ראנדרואיזם

ראנדרואיזם

בשל נגיעתה הייחודית של אין ראנד בעומקן של סוגיות היסוד שקיימות בתרבות נוצרו תופעות ייחודיות המשלבות בין פילוסופיה לפסיכולוגיה. בתמצית, ניתן לראות את הבעייתיות שיצרה תופעות אלה מגולמת בעובדה שמחד לכל אדם יש הנחות פילוסופיות אך מאידך לא כל אדם שולט בשפה הפילוסופית. במיוחד בעולם המערבי שבו שולט מבחינה עקרונית המוסר הנוצרי מגיעה שליטתו זו לעומקים נפשיים כה גדולים עד שגם המפגש עם פילוסופיה הקוראת עליהם תגר ומנצחת אותם מבחינה הגיונית איננו מצליח לטהר במלואה את נפש האדם. תוצאתו המעשית של הדבר היא התופעה שגם כאשר מצליח אדם להבין את הכשל הפילוסופי שבחברתו אין הוא מצליח להביא את עצמו לחיות את האלטרנטיבה באופן מעשי.

בהקשר הפילוסופיה של אין ראנד דבר זה מתבטא בכך שרבים הם אלה שלוקים בטעויות הפילוסופיות שאותן זיהתה, אך רק מעטים – כולל חלק מתלמידיה – יודעים איך לקשור כהלכה בין הידע הפילוסופי המופשט לבין חייהם הממשיים. לפיכך, בהקשר של יישום רעיונות הפילוסופיה האובייקטיביסטית, נולדה תופעת הראנדרואיזם, שהיא אי ההבנה המיוחדת לשיטת אין ראנד, שהמאפיין היסודי שלה הוא שתלמידי השיטה יכולים לצטט חלקים מדבריה אך מפרשים אותם לפי דרך החיים המוכרת להם לפני שפגשו בה. הראנדרואיזם הינו דוגמטיות מיוחדת, שבה לוקים בני אדם המחזיקים מבחינה מוצהרת בפילוסופיה של אין ראנד, אך מיישמים את פרשנותם אותה לפי הפילוסופיות המוכרות להם מהתרבות הכללית.

לפני שנים קראתי את דברי הד"ר קרוי שמצא לנכון לבקר את התנועה האובייקטיביסטית מבחינה אנתרופולוגית באמירתו שלתנועת אין ראנד יש שתי סכנות אופייניות: האחת נובעת באופן טבעי (כפי שאופייני לכל תנועה הרעיונית) ממתנגדיה מבחוץ אך אולי לא פחות מכך קיימים בתנועה זו אויבים מבית. כפי שמעידות תולדות התנועה במיוחד בשנים האחרונות הרי שאויבים אלה, אשר רואים עצמם כמגיניה של אין ראנד, מוצאים לנכון לצאת נגד כל מי שלהבנתם "מאיים" עליה, גם מבלי לחקור את הדבר כהלכה.

מה שד"ר קרוי חווה, כנראה, אישית כתוצאה מהיציאה נגדו של חלק ממכריו אחרי שהצהיר, אינטלקטואלית, שיש רעיונות גם אחרי ראנד, ומאוחר יותר התבטא ביחסם השלילי של חלק מתלמידיה של אין ראנד כלפי אינטלקטואלים לא קטנים כמו ברנדן, קלי וריזמן, חשתי גם אני כאשר הואשמתי ב"בגידה" ברעיונות ראנד רק בשל המשקל שנתתי לבדיקת נושאים הקשורים למסורת היהודית, שלפי הבנתם המוטעית של הראנדרואידים היה די בה כדי לראותני כאויב.

תסמונת נוגדנית זו שהביטוי המובהק ביותר שלה הוא משפט כמו "מי שאיננו בעדנו הוא נגדנו", האופייני למסורת הפוליטית של מחנה השמאל, הוא מהמאפיינים הפסיכולוגיים המובהקים ביותר של הראנדרואיד, הרואה את עצמו כ"שומר השער" של האובייקטיביזם ולמעשה, מבלי משים, מוביל את האובייקטיביזם למעמד חברתי של מוסד רעיוני סגור שאין בלתו, אשר איננו מצליח להתעמת כהלכה עם מבחנים פילוסופיים טהורים.

כמי שעוקב אחרי התפתחות מעמד הפילוסופיה של אין ראנד בתרבות במשך יותר משלושים שנה גיליתי בין תלמידי אין ראנד כאלה הרואים את עצמם מקורבים לרעיונותיה, אך מתייחסים אליהם בשטחיות פוליטית. אנשים אלה מחזיקים במגמה מוטעית חזקה המבטאת אי הבנה לגבי גישתה תוך שהם מצהירים על הסתמכות על עבודתה אך למעשה מדובר בפרשנות בעלת אופי פוליטי הרואה את עבודתה ברוח המנוגדת לחופש ולאמת.

את הביטוי "ראנדרואיזם", שיצרתי כדי לתאר שטחיות זו הקדשתי גם למי שמאמין בכך שדי בהחזקה מוצהרת, על יסוד דוגמטי, ברעייונות פילוסופיים בכלל ובאלה של אין ראנד בפרט, כדי להיחשב מי שמחזיק בפילוסופיה – וכמי שקרוב לפילוסופיה של אין ראנד, אשר נפגע באופן אישי מהאשמותיהם של מאמינים כאלה אני מוצא לנכון להתריע על הבעיה בהתאם לרמת הבנתי אותה, לתאר את הסיבות לה, ולהציע את הדרך לפתרה.

סכנתו של הראנדרואיזם טמונה בחלק הלא פילוסופי שלו – הרגשני-דוגמטי - כלומר זה המבוסס על שילוב בין כשלי הבנה ופרשנויות מוטעות לבין חולשות פסיכולוגיות פרטיות. בהקשר זה נראה שהתופעה הראנדרואידית רוכבת על מגמת "הנחת המבוקש" האופיינית לתלמידיה המתחילים של השיטה. במיוחד כמי שלמד את הדבר בין תלמידיה של אין בישראל, הוברר לי עם השנים שאלה מצאו לעתים קרובות את הפילוסופיה של אין ראנד כמכשיר לחיזוק היבטי אישיות פרטיים שלהם הרבה לפני מפגשם האישי עם ראנד.

בין הערכות אלה, שלמעשה מהווים ערכים שאין הראנדרואיד נזקק לפילוסופיה שיטתית כדי לאחוז בהם כי די לו במשקל רגשי ובמגמה רגשנית ניתן למצוא את ההתנגדות לדת ולערכיה (במיוחד כפי שהדבר בא לידי ביטוי במגמה האתאיסטית), את השאיפה לרווחים אישיים במיוחד בתחום החומר, את ההתנגדות למעשי חסד, את המגמה ההדוניסטית של חיפוש אחד תענוגות ואת ההצדקה לכל פעולה שעולה בקנה אחד עם אלה.

במבט שטחי יכולים להיראות כל אלה כביטוי של האובייקטיביזם, אך בחינה לעומקם של דברים תראה שבכל אחד מנושאים אלה מהווה הדוגמטיות הרס של הצדק מחד ושל מגמותיה המקוריות של ראנד מאידך. במיוחד נוגדת גישת הסחף הדוגמטי-פוליטי, האופיינית להתנגדות למאמינים בדת או המקבלים חלק מרעיונותיה, את החופש היחידאי לחקור נושאים ולבחור את דרכו היחידאית לאושר. בנוסף לכך רבים מביניהם הם אלה אשר אינם מבינים את משמעותו של רווח לא חומרי או שמאמינים כי החסד מנוגד לענינו האנוכי של האדם ושיש בהתחשבות מן האלטרואיזם שהוקע על ידי ראנד.

בשל מגמה זו, המורכבת מצורות רבות של האשמות נגד תלמידי ראנד ש"חטאו" ברעיונות שחרגו מן הדוגמה הראנדרואידית, השתרר היום במרחב האובייקטיביסטי, אשר אין ראנד יצרה כתחום חופשי של מחשבה, בחירה ופעולה, שיתוק דוגמטי, האופייני לכנסיות החשוכות ביותר של האלימות התרבותית. מנקודת מבט הגיונית אין זה מקרי שכמעט כל תלמידי האובייקטיביזם בני דורה של אין ראנד, שחלק מהם היו קרובים אליה ביותר, נמצאים היום במעמד של "פרסונה נון גראטה" (אישיות בלתי רצויה) בעיני הממסד הרשמי של הפילוסופיה של אין ראנד. אופיינית למצב זה היא העובדה הטראגית שלא מעטים מהם נדחו על ידי הממסד אל מחוצה לו בצורה שלא לוותה בהסברים אינטלקטואליים או בגישה חיובית ולכן, במיוחד על רקע תרומתם רבת הערך בעבר למצבה של הפילוסופיה של אין ראנד, ניתן למצוא בהתנערות מהם גורם של הפחדה המכוון אל כל מי שינסה לקשור עימם יחסים בעתיד.

בשל היות הנושאים הפילוסופיים קשורים בקשר אמיץ עם המצב הנפשי של האדם יש רבים אשר בשל חוסר יכולתם להבחין ולהפריד בין אובייקטיביות לסובייקטיביות ובין מדעיות לרגשנות אינם מסוגלים להתיר את הקשרים האישיים שיש להם ברמה הפסיכו-אפיסטמולוגית עם הרעיונות התרבותיים של חברתם. זוהי הסיבה לכך שלא יעלה על דעתם, למשל, לנסות ולברר אם יש מקום לקחת בחשבון את אפשרות קיומם של ערכים חיוביים לא ממסדיים.

נתונים נוספים