מושג האמונה

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 773

 

מושג האמונה

(להלן חלק ממכתב ששלחתי לירון ברוק, שהיה ידידי ושותפי, באמצע שנות ה90, שבו הסברתי את גישתי ליחס שבין רעיונות היהדות לאלה של אין ראנד)

עבור רוב האנשים ורוב פעולות החיים, הדברים במציאות מסבירים את עצמם ברמה מספקת לצרכי פעולה. שום אדם שפוי איננו זקוק להוכחה מדעית של בטיחות ורווחיות לפני שהוא הולך לדיסנילנד, לעבודה חדשה, לפתוח עסק או לחצות את הרחוב. אני גם אינני רואה אפשרות להוכחה כזו כי אינני רואה איך הוכחה יכולה לתת ודאות מלאה לעתיד זולת המלצה סטטיסטית (למעט ידיעה פילוסופית אשר איננה תלוייה בזמן ואשר אמיתותיה נכונות באופן נצחי - אך, שוב, אמיתות אלה אינן מצביעות על משהו קונקרטי שיקרה במציאות זולת זה ש2 ועוד 2 יהיו תמיד 4 וכו')... חיי האדם מבוססים על ידע כולל שחלק ממנו לא רק שאיננו מוכח מדעית אלא אף איננו מושגי, כלומר: לא יכול להיות מוכח לוגית (שכן הלוגיקה נצרכת למושגים). סה"כ של הידע הרוחני הזה (המושגי והלא מושגי כאחד) הוא אמונה.

ישנם סוגים רבים של אמונה, כפי שיש תפישות פילוסופיות שונות. אמונה הוא סה"כ הידע שמחזיק היחיד. מדובר בידע שרק חלק ממנו הוא מושגי, ואני מגדיר ידע לצורך הענין כמידע ישים, כלומר: ככמות ידיעות או פרטי מידע שיש למהות מסויימת על המציאות שמחוצה לה, ואשר באמצעותו היא פועלת במציאות שמחוצה לה, (וזאת מבלי להיכנס לשאלות המדעיות הפרטיות העוסקות בענין כגון באיזה רמה חמרית = אטומית-מולקולרית-חלקיקית-גלית-וכו' אצור הידע ואיך מתבצעים התהליכים המיכניים של יישומו, אימותו וכו').

אורגניזם מורכב בד"כ מיחידות שכל אחת מהן מסוגלת לקלוט מידע, לאצור אותו ולהעביר אותו למרכז פיקוח אשר הוא תודעת החי (לאדם יש רגליים אשר, בין היתר, קולטות מידע חושי). במקרה של האדם, מרכז הפיקוח הזה הוא תודעתו שהיא מושגית. מצאתי נכון להשתמש ב"מרכז פיקוח" בגלל שיש דמיון בין תפקידי מרכז פיקוח בכל תחום שהוא לתודעת החי, ובמיוחד לתודעה האנושית. דמיון זה בא לידי ביטוי בשני היבטים עקרוניים: 1.התמחות 2.ריכוז ידע לצורך פעולה.

מדובר, קודם כל, בהתמחות. התמחות משמעה התרכזות לעומק תחום מסויים הדומה להתמחות האינטלקטואל בחברה, התמחות בתחום מסויים שהוא ריכוז המידע, קביעה היררכית של עדיפויות למטרת המלצה על סדרי פעולה. הנחת היסוד (שהיא גם ההנחייה היסודית והבסיס לקביעת תכליות ופעולה) של מערכת זו היא שמירה על שלמות האורגניזם כאורגניזם כלומר: גם אם יש אפשרות - שאני מניח שאין - שהאורגניזם ייוותר שלם ללא פעולת חיים, הרי מקרה זה ייחשב למות האורגניזם. במלים אחרות: המשימה של התודעה כמרכז פיקוח איננה לשמור על גוף החי אלא על חייו.

לפי הבנתי, היחס שבין הידע המושגי לאמונה הוא כיחס השלד לגוף, או כיחס התודעה לבעל החיים השלם, או כיחס עיקרון מופשט ליישומיו השונים... כך, הפילוסופיה המודעת שבה אדם אוחז, היא רק חלק מהידע המושגי שלו והידע המושגי שלו הוא חלק מן הידע הכללי שלו, אך כל הידע מעורב בפעולות החיים שלו. במקרה של אדם בריא יש שליטה טובה של החלק המודע פילוסופית בשאר הידע המושגי ובשאר הידע האצור בצורות אחרות. במלים אחרות, יש הרמוניה ותיאום בין תחושות, פעולות ומחשבות. "הרמוניה ותיאום" אינם אומרים שיש ידע מושלם ובודאי שלו ידע מושגי, אלא שיש שליטה בין החלק היודע העליון - השכל המודע - לחלק המופעל. אם אמשיך להשתמש בדוגמת הרגל, אז גם אם אדם איננו יודע את הפיזיולוגיה, הביולוגיה והכימיה של הרגל שלו, אין זה מונע ממנו להפעילה ולהשתמש בה - והטבע מאפשר לו זאת. יש לשים לב לכך, שאף כי נכון הוא שפוטנציאלית ידע יותר מפורט אומר שימוש יעיל יותר, הרי השאיפה לידע מפורט יותר לדברים שאנו יודעים בחיינו, אם היא מוצאת מהקשר, יכולה להיהפך למפלצת רציונליסטית שתסחוט לפחות אנרגיית חיים יקרה. זה מה שיקרה, למשל, אם אדם יעסוק במחקר מרכיבי רגלו במקום בקביעת מטרות לטיול רגלי כי האדם מכיל רגליים לא למטרה מחקרית אלא למטרת הליכה למקומות.

נראה לי סביר כי הסטורית, התפישות הפילוסופיות היסודיות התפתחו מן האמונות היסודיות כמו שהמושגים מתפתחים מזיהוי מהויות במציאות. אם זה נכון זוהי גם ההסטוריה של מערכת היחסים שבין השיטות הדתיות לשיטות הפילוסופיות (וזהו נושא כביר למחקר וללימוד ממצה, שאני מקווה לעשות בעתיד). תיאוריה: היחס שבין המחשבה המושגית-רעיונית לבין החיים הוא יחס דו-היבטי המבוסס על היזון-חוזר שבו החיים תורמים למחשבה את חומר המידע לצורך עיבוד מחשבתי-רעיוני וזו "מפעילה" את תהליכי החיים על ידי השראה רעיונית. ההיבטיות באה לידי ביטוי בכך שכל מה שיש, הווה אומר, המציאות, הוא מהות רוחנית וחמרית גם יחד, כשרוחניות מציינת את ההיבט החושב וחמריות מציינת את ההיבט הנחשב (לנוסחה אחרונה זו ניתן להכניס בהצלחה גם את המושגים מוצא ונמצא, פועל ונפעל, יודע ונודע, ועוד).

לאור הדברים שלעיל, ניתן לראות את היחס שבין הדת לפילוסופיה כיחס שבין פעולה למחשבה, כאשר הדת מתמקדת בהנחיות לפעולה והפילוסופיה בהנחיות למחשבה. כך, יש לשאוף לאחד את היבטי הפעולה והמחשבה להגדלת יעילות חיי האדם, ולהימנע מנסיון ההפרדה בין מחשבה לפעולה מתוך החשש של המלצה לפעולה ללא מחשבה או מחשבה ללא פעולה, שתי מפלצות הבאות לידי ביטוי בדת ללא פילוסופיה מודעת - או בפילוסופיה ללא ידע יישומי. כמו"כ, אם הקשר פילוסופיה-דת שאני עושה הוא נכון, אז כל דת היא ביטוי של פילוסופיה מסויימת (שיכולה כשלעצמה להיות שיטה של פילוסוף אחד או יותר) ומבחינה הסטורית, בדיוק כפי שפילוסופיה לאדם היא ענין מטפיזי והיא קיימת עוד לפני שהוא מזהה אותה מושגית, יתכן (בסבירות גבוהה) שדת נתונה מייצגת פילוסופיה זמן רב לפני שפילוסופיה זו נוסחה.

כאן נפתחת הדלת לשדה מחקרי נרחב, שבו המחקר יתמקד בשאלה איזה פילוסופיה מיוצגת על ידי דת נתונה זו או אחרת. ברמה ראשונית, זה מה שעשתה איין ראנד כאשר השתמשה ביכלתה הפילוסופית לפרש את הדת בהתאם למושגי הפילוסופיה האובייקטיביסטית. זה, אולי, המקום להעיר בנושא מסויים זה כי אני יודע היום בודאות שלאיין ראנד ולממשיכיה האמריקניים לא היה ידע רב בתחום. אי לכך, מסקנותיהם נכונות, טבעית, רק ביחס ישר לידע הנכון שהיה בידם. כאן אני מקווה להיכנס לתמונה עם ממצאים חדשים בתחום ידע זה.

להערכתי, המבוססת על הידע שרכשתי בתחום זה במשך כעשור, אם תיעשה עבודת אנליזה רצינית שתכליתה חשיפת ה"פרופיל הפילוסופי" של הדת היהודית (פעולה שצריכה לקחת בחשבון נתונים רבים, כולל ההסטוריה של היהדות והשפעתם של רעיונותיה בעולם) יש סבירות גבוהה שפרופיל פילוסופי זה יתגלה כתואם לאובייקטיביזם. היום זה נראה לי בגדר תיאוריה סבירה מאד שיחסה של האמונה היהודית לשאר האמונות כמוהו כיחס של הפילוסופיה המציאותאית לשאר הפילוסופיות: שתיהן, היהדות והמציאותיות, גורסות קיום מציאות בעלת שלמות של יחידה אחת, שאין יותר ממנה, אין פחות ממנה ולא ניתן "לצאת" מעבר לה או "להיכנס" אליה. בקנה מידה של התבוננות פילוסופית צריכה משוואה זו לעורר ענין ולו רק בשל ההליך הלוגי הדומה של ההתפתחות, תהליך הסטורי שבו תפש האדם חלקים של השלם ובנה אותם עד לכדי הכרה באחדות מקפת.

התאמות בין מציאותיות ליהדות

לכאורה, חלוקות התפישה המציאותאית/אובייקטיביסטית והיהדות בשאלת מהותו של השלם, אשר המציאותיות קוראת לו מציאות או קיום והיהדות קוראת לו אלוהים ורואה אותו כתודעה. כאן המקום לתאר חלק מהתהליך שאני עברתי בנושא רחב זה בעשר השנים האחרונות. התהליך החל בבדיקה של מה שנראה כסתירות היסודיות ההכרחיות הקיימות בדת ואשר אליבא דאובייקטיביזם אינן מאפשרות להסכים לקיומה של מהות כלשהי במציאות. זהו רעיון אובייקטיביסטי אשר כאובייקטיביסט אני עדיין לא מצאתי בו פגם.

בתהליך הבדיקה הוזמו הסתירות שלעיל אחת לאחת (פירוט בכתבים, שיחות והרצאות ששיכתובם, קיטלוגם והוצאתם לשימוש הוא אחת מהמשימות החשובות בעתיד הקרוב) וראיתי לפני אפשרות לא קשה במיוחד לראות את מודל העולם, האלוהים, האדם והיחסים ביניהם כתיאור לא סותר של מציאות שראשוניות הקיום הפילוסופית איננה מעורערת על ידה או מאויימת בה בדרך כלשהי. לצורך הענין היה עלי להפריד בין הנצרות ליהדות שכן האובייקטיביזם של איין ראנד התייחס, מתוך בורות ברורה, לשתי התפישות כזהות לצורך הענין מבחינה פילוסופית.

בירור חלק נוסף מן הבעייה התבסס על חשיפת ההבדל בין השפה העברית לשפות האחרות. תוצאה אחת של בירור זה היתה ביסוס התיאוריה שהסתירות ההכרחיות המוצגות על ידי האובייקטיביזם כשמדובר בדת אינן תופשות, כנראה, לגבי עקרונות היסוד של היהדות, עקרונות הבאים לידי ביטוי במושגי היסוד שלה. למידת העקרונות היסודיים המנחים את פעולות השפה העברית והקשר שלה למציאות לא הועילה רק ל"הצלת" התיאוריה לגבי התפישה היהודית כתפישה נטולת סתירות פנימיות אלא התגלתה גם כתרומה פילוסופית רבת משמעות להבנת משמעות פעולת השפה כקשר בין האדם למציאות וכהערכת שפות שונות ככלים בעלי איכויות אפיסטמולוגיות שונות. חדירה לתוך נבכי השפה העברית איפשרה לי לתפוש טוב יותר דברים רבים בתחום הפילוסופיה הכללית, ולבקר בצורה טובה רבים ממושגי היסוד.

כאובייקטיביסט, לא יכולתי שלא לראות את הדמיון בין דרכי ההתייחסות של היהדות והמציאותיות גם יחד לנושא השפה. גם היהדות וגם האובייקטיביזם מייחס לשפה חשיבות ומציב אותה בעמדת מפתח כזו, שאין לה, על פי ידיעתי, שום דומה בפילוסופיה או בדת אחרת. הצהרה אחרונה זו מצריכה תוספת: בודאי שהרבה דתות רואות ערך בשפה וששיטות פילוסופיות, ובמיוחד מודרניות, עוסקות רבות בשפה, אך בעוד שהדתות המיסטיות רואות בשפה ערך מאגי או חוסר ערך בכלל, והפילוסופיות הלא רציונליות תולות הכל בשפה או לא כלום - שימו לב לדמיון - היהדות והמציאותיות אחיות בהעניקן לשפה ערך מרכזי כקשר שבין האדם למציאות - ובכך שתיהן שותפות גם לאובייקטיביות, המבוססת על היחס שבין התודעה לעולם.

ענין אחרון זה הוא אחד מהתרומות הפילוסופיות רבות הערך שהשגתי מעיסוקי ביהדות. זולת זאת, חויתי במגע עם היהדות חווייה אובייקטיבית מיוחדת במינה: תקשורת עם חכמה מצטברת בעלת כוח מפרה מיוחד במינו והזדמנות יוצאת מן הכלל להעשרה עצמית מרוכזת על ידי דיון רציני ומעמיק. עבורי היה זה (והוא עדיין) עונג עמוק לדעת שיש מאגר ידע כזה בהישג יד. זו גם הסיבה לכך שיש לי תחושה שלילית לגמרי כלפי מי שדוחה את היהדות בגלל חשש מן ההשלכות החברתיות ועוד דברים לא רלוונטיים הקשורים לרשות היחיד או לכוחות מעולם מיסטי. זה מזעזע אותי לשמוע מאנשים הקרובים אלי, במקום התלהבות וסקרנות לפגישה עם החדש והלא ידוע, דחייה ופחד המבוססים על דיעות קדומות תרתי משמע. עבורי, כבר בתחילת התהליך ידעתי כי גם אם אין ביהדות ככלל אמת הרי הצורה והאירגון של החמרים די בהם כדי להיות מקור רב ערך ללימוד עתידי. ישנו משפט אשר פעמים רבות אמרתי בקשר לכל שדה העיסוק הזה - אם הדבר אינו אלא שקר זה יהיה סיפור מדע-בדיוני אדיר (ומי איננו אוהב ספרות?) - ואם מדובר באמת?...

תיאוריה בדבר תרומת היהדות לתרבות

בהמשך לימודי גיליתי גם כי היהדות, בין השאר, היא תנועה להפצת ידע. היותה של היהדות מפיצת ידע היא עובדה שעדיין לא מזוהה כהלכה אף על ידי היהודים הדתיים עצמם. פרדוכסלית או לא, כאובייקטיביסט יכול אני לראות תרומה עצומה של היהדות לתרבות האנושית, תרומה אשר איננה מוערכת ככזו (עדיין) על ידי הרבה אנשים.

תרומת היהדות לעולם נראית לי היום, פוטנציאלית (הווה אומר: טעונה מחקר) כתרומה המשמעותית ביותר להתפתחות ההסטוריה האנושית. במלים אחרות, ייתכן שללא היהודים לא היתה נעשית העברת ידע מן הזמן העתיק לזמן החדש ולא היה העולם המודרני קיים עם כל האפשרויות הטכנולוגיות. נראה לי כי יש מקום לבדוק את האחריות של היהדות לקיום העולם המערבי לפחות בימי הביניים, להתפתחותו ברנסנס, ולמהפכה התעשייתית. אם הדברים נכונים, אפילו בחלקם, אז היהדות והיהודים הם היצרנים הלא מוכרים של ההסטוריה האנושית (עובדה הנראית לי מותאמת בצורה חזקה במיוחד לתיאוריה הראנדית המוצגת ב"מרד הנפילים" על היצרנים אשר התרבות לא רק שאיננה מכירה בהישגיהם אלא מוקיעה אותם תוך כדי שהיא משתמשת בעמלם - דבר הגורם, בין השאר, לכך שהם עצמם לא יכירו בערכם ולא יבינו את משמעות פעולתם בעולם). כל זה, כאמור לעיל, מצטרף לאשר צריך הוכחה ומחקר - אך אני מצהיר בזאת כי לא הייתי מעלה את הענין אפילו כתיאוריה אם לא היתה כמות נכבדה של ממצאים ראשוניים בתחום זה. במלים אחרות - את התיאוריות הללו, כולל זו האחרונה, לא המצאתי מתוך שיעמום וגם לא מן החלל: במובן מסויים הן "כפו את עצמן" עלי בעובדות הסטוריות ופילוסופיות שהופיעו תוך כדי לימוד וקריאה.

מאידך, אם התיאוריה הזו נכונה אז זה סביר שגם איין ראנד, הפילוסופיה האובייקטיביסטית, השלכותיה והשפעותיה - שכוללים, כמובן, אותנו ואת פעולותינו - הם חלק מהיהדות הפועלת בעולם. אני משאיר לחוקרים הפוטנציאליים לקבוע אם א. התיאוריה סבירה ב. התיאוריה איננה סבירה ג. יש כדאיות בהשקעה במחקר בנושא ד. אפשר לעזוב את התיאוריה ולעבור לסדר היום ה. כל מסקנה אחרת.

פרשתי לעיל חלק מסויים מעמל מחשבה של שנים. מה שניסיתי להעביר הוא יותר חומר היקפי ומסגרתי מאשר חומר עובדתי מפורט. זה לא נובע רק מכך שמסגרת מאמר זה צרה מכדי להכיל את כל החומר המפורט אלא מכך שלמדתי כי אם המסגרת הרעיונית איננה משכנעת בסבירותה, או לפחות בסיכויי הרווח שלה, לא יעזרו שום עדויות עובדתיות. דבר זה נובע ישירות מכך שעובדה איננה עדות. במלים אחרות: עדויות הן לא מה שמשכנע אלא מה שתומך ברעיון שנראה "בסדר". רעיון ש"נראה בסדר" הוא הצהרה על אמונה. האמונה (סך הידע הכולל, תפישת יקום נדיב או עויין, פילוסופיה מוצהרת או לא וכו') היא היסוד להוכחה ועובדות המציאות תתפרשנה בהתאם לה ולא להיפך. היחס בין אמונה לחיים הוא כמו היחס שבין פילוסופיה לשאר הידע - תלות היררכית.

אמונה ופעולה

בנקודה שבה הבנתי את משמעות האמונה כך, הבנתי גם מדוע אנשים פועלים בניגוד ובאי התאמה לפילוסופיה שהם מצהירים עליה. הדבר נובע מכך שאנשים אינם פועלים בהתאם לפילוסופיה המוצהרת שלהם אלא בהתאם לאמונתם. זהו עיקרון בעל תוקף מטפיזי: האדם פועל בהתאם לאמונתו. במלים אחרות: אדם פועל בהתאם לסה"כ של הידע שלו ולא רק בהתאם לפילוסופיה המוצהרת ו/או המודעת שלו. אדם מפעיל את הידיעה הפילוסופית שלו על חלק מפעולותיו - אך שאר הפעולות מתבצעות בהתאם לידע האחר שיש לו, הידע שאיננו מאורגן פילוסופית. רק בחלק מן המקרים, כנזכר לעיל, יש הרמוניה בין הידע הפילוסופי לשאר הידע. משמעותו של הרעיון, בהקשר זה, היא שיש מרחק גדול, בהיקף ובזמן, מהסכמה מודעת ומוצהרת על מערכת רעיונית מסויימת ועד ליישומה המלא בחיים. בחיים, כשבני אדם נתקלים בפילוסופיה מסויימת, כבר יש להם אמונה קודמת. עבור רוב תלמידי האובייקטיביזם תהיה אמונה זו באי התאמה לפילוסופיה החדשה והם יפתחו, איש איש כפי יכלתו וצרכיו, בפעולת "כיבוש" האמונה על ידי הפילוסופיה.

התהליך דומה לתהליך שבו רעינוות פילוסופיים "מתאימים" את עצמם למה שאנחנו כבר מכירים במציאות. זה מזכיר את האפקט הידוע שעליו מצהיר חלק גדול מתלמידי האובייקטיביזם אחרי קריאת הרומנים של איין ראנד, אפקט של קריאת משהו חדש מתוך תחושה ברורה של שיחזור מה שכבר ידוע. זה מה שקורה כאשר רעיון מופשט המוגדר בצורה יעילה מילולית "מתלבש" על ידע שהיה אצור בתודעה בצורה מושגית פחות מאורגנת או בצורה של אירוע, צילום, התפסים או תחושות. זה גם מה שקורה כאשר אדם מיישם יותר ויותר פילוסופיה מסויימת - היא דוחקת גם את רגלי חוסר המודעות וגם את ההשפעות של פילוסופיות אחרות ממקומן בשדה האמונה.

על כן, הפרופיל הידיעתי של כל יחיד, האמונה שלו, יבוא לידי ביטוי לא רק במה הוא חושב ואומר אלא גם - ולעתים בעיקר - במה שהוא עושה. למשל, אם נראה אדם אשר מוקיע את הדת בכל הזדמנות אך תורם הרבה לכנסייה ועושה מעשים לפי מצוות הדת, נדע כי הוא מאמין בדת על אף אי-דתיותו המוצהרת. כך גם, אם מצהירים אנשים על תמיכה בקפיטליזם, למשל, אך אינם יודעים או שואפים לפעול כסוחרים ו/או כיצרנים, תהיה אמונתם מנוגדת לתפישתם המוצהרת.

תקופתנו, למשל, משופעת באנשים, המאמינים כי אנשים הם מה שהם אומרים יותר ממה שהם עושים. כתוצאה מכך הם נותנים אשראי לא רציונלי עצום (אמונה מיסטית) לאדם המכריז על שאיפתו לשלום (מנהיג אירגון טירור, למשל) בניגוד למה שנצפה ממעשיו, ומסיקים את אמונתו רק ממה שהוא אומר. בדיוק באותו מובן מיסטי יש כאלה שמאמינים רק במעשים ואינם מאמינים כלל במה שאדם אומר. זוהי, אגב, צורה פשוטה לראות איך האדם חי בעולם אותו הוא יוצר באמצעות אמונתו, איך הוא שופט עובדות ואנשים באמצעות מה שהוא רואה כערך מרכזי באישיות.

מכיוון שאמונה ופילוסופיה קשורים קשר אמיץ ייעשה בירור יעיל של הפילוסופיה שמדריכה אדם דרך אמונתו יותר מאשר דרך תפישתו המוצהרת. בכדי לחשוף את אמונת האדם, יש להמציא שיטת הערכה הלוקחת בחשבון ידיעות, הצהרות ופעולות כחטיבה אחת. כך ניתן יהיה לקבל הבנה טובה יותר של מהות היחיד. כך נוכל למצוא אנשים שהם תלמידי אובייקטיביזם מוצהרים, החושבים שזה עושה אותם לישמים יעילים, אך שבחייהם הם מחזיקים בפעולות שאינן עולות בקנה אחד עם אובייקטיביזם, ולעתים מנוגדות לו. על אדם רציונלי לקחת בחשבון רעיון זה כשהוא בודק מצב אישי של יחיד כלשהו - וזה מתחיל, כמובן, מיישום עצמי.

אוהד קמין

נתונים נוספים