האמת על מלחמת זמננו

האמת על מלחמת זמננו

מחדל הממסד האובייקטיביסטי בימינו

בימינו עוסקים נציגיו הרשמיים של האובייקטיביזם בעיקר בבעיות הפוליטיות של עולמנו, כמו מעורבות היתר של הממשל בחיי היחיד. במיוחד על רקע מגמותיו המוצהרות של ממשל הנשיא אובאמה לטובת הסוציאליזם בארה"ב, מגבירים המחזיקים ברעיונות אין ראנד את הפעילות התעמולתית שלהם בעד עקרונות הכלכלה החופשית, ובכך יוצרים רושם שהמגמה הליברלית של הפוליטיקה האמריקנית – המנוגדת לאובאמה הדמוקרטי - קרובה לתפיסתם. למעשה, מי שצופה מבחוץ בפעילות זו של העומדים בראש מוסד אין ראנד עלול לקבל את הרושם שרעיונות אין ראנד אינם אלא צורה של גישה פוליטית התואמת את מערכת הבחירות האמריקנית, ובמיוחד את "תנועת מסיבת התה", כאשר הטיעון המרכזי שלה לתמיכה ברעיונותיה איננו מבוסס על צדק או מוסר אלא פשוט על יעילות, במיוחד בשל התמקדותה בכלכלה.

בשל כך נוצר בתודעת הציבור הנחשף לגישה זו מצב אשר בפועל איננו שונה מבחינה מעשית מזה שמוצג כעמדה המוצהרת מזה שנים לא מעטות על ידי המגמה הרעיונית-פוליטית הליברטריאנית, אשר דוגלת באי מעורבות הממשלה בכלכלה – אך מבלי למצוא לנכון להעמיק, לצורך הצדקת טיעוניה, ליסודות רעיוניים-פילוסופיים עקרוניים יותר מאלה המתבטאים ביעילות מעשנית. כמעט למותר לציין, בהקשר זה, כי אין ראנד התנגדה בשל כך בצורה עזה לגישה זו ויצאה נגד כל מגמה שראתה מקום לחבור לעמדה הליברטריאנית בדיוק בשל היותה משוללת יסוד ולפיכך חסרת ראייה מרחיקת לכת.

שני רומנים גדולים כתבה אין ראנד, ובהם נתנה ביטוי להבנתה את המתרחש בעולמנו: "כמעיין המתגבר" ו"מרד הנפילים". בזמן שב"כמעיין המתגבר", הראשון מביניהם, הציגה ראנד את יסודה של הקידמה האנושית לאורך ההסטוריה ביוצר היחיד, היא הקדישה את ספרה הגדול השני, "מרד הנפילים", לתיאור המצב החברתי בעולם שבו מתדרדרת האנושות למצב של אי הכרה בזכויותיהם של יצרניה, מתעללת בהם ומביאה אותם להחלטה להפסיק את תמיכתם במין האנושי באמצעות שביתת ייצור. לאורם של תכנים אלה עולה כי בספרה הראשון מניחה ראנד תשתית לשני; ב"כמעיין המתגבר" מסבירה היא את מהות טבעו של הכוח היוצר האנושי, המתבטא ביחיד, ובמיוחד את התמודדותו עם מכלול האתגרים המציאותיים שעליהם עליו להתגבר בדרך ליצירתו. ב"מרד הנפילים" היא מתארת את התמודדותם של היצרנים במדינת הרווחה עם המדינה המצרה את צעדיהם במיוחד במישור הפוליטי.

משניותו העקרונית של היחס בין מאבקו של היצרן האנושי ברמה הפוליטית לבין התמודדותו המציאותית המהותית עם מכלול קשיי המציאות שעומדים לפניו מודגש באמצעות העובדה שבזמן שהרוע שעימו מתמודדים היצרנים ב"מרד הנפילים" הוא כזה הנובע בעיקרו מהדרך שבה בולמת אותם החקיקה הממשלתית, ולפיכך אלה המשרתים את הרוע השלטוני הם בעיקרם כל המבטאים את שליטתם של מנגנוני השלטון באזרחים, הרי שב"כמעיין המתגבר" מוצא את עצמו היצרן הגאון נאלץ לעמוד מול הליכים פילוסופיים ופסיכולוגיים הזורמים בציבור האנושי באופן "תת-קרקעי", והמונעים בכוח השפעתם של נוכלים רוחניים כאלסוורת טוהי, המפעיל את השפעתו באמצעות כוח הביקורת האמנותית שלו, שאותו הוא מנצל כדי לבנות מרכזי כוח חברתיים הפועלים, מאוחר יותר, בהשראתו.

למעשה, מסבירה ראנד דרך דמותו של טוהי, המתואר ב"כמעיין המתגבר" כמי שיוצר חלק גדול מהקשיים שבהם נתקל הוארד רוארק בחייו המקצועיים, את המתרחש בחברה האנושית מבחינה רעיונית; לפי גישה זו, הרבה לפני שבאים הדברים לידי ביטוי בפעולות החקיקה והפקידות שבאמצעותן פועלת המדינה נגד האזרח היוצר, מונע איש השלטון על ידי רעיונות מלאכותיים, הנהגים ונמסרים בערוצים אינטלקטואליים (חשיבתיים ותבוניים). באמצעות אנשי הרוח של החברה, שהם הפילוסופים, המבקרים והוגי הדעות הקיימים בכל דור, והמציגים רעיונות שליליים  נקבעות המגמות החברתיות בכל תחומי העשיה ומשפיעות על המתרחש בתחומי הפוליטיקה.

הבנת סדר זה של הדברים – המידה שבה אנשי הרוח משפיעים על האנשים המופקדים על הפוליטיקה – חושפת את מה שמתחולל בעולמנו. במיוחד נכון הדבר לגבי מהות מלחמת העולם של ימינו. מלחמה זו איננה מתחוללת – כפי שמאמינים רבים – בעולם הפוליטי-כלכלי, שהוא משני בחשיבותו ותוצאתי במהותו. המימד הסיבתי האמיתי שנמצא ביסוד המלחמה הכלל אנושית המתנהלת בימינו הוא בעל אופי רוחני ביסודו, הנוגע בהיבטים המוסריים של הקיום האנושי – ומתמקד בעיקר ביצירתו של היחיד, מה שמביא למרכז המיקוד הרעיוני ערכים כמו חירות היחיד, הטוב העולמי וטבעה של היצרנות.

כפי שניתן להבין מהיחס שבין העימותים על הערכים האנושיים, נכסיו הראשיים של האדם, כמו החיים, החירות ויכולת הייצור, הם רוחניים בטבעם – וחלק מהם חומריים בישומיהם. לפיכך אין מלחמת זמננו מלחמה על נכסי האדם בחומר אלא בעיקר ברוח. כפי שלמדנו מאין ראנד, בגלל שהנכסים החומריים אינם מבטאים הפרדה מרוח האדם בשל היותם ביטוייה, מהוות כל המערכות הלא מוסריות הפוגעות בזכויות הקנין, החירות וחיי האדם, התקפה על יכולת היצירה שלו, שהיא המהות היסודית של טבעו. אלא שהיסחפות להגנה על המגבלות החומריות האנושיות עלולה להביא אותנו לשכוח את טבע המאבק האמיתי.

לפיכך מתבטאת הטעות הבעייתית ביותר בימינו של תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד ונציגיה הממסדיים בכך שהם ממקדים את מאמציהם ברמת היישום הפוליטי-כלכלי של פעולות האדם מבלי לתת את הדעת על הצדדים המופשטים יותר של יצירתו. באלה מתבטאים אויביו יותר מאשר באחרים; כפי שמציגה ראנד ב"כמעיין המתגבר" שומה על האדם היצרני לשים לב למגמות העוינות את פעולתו בתחומי הרוח יותר מאשר בתחומי החומר. במילותיה של ראנד, מוטל על המחזיקים בפילוסופיה שלה לראות רעיונות של אדם כמו טוהי כגורם אחראי לא פחות מהתערבות המדינה לבעיותיו האובייקטיביות של האדם בן זמננו. מבחינה זו חוזרים רבים מתלמידי אין ראנד בימינו על טעותו של ואיננד אשר איננו שועה לאזהרתה של דומיניק פרנקון לגבי טוהי ומעניק לו משרת מבקר בעיתונו – דבר שמתגלה מאוחר יותר כטעות מעשית הפוגעת בערכי הטוב.

אם היו נציגי האובייקטיביזם בארה"ב ובעולם מודעים יותר למשמעותו המוסרית של האובייקטיביזם הם היו יוצרים חליפה משוריינת ומחומשת כדי לצאת באמצעותה נגד מדינת הרווחה, תוך שהם קוראים לאויבי הצדק בשמם האמיתי: גנבים. אך הם גם היו מזהים קודם לכל את הדוגלים בכל מגמה רוחנית, באמנות, במדע או בפילוסופיה, שתומכת בפגיעה בערכים אנושיים חיוביים כחלק חשוב הרבה יותר במלחמה המנוהלת נגד האדם בעולם. אם היו נציגי אין ראנד מקפידים על הגנה על ערכיו המוסריים של האדם בכל הקשר שבו הם מופיעים הם היו מביאים תועלת רבה יותר למגמה האובייקטיביסטית במלחמת העולם של זמננו ומערערים על התשתית המוסרית של המגמה הפוליטית הגזלנית שמתבטאת בימינו בכל מדינות העולם, הן בעריצויות והן במדינות הרווחה הריכוזיות.

נתונים נוספים