פשרות מוסריות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 695
פשרות מוסריות
על דילמות רוארק
מצבי חיים מסוימים כופים על חלק מאיתנו להשתלב בעבודה בחברות מורכבות שעוסקות, פעמים רבות, בפעילות לא מוסרית. הדבר מעלה שאלות קשות לגבי המעמד המוסרי של מי שבוחר להשתלב בחברה כזו. הדבר חמור יותר כשיודעים אנו כי היום, עצם השהות בחברה מודרנית, גם בעולם החופשי, אומרת, למעשה, שיתוף פעולה עם אי מוסריות, כי לא ניתן להתנתק מהעובדה שכל רכישת ערכים בשוק החופשי כוללת תשלום מסים לממשל, שחלק מפעולותיו אינו מוסרי – כולל דיכויינו אנו, כאנשים יוצרים.
הדבר מזכיר את עבודתו של רוארק ב"כמעיין המתגבר" במשרד ארכיטקטים שמחזיק באוסף אדריכלים שמומחים לסגנונות שונים. אל רוארק התייחסו במשרד זה כאל "מודרניסט" מתוך הנחה שהוא מסוגל לספק את המקובל, מבחינה חברתית, כאופייני לאדריכלות המודרנית. הדבר מעלה את השאלה המוסרית: האם לא היה הווארד רוארק, במובן זה, מסייע לדבר עבירה?
נוסף על כך נוצרת גם בעיה מוסרית כאשר יוזם רוארק עצמו, כאשר הוא מזהה כי לקוח מסוים נוטה לפתרון אדריכלי תבוני, "שבירה" של ההיררכיה שנקבעה על ידי בעליו של המשרד ופונה אל הלקוח בהצעה פרטית משלו לבנות את בנינו בצורה שונה מזו שאותה מציע בעל המשרד. דבר זה מעלה אף הוא בעיה מוסרית, שכן בפעולתו מפר רוארק את החוזה שיש לו עם בעל המשרד.
התשובה לאלה תינתן בשתי רמות: אחת ברמה העלילה שבה ראנד בעצמה מביאה את רוארק לחרוג באופן "פושע" כביכול, מתוך החוזה שלו עם בעל המשרד, כאשר הוא מקצר את "פער התיווך" שבינו לבין הלקוח ו"מוציא" את בעל המשרד מהמשחק, כשהוא מציע ללקוח הצעה ישירה. השניה ברמת הציות לעקרון ההיררכי שמבטא היחס בין אמן מושלם – מאסטר - לאמן מסייע. היבט זה נוגע למקומו בהיררכיה של האמן בתרבות, שאותו – כביכול – מפריך רוארק בפעולתו.
מוסריותה של פעולת רוארק, המרשה לעצמו לשבור את המסגרת הכללית של העסקתו לטובת הצעה פרטית משלו, כמוה כמוסריות פעולתו של אדם יצרני שמשתלב בפעולה של חברה לא יצרנית. במסגרת עבודתו בחברה כזו הוא עושה כמיטב יכולתו כאדם יצרני ובכך הוא מדגים מה צריכה להיות עמדתו של אדם מוסרי המשולב בחברה לא מוסרית: אם עושה אדם זה כמיטב יכולתו לפעול בצורה יצרנית, אין הוא נושא בעול אי המוסריות ההכרחית המושתתת עליו מצד גורמים שאין לו שליטה עליהם. הוא אינו בוחר לאשר כל פעולה של החברה הלא מוסרית שבה הוא נמצא אלא דואג להיטיב ביחס ישר ליכולת שלו ולהקשר שבו הוא נמצא.
בכך מגדיר רוארק את מה שנדרש לעשות כל אדם מוסרי: לעשות טוב ולשפר את הדברים שאותם הוא מוצא לנכון ביחס ישר ליכולת זיהויו את המצבים שבתוכם הוא נמצא - ובמובן הזה גם להפיק את הרווח האפשרי בחברה של מפסידים. מנקודת מבט זו, מה שעושה רוארק כאשר הוא יוזם, על דעת עצמו, לפנות ללקוח, אינו הפרת חוזה אלא המשך מדיניות עשיית הטוב, אם כי בהקשר החדש שנוצר: כשהוא יכול להיות בעצמו ההבדל שבין פעולה טובה לפעולה לא טובה הוא בוחר – על אף הסיכון לקיומו – בעשיית הטוב.