אמנות ופוליטיקה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 873
אמנות ופוליטיקה
פוליטיקאים יכולים להשתמש באמנות לצרכיהם ואף עושים זאת כל הזמן אך אין ביכולתם להפקיע מן האמנות את טבעה, בדיוק כפי שאין הם יכולים לשנות את חוקי המציאות; אתה יכול לקרוא לפסל ג'ון גאלט או היטלר ושאלת היסוד לגבי ערכו האמנותי תהיה עדיין אם הפסל מעביר את תחושת הגבורה. השאלה לגבי הדמות הפוליטית המסויימת, אשר נבחרה על ידי האמן להיות בעליו של ערך הגבורה במציאות היא כבר משנית ושייכת יותר לתחום הפוליטיקה מאשר לתחום האמנות.
העובדה שעבור תלמיד הפילוסופיה של אין ראנד מעבירה דמותו הדמיונית של ג'ון גאלט תחושת גבורה יותר מכל דמות בפוליטיקה של זמננו ובודאי שיותר מדמות של אדם כמו סטאלין, המסמל ערכים אנושיים שליליים, היא תוצאה של היות של גאלט יצירה אמנותית טובה יותר מהיותו מייצג רעיונות פוליטיים נכונים יותר.
נכון שגאלט הספרותי מורכב מפעולותיו בספר אך לא רק אלה שנעשות על ידו במרחב הפוליטי אלא מן הסכום הרגשי שמתקבל כתגובה על ידי הקורא עליו – שבו מתאחדים אהבה והזדהות. בנוסף לכך, את עוצמתו האסתטית – ככל דמות באמנות - לא יוצרות הערכות שכליות מודעות בלבד (במובן האריסטוטליאני), אלא התגובה שהוא מעורר במערכת הרגשית של מי שנחשף אליו.עם זאת, שומה עלינו לזכור כי חוויית האמנות - כמו כל רגש או תחושה - היא, ביסודה, ידיעתית.
כמו בכל דבר במציאות, הכל פתוח לחקירה, אבל מבחינה עקרונית, מדמותו של ג'ון גאלט יכול ליהנות גם נער סוציאליסט בן 16 שקורא את "מרד הנפילים" ואיננו מבין כי מה שכתוב שם הוא אנטי סוציאליסטי. הוא מסוגל לחשוב בתמימות, בגלל ליקוי לוגי או יכולת חשיבה ירודה, שג'ון גאלט הוא סוג של גיבור מכיוון שהוא עוזר לאחרים - והוא יהיה צודק מכיוון שגיבור הוא באמת כזה שעוזר לאחרים (אף כי לא מדובר בהגדרה של גיבור). עם זאת, מכיוון שג'ון גאלט הוא גיבור אנוכי, הוא ירגיש כלפיו משהו שהוא מעולם לא ירגיש כלפי מארכס על אף שתמיד יציירו עבורו את מארכס כאדם שעשה למען אחרים.
מה שיעשה את ההבדל ברגשות המתעוררים לגבי שתי הדמויות לא יהיה ההבדל הפילוסופי שבין העמדות הפוליטיות שלהם, אלא הצורה בה יצוירו מבחינה אסתטית בתמלילים שאותם יקרא כיצירות ספרותיות. הבדל זה יהיה קודם כל אמנותי, על אף שיהיה גם פוליטי.