המחדל

המחדל

הטעות שבהפרדה

 

מיתוס שנפוץ בין השטחיים מבין תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד רואה אותה כמנוגדת ליהדות אף שאין לכך שום הוכחה חד-משמעית. לכותב שורות אלה לא ידוע על שום חלק בפילוסופיה של אין ראנד שבו היא יוצאת בהכרזה מפורשת ומנומקת כראוי לעמדה הגותית נגד היהדות. דבר זה גם תואם את מגמתה העקרונית של ראנד, אשר לא התנגדה למערכת רעיונית כלשהי אלא אם כן מצאה לנכון לזהות את מרכיביה וראתה את בעיותיהן.

 

בין חלק מתלמידי הפילוסופיה של אין ראנד קיימת התנגדות לדת המבוססת הן על העמדה האתאיסטית שלה בנושא האלוהים והן על התנגדותה של אין ראנד למוסר ההקרבה האופייני לנצרות, אך שני אלה אינם מבססים התנגדות ליהדות, במיוחד בשל אי ההתאמה שקיימת בין גישות אלה לגישות היהדות; קודם כל, אין ביהדות תיאור או הגדרה הנוגעים למהות האלוהים כפי שהוא נתפס על ידי אין ראנד – וגם אין ביהדות כל סימנים למוסר ההקרבה הנוצרי.

 

בהקשר זה, סביר להניח שההתנגדות ליהדות המוצגת על ידי תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד קיימת יותר בפסיכולוגיה של אלה הקרויים "אתאיסטים" מאשר בפילוסופיה, ואלה האחרונים אינם מציגים התנגדות הגיונית של ממש ליהדות, ואופי התנגדותם תואם את ההתנגדות הפוליטית לדתיים, המאפיינת את מחנה השמאל הישראלי.

 

היותה של התנגדות זו פסיכולוגית ביסודה מחוזקת על ידי כך שעל רקע העובדה שלא קיימת עדות בצורת מסמך או מאמר המבסס התנגדות כזו על יסוד פילוסופי בספרות הפילוסופיה של אין ראנד וגם לא תמיכה מסודרת במגמה כזו, אין הדבר מונע מהמתנגדים ליהדות מלצאת נגד כל צורה של מחשבה המניחה שקיימים ערכים חיוביים בגישה היהודית או שיש מקום לחקור את האפשרות שיש במסורת היהודית אמת, צדק ותבוניות – ושגישה זו בולמת על הסף ללא בדיקה או בירור כל סוג של נסיון להעמיק בהנחות ידיעתיות הקיימות במסורת זו.

 

דבר זה מסתכם בכך שחלק לא קטן מתלמידי אין ראנד אחוזים בתסמונת חרדתית מפני התקרבותם של בני אדם אל הדת היהודית, גם אם הדבר נעשה על יסוד תבוני ומתוך הפעלת השכל לפי כללי ההגיון והמחשבה הנכונים; סימניה של חרדה זו ניכרים בכך שהמתנגדים לבחירתם של בני האדם הבוגרים לנסות את דרך הדת (הקרויה בפי העם "חזרה בתשובה") התדרדרו כל כך בכך עד כדי האשמתם את אלה מבין תלמידי האובייקטיביזם שהתקרבו לדת בבגידה ובפעולה נגד הפילוסופיה של אין ראנד, מבלי להבין עד כמה הדבר חושף את אי הבנתם שלהם לגבי זכותו היסודית של כל אדם העוסק בידיעה להחזיק בעמדות משלו ובתוקף כך גם באי הבנות, כשלים ושגיאות.

 

וחמור לא פחות מכך היה דבר בגידתם של אלה בפילוסופיה של אין ראנד עצמה, אשר מעולם לא ראתה אפשרות של דחיה על הסף של אי הסכמה עם רעיונותיה כחלק מפעולה מחשבתית הגונה. בכך שבגדו בעצם היותה של הפילוסופיה האצילה שבמדעי האדם, אשר לא ניתן לגרש אל מחוץ לעולמה אדם שמחזיק בעמדה או בדעה שאינם תואמים את אלה השליטות בה כי בעולמה החופשי – זה הנשלט רק על ידי השכל - לא קיימים כל עריצים מסוג זה...

 

במובן מה חלק מאלה שהתקרבו אל הדת מבין תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד אכן חטאו, אך לא נגד פילוסופיה זו או אחרת אלא נגד אחריותו של אדם בעל מודעות עצמית לחשיבותה של ידיעה והשלכותיה; הם קיבלו, למעשה, את עמדתם של תלמידי אין ראנד שראו בהתקרבות ליהדות "בגידה" בפילוסופיה שלה ומצאו לנכון, עם התקרבותם לדת, להתרחק מהפילוסופיה של אין ראנד מבלי לשים לב לכך שבפעולה זו הודו בניגודיות-לכאורה שקיימת בינה לבין היהדות. כך, בקבלת גישת מאשימיהם, הם ביצעו פשע של התנערות מאחריותם כבעלי ידע אמיתי; אחרי שנים של לימוד הפילוסופיה של אין ראנד, אשר הכשירה אותם לתפוס את כל צורות הידיעה האובייקטיביות כבעלות ערך מבלי לסתור זו את זו, הם מצאו לנכון לדחות ללא יסוד ראוי את הידע הקיים ביהדות, כאילו הוא מאיים על אמת כלשהי.

 

בכך הם הצהירו, למעשה, על אי הבנתם את המעלה המציאותית הקימת בדת, שבה הכירו כאשר החליטו להתקרב אליה. כתלמידים שאינם מוותרים על ידע אמיתי, היה עליהם לנסות לחזק את האוביקטיביזם באמצעות הידע החדש שגילו בדת ולמלא את חסכי הידע הקיימים בשיטת אין ראנד את החסר בה. אם היו עושים זאת כראוי למבקשי ידע הם היו מאפשרים לאובייקטיביזם לכבוש עוד ועוד תחומים שבהם נמנעה ראנד מלחקור משיקולים יחידאיים ומסיבות פשוטות של מחסור במשאבים.

 

אך לא פחות מכך חטאו אלה מבין תלמידי האובייקטיביזם שפגשו בדת ודחו אותה על הסף על סוד ההנחה שהאובייקטיביזם הוא אויב הדת, כאילו הפילוסופיה איננה יכולה "להזדהם" באידיאולוגיה שאיננה משלימה אותה – וקל וחומר כאשר לא נבדק הדבר ליסודותיו, מה שהוא הכשל היסודי במקרה זה.

 

"האתאיזם, כמו כל כת אחרת, מוליד מפלצות" (שמעתי בהרצאתו של חוקר אנטישמיות).

בהקשר הקומוניסטי היהודים הוקעו פעמיים: כשותפים ליצירתו וככאלה שהחתרנות נגד ערכי העולם מאפיינת אותם: המסורת, הסדר והדתות הקיימות – וכמייצגי ההון והקפיטליזם, התרים אחרי הכסף ומדכאים את הנזקקים לו.

 

בהתייחסות שונה זו של אין ראנד כלפי המסורת היהודית והנוצרית, היא ביטאה על יסוד אינטואיטיבי את ההבדל העקרוני של ההתייחסות היהודית והנוצרית לכסף ולמסחר, אך מבלי לשים לב להבדל זה בלבושו העקרוני. מעניין עם זאת לשים לב לכך שהיסוד הנאצי של מלחמת העולם אשר מצא לנכון לצאת נגד העקרון היהודי תוך הצהרה לגבי היות היהודי שונה בטבעו מן הלא-יהודי לא משך את תשומת ליבה של אין ראנד במיוחד. חוסר ההתייחסות שלה לערך בולט זה בתיאוריה הנאצית, אשר הצליח לגייס רבים מבני אירופה ולמעשה העולם כולו, לא נראה לראנד כערך שיש בו למשוך תשומת לב פילוסופית – מה שמצביע על חוסר ההתייחסות של אין ראנד לערך המסורת היהודית כאל דבר שיש בו כדי למשוך את תשומת ליבה בהקשר זה.

 

נראה שבנושא זה צריכה היתה ראנד להתמקד מעט ביהדות – ולו רק בשל היות היא עצמה מועמדת להיות קרבן של העם היהודי בידיהם הרצחניות של הנאצים. אך בדיוק כשם שלא מצאה לנכון להבחין בין היהדות לנצרות מבחינה פילוסופית, לא מצאה לנכון לראות הבדל ערכי כלשהו בין הנצרות ליהדות ולבסס עליו התייחסות רעיונית רצינית.

נתונים נוספים