדבר שלא היה שותף ביצירתו בדרך כלשהי – ישירה, בפעולה או עקיפה, בתשלום – משמעה נסיון לפעול מחוץ לקשר בין הנאה למודעות לבעלות. דבר זה יפגע בשלמות ההנאה שלו מן הדבר ויכשיל אותה חלקית לפחות, כלומר: כשלון זה לא יתבטא באי הצלחה כללית אלא בהצלחה חלקית, שטחית או חסרה ביחס לפוטנציאל ההנאה האפשרי.

מזון גנוב, למשל, יכול לגרום לאדם הנאה או סיפוק פחותים ממזון שהאדם השיג באמצעות מאמציו בדרך שכיבדה את זכות הבעלות, אך לא פחות ולא יותר מאשר ברמת ניצולם על ידו, כלומר ברמת החומר או הגוף, שבהם בוצעה על ידו העברת הערך לרשותו.

ברגע שביצירתה של מהות שממנה נהנה האדם מעורבות פעולות שיש בהן יותר מאשר טיפול חומרי יהיה האדם השואף ליהנות ממנה חייב להתאים את איכויותיו שלו לטיפול זה.

בשל רוחניות האדם התאמה כזו חייבת להיות ידיעתית, שכן הידיעה היא הצורה היסודית של התאמת האדם למציאות; אין, למשל, אפשרות ליהנות באופן מלא מאיכות בישולו של חי או צומח מבלי לרכוש ידע אודות הדרך לביצוע בישול זה, כפי שאין אפשרות מציאותית ליהנות באופן מלא מבעלות על רכב מבלי לדעת לנהוג בו.

אפשרות האדם ליהנות באופן מלא מדבר שלא עמל כלל ביצירתו או שאין לו כל הבנה בהפעלתו היא חסרה. כל גזילה היא, מבחינה מטפיסית, נסיון להנות ממשהו שלא עמלת ביצירתו - כולל דברים שבזכותך באו לעולם. ביסודו של דבר, כפי שבעלות היא מטפיסית, מהווה גניבה – שהיא הפרת החוק המטפיסי – לא ענין פוליטי אלא מטפיסי.

בשל כך קיים גבול ליכולת ניצולו של אדם ערך שנמצא מעבר להישג תודעתו - ו"נעילה מוסרית מטפיסית" איננה מאפשרת זאת. אדם שגוזל מאדם אחר מהות שנוצרה על ידו, מתוך מחשבה שהנאתו ממנה תהיה זהה להנאתו של זה שיצרה, מביא את עצמו בכך למצב של אוטומט חסר מודעות כדי שגופו יהנה ממשהו שרוחו אינה משתתפת בעשייתו. בכך הוא מנסה לעקוף את חוק הזהות ולתת לרוחו ליהנות ממשהו שעשה גופו.

אדם כזה ישיג הנאה – אם בכלל - רק עבור גופו - ואכזבה או תסכול עבור רוחו. אדם כזה כמוהו כמי שמרגיל את עצמו לאכול מתוך שינה או באמצעות דרכים חליפיות לאכילה, כמו עירוי נוזלים או גלולות. תוצאת הדבר תהיה שגופו יקבל את התזונה החומרית, אך הוא לא יהנה באופן מלא מן הארוחה - מטעמה וריחה המלאים.

כך יקרה, למעשה, עם כל גזלן אנושי אשר ינסה להפר, לשלול או להתעלם מהכרה בבעלות המטפיסית, כלומר בערכים שבזכותם באים לידי קיום הדברים שמהם הוא נהנה במציאות. ננסה, בהקשר זה, לתאר לעצמנו, אדם שמבקש מסופר להציג את עצמו כאילו הוא כתב ספר שנכתב על ידו. יהיה אשר יהיה הרווח ששניהם יפיקו מכך, יביא הדבר לשרשרת של כשלים, טעויות והפסדים שיבטאו את כל מה שהשקר בדבר זהותו האמיתית של הסופר לא יאפשר לבצע – וזה יהיה העונש הטבעי על הפגיעה בבעלות.

נתונים נוספים