יחסי בוזז וחומר
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 615
יחסי בוזז וחומר
בעבודתה הספרותית מציגה ראנד את ההבדלים בין בני אדם מוסריים ללא מוסריים ככאלה שמתקיימים בין יצרנים לבין בוזזים. בזמן שהיצרנים מקבלים את סיפוקם מעיצוב המציאות בהתאם לצרכיהם, מכוונים הבוזזים המטפיסיים את סיפוקם משינוי החברה.
לעתים, מראה ראנד, יכולים הבוזזים להעמיד פני אנשי רוח, במיוחד כאשר מה שהם רוצים לבזוז איננו מהות חומרית כלשהי אלא מעמד של הערכה או התייחסות חברתית. אלה יאפשרו להם להחזיק בשלטון שיאפשר להם לקבוע את חייהם של אחרים גם אם אין ברשותם נכסים חומריים.
ב"כמעיין המתגבר", שבו מדגימה ראנד את היסודות המטפיסיים והפסיכולוגיים של מה שהיא מפתחת מאוחר יותר ב"מרד הנפילים", משהו מזה קורה לפיטר קיטינג; תוך עבודתו כאדריכל במשרדו של פרנקון הוא מגלה שהוא חש סיפוק בנקודה מסוימת, שבה הוא מצליח לגרום שינוי בחייו של אדם אחר, אך ביחס למומחה הגדול בתמרון בני אדם - אלסוורת טוהי - אין הוא אלא ננס.
טוהי - לעומת קיטינג - מניע את כל המנגנון של חברה שלמה וקובע באמצעות השפעתו עליה את המידה שבה יצליח אדם כרוארק לממש בה את יכולתו. כדי לעשות זאת שומה עליו להבין את היחסים בין רוח היצרן המבססת את הישגי התרבות לבין הכוחות המתנגדים ליצרן, שהוא עומד בראשם.
אך טוהי מייצג מקרה נדיר שבו הבוזז הוא רוחני. לרוב, הבוזז רואה את החומר כדבר החשוב ביותר בעולמו. אף כי הוא מסוגל להציג כלפי חוץ חזות של איש רוח, לפעמים, הרי בסופו של דבר מתגלה היסוד השורשי שבו, שהוא תפיסתו את החומר כדבר היסודי במציאות. דבר זה נובע הגיונית מהעובדה שהבוזז הוא כזה בדיוק מכיוון שהוא איננו רואה את הרוחני כבעל משקל ולפיכך הוא מרשה לעצמו להתעלם מהיצרנות שביסוד החומריות, שהיא הסיבה שבגללה הוא בוזז.
אם אדם מציג רוחניות במסגרת איסטרטגיה של שקר הוא מקבל את ענשו כבומרנג מהנושא שעליו העליל את השקר: מן המציאות. היא תעמוד מאחוריו כאב שמרן המצוייד ברובה ותכריח אותו לשאת את בתה שהפרה בזרעו; עונשו המטפיזי יהיה חיים משותפים וארוכים עם אשה של חומר, נושא בחירתו ומיקודו. כמו כל מי שהשליך יהבו על ההיבט החומרי-חיצוני ביחסים עם בני אדם אחרים הוא ימצא שקשר הזוגיות שביסס על משיכה מינית מתפרק במהירות עם הזקנה, הפוגעת במראה החיצוני.
הצדק במציאות הוא חזק ואינו יודע פשרות: האדם מקבל בו את הערכים שבהם בחר, את מה שאהב, את הדברים שעליהם התמקד ואותם ראה כחשובים. אם הוא העלה על נס את חוסר האפשרות של האדם לתכנן את עתידו, הוא לא יוכל לתכנן אותו, ואם דחה את רעיון חופש הבחירה הוא לא יוכל לבחור להחזיק בו.
היה ותתאמת פעם נכונות תאוריה גלגולית לגבי נשמות, היא תיושם דרך עקרון זה בכך שבזמן שאיש הרוח ימריא לכבוש עולמות אחרים יגיע איש החומר למצב של קומץ עפר, שיהיה ביטוי של הדרך שבה הבין את חיי האדם, והדבר יהיה הביטוי לצדק המטפיזי, המעניק לו כגמולו ביחס ישר למבט המצומצם שבאמצעותו ראה את העולם.
ב"כמעיין המתגבר" משחק טוהי בקיטינג אך מטרתו העיקרית היא רוארק: הוא יודע שרוארק הוא הכוח האמיתי שבמציאות, כי הוא הרוח האמיתית, המקורית, שביסוד הבניה, בזמן שקיטינג הוא איש יד שניה וככזה הוא חקיין של החיצוני. מבחינה זו מייצג טוהי את מי שמבחין בכוח הרוחניות אם כי הוא לא אימץ אותה לחייו שלו. במובן זה שייך הוא לעולם הבוזזים כי הוא שם לו למטרה להצר את צעדיו של רוארק כדי שיוכל לבזוז את מעמדו בעולם הבניה.
וכך ניתן לבחון את ההבדל העקרוני שבין הבוזזים ליצרנים ברמת הרוח: בזמן שהבוזזים שואבים סיפוק מהשפעתם הפוליטית, כלומר מכך שהם קובעים את צורת חייהם של בני אדם אחרים, היצרנים מעוניינים לפעול עם המציאות, בעימות המטפיסי במהותו, זה שבו הם שולטים במציאות. בהקשר זה, מבטא רוארק את הרוח הקובעת עובדות במציאות דרך הבניה בזמן שטוהי קובע עובדות דרך השפעתו על בני אדם.