"מציאות", הפילוסופיה של אין ראנד והדת היהודית

 

"מציאות", הפילוסופיה של אין ראנד והדת היהודית

בפוליטיקה הישראלית

לאחרונה פורסם במקום זה מכתב ובו צויין כי דברים שציטטתי בשם היהדות בנושא היחס לכסף הוצאו מהקשרם. לא צויין במפורט מה הכוונה ומאידך נרמז כי יש לי טעויות שאינן אינטלקטואליות. גם הן לא פורטו. הנושא איננו אישי אלא אינטלקטואלי. הוא עולה פעם אחר פעם כי יש לו חשיבות רבה, שנובעת מכך שהיהדות מציגה לפני תלמיד האובייקטיביזם או זה שמעוניין בפילוסופיה של אין ראנד במציאות חיינו כאן, בישראל, אתגר שיש לענות עליו בצורה יסודית.

תפישותי – ואלה של חברי – לגבי רעיונות היהדות – הם הצעד הראשון בהסטוריה של האובייקטיביזם לבחינת היהדות מקרוב. כצעד ראשון אין הן מבססות מסקנה שיש בה כדי להמליץ על "חזרה בתשובה", אך הן בהחלט מצביעות על מי שחושש מ"כפיה דתית" כמי שרואה צל הרים כהרים – וגרוע מזה: כמי שנפל קרבן לשטיפת מוח של השמאל ובמיוחד החלק האנטישמי שלו, שבמונחים אובייקטיביסטיים הוא אנטי-קפיטליסטי במפגיע; רוצה לומר: מחקרינו גילו כי האנטישמיות היא צורה הסטורית אחת של התנגדות רגשית-תרבותית של הבוזזים כנגד היצרנים. כמו במקרה של הדברים שצוטטו על ידי בנושא היחס לממון, אין באמירה זו יותר מאשר הצהרה לא מגובה, אך מאידך – לא כל יחיד זקוק ליותר כקו מנחה למחקר פרטי משלו.

עם זאת, ברצוני לציין כי הדברים שהבאתי בשם היהדות – ואשר לגביהם צויין כי "הוצאו מהקשר" – נבחרו על ידי במיוחד בשל היותם שייכים לרובד רעיוני הנחשב ביהדות לבעל משקל גבוה. הידע היהודי מאורגן בצורה היררכית שבה יש דברים שלהם ניתן משקל רציני יותר מבחינה מהותית והם ה"מייצגים המאפיינים יותר" של היהדות. כל ידע נוסף על ידע זה מצריך חדירה אינטלקטואלית עמוקה יותר לעבי הקורה. כמות החומר המעורב גדולה וקבוצתנו עסוקה מזה כעשור בחקירתו.

חברי אגודת "מציאות" ו"הפילוסופיה של אין ראנד בישראל" נשאלים תדיר לגבי תמיכתם בתנועות פוליטיות מן הימין, המאופיינות כתנועות של יהודים דתיים, או תנועות אחרות שרבים בהם חובשי הכיפה. שאלות אלה מתייחסות לתמיכה זו בימין ובדתיים כאילו היא עומדת בסתירה לתפישת הפילוסופיה של אין ראנד. בהקשר זה, יש להבהיר כי עד כמה שהעלו מחקרינו בתחום במשך תקופה של למעלה מעשור, אין שום קשר בין השכל הישר והצדק – במיוחד בהקשר הפוליטי – לשמאל – וזאת על אף הזדהותו המוצהרת של זה עם זכויות האדם.

למעשה, אנשי השמאל, המצהירים על עצמם כי הם תומכים בזכויות האדם, נוגדים בפעולתם ובתפישתם האמיתית זכויות אלה בכל אתר, ועל כך מרבה להסביר במאמריה אין ראנד עצמה. כבר מנקודת מבט זו ניתן להבין את ההגיון שבהתייצבות לצד מי שמתנגד לגישה הפוליטית של השמאל – וזאת מבלי לקחת בחשבון שאלות כגון אם הוא דתי או חילוני, גבר או אשה, ישראלי או ערבי.

במאמרה של אין ראנד "איך לשפוט מועמד פוליטי?" ממרץ 1964 היא אומרת:

"אין על היחיד לצפות, וגם אין הדבר הכרחי להסכים עם כל הפילוסופיה של המועמד – אלא רק עם הפילוסופיה הפוליטית שלו (וגם אז רק במונחים של יסודות מהותיים) ומה שאנו בוחרים בו איננו מלך פילוסוף אלא נציג לצורך תפקיד מסויים ומוגבל. כל מה שאנו תובעים ממנו הוא עקביות פוליטית. אם הוא תומך בעקרונות הפוליטיים הנכונים מתוך סיבות מטפיסיות שגויות, הסתירה היא הבעיה שלו, לא שלנו.

סתירה מסוג זה תפגע, ללא ספק, באפקטיביות של הקמפיין שלו, תחליש את טיעוניו ותדלל את פנייתו – כפי שסתירות רבות מעכבות את יעילותן של בני אדם. אך עלינו לשפוט אותו כפי שאנו שופטים כל עבודה, תיאוריה או תוצר של הנחות מעורבות: על ידי הנטיה העיקרית.

בחירה במועמד איננה מבססת הסכמה לכל עמדותיו, ואף לא לכלל עמדותיו הפוליטיות, אלא רק לעקרונות הפוליטיים הבסיסיים שלו. רק במונחים של תמצית יכול מועמד להציע מצע פוליטי ולבדוק את התוואי העתידי שלו – לא במונחים של הפשטות צפות, הכללות והבטחות סותרות לגבי נושאים המערבים כמות בלתי ניתנת לחישוב של פרטים מסויימים, הנמצאים מחוץ לכל הקשר ובטווח הרגע. השקפתו של מועמד לגבי השאלה אם על ארה"ב לצאת מהאו"ם או לא איננה עקרונית. השקפתו לגבי השאלה אם על אומה להגן על תחום מחייתה או לא היא עקרונית, והיא מכסה שאלות רבות בנוסף לשאלה לגבי האו"ם."

בהשלכה למציאות פוליטית מסויימת, כמו המציאות הישראלית, על היחיד המחזיק בפילוסופיה האובייקטיביסטית והמעוניין ליישם פילוסופיה זו לנקוט בגישה אנטי-דוגמטית ולשפוט כל מועמד, מפלגה או תנועה לגופם בכל ענין; ברוח הדברים שציינה אין ראנד, שיתוף פעולה עם מועמד, תנועה ו/או מפלגה ייעשה בהתאם להסכמה עימו על הענין המסויים שבו יש רצון לדון, כדי לשפר ביצועים. ביסודו של דבר, אין המדיניות הנקוטה בעת פעילות פוליטית שונה מהמדיניות הנקוטה בחיי היום-יום: הרי אי אפשר היה לנהל חיים אם היינו תרים לכל ענין ודבר רק אחר מועמד שהיה עובר "בחינת אובייקטיביזם" (שלא לדבר על כך שגם הצהרה על החזקה בפילוסופיה של אי ראנד רחוקה מלהיות הוכחה לכך שהמצהיר אכן יודע ליישם אותה ביעילות).

הפוליטיקה, כפי שציין פעם מישהו, היא אומנות האפשרי; בפוליטיקה אנו אמורים לבחור מבין האפשרויות המוצעות לנו במציאות אחר זו הקרובה ביותר למה שאנו מבקשים. במציאות הישראלית קרובות המפלגות הדתיות – ובמיוחד החרדיות – במובנים רבים לקפיטליזם ולחופש יותר מאשר המפלגות החילוניות, במיוחד מכיוון שנגע התפישה הסוציאליסטית קיים גם במפלגות שמתנגדות לשמאל באופן מוצהר. אי לכך, פעמים רבות יש לתמוך בעמדותיהן של מפלגות אלה, ובמיוחד כשהן מייצגות את הגישה הקרובה לאובייקטיביזם.

לדאבון הלב, בעיות פסיכולוגיות ודוגמטיות מעיקות לעתים ומטילות עומס יתר לא נחוץ על מערכת ההחלטה וההכרעה בנושאים אלה. עם עליית המתח בין "חילונים" ל"דתיים" בישראל בנושאים כמו "כפיה דתית", "גיוס בני ישיבות" ואנטישמיות בכלל יש חובה להזכיר לתלמידי אובייקטיביזם כי התנגדות לדת איננה חלק מובנה בפילוסופיה האובייקטיביסטית, כי אתאיזם איננו שווה-ערך לאנטי-דתיות וכי גם אין ראנד עצמה נתנה לא פעם "נקודות זיכוי" לדת ואף לא הוציאה מכלל אפשרות את קיומו של האלוהים. ואף על פי כן, מכיוון שהנושא הוא אינטלקטואלי ולא אישי, אין תלמידי האובייקטיביזם יכולים – אף אם רצו בכך – להיתלות באילן של אין ראנד כדי להצדיק את הדת. אך מה שחשוב יותר להבהיר הוא שאין תמיכתנו באנשים דתיים תמיכה בדת ואין הסכמתנו עם פעולות מסויימות של תנועות דתיות הסכמה מלאה עם כל פעולותיהן.

כפי שהראתה אין ראנד, אין זה ריאלי לצפות ל"מלך-פילוסוף" במציאות הפוליטית הקיימת, או למועמד שהוא אובייקטיביסט. אך אפילו אם היה כזה מועמד, האם אנו יכולים לסמוך עליו באופן מלא רק מכיוון שהוא מחזיק בפילוסופיה של אין ראנד? האם כל אנשי עמק ג'ון גאלט הסכימו עם כל מה שג'ון גאלט עשה? הרי אין ראנד מציגה לנו ב"אטלס" דגם של שיתוף פעולה בין אנשים שמסלולי החיים שלהם שונים ומציינת במפורש שהם אינם מסכימים זה עם זה בכל ענין. בנוסף לכך מחנכת אותנו אין ראנד להאמין בדינמיקה יוצרת של התפתחות אנושית – במעבר ממצבים של אי הסכמה למצבים של הסכמה על ידי תקשורת בין-אישית (כפי שקורה בין דאגני טאגארט לג'ון גאלט ב"אטלס" או כפי שמתרחש בין רוארק לרירדן ב"כמעיין המתגבר"). התפישה – שהיא פסיכולוגית יותר מאשר לוגית – כי "אסור לנו להתפשר" ולשתף פעולה עם "דתיים", כי "חילוניים" מתאימים יותר, בשל "אי דתיותם", לחשיבה אובייקטיבית, וכי ה"דתיים" הם, בכל הקשר, בהכרח לא צודקים – מסתכמת בסתם אנטישמיות ואין לה ולא כלום עם הפילוסופיה של אין ראנד.

כך או כך, הידע שבזכותו משתפים היום אנו, חברי "מציאות" ו"הפילוסופיה של אין ראנד בישראל" פעולה עם תנועת "מנהיגות יהודית", למשל, מבוסס לא רק על התאמה בתחומים שבהם יש ענין מעשי בהווה אלא גם על אפשרויות השפעה רעיונית על החברה הישראלית בעתיד. בתקשורת שלנו עם דתיים מצאנו שהם פתוחים לדיון ולתקשורת ברמה אינטלקטואלית ופילוסופית גבוהה גם מבחינה פסיכולוגית וגם אפיסטמולוגית. דבר זה נובע מהיותה של היהדות שדה נוח יותר לרעיונות אובייקטיביסטיים – ודוגמה טובה לכך היא המאמר שפירסם מנהיג "מנהיגות יהודית", משה פייגלין, בגליון האחרון של הירחון "נקודה", שבו הוא מציג תמיכה ברורה בקפיטליזם.

דוגמה נוספת וחשובה לציון ההבדל העקרוני שבין דתיים ללא-דתיים בהתייחסות לכספים נוגעת למסים. לעתים קרובות מראה גישתם של מקבלי התקציבים הדתיים שהבנתם של חובשי הכיפה בנושא עולה לאין שיעור על אלה של רבים הרואים עצמם ליברלים. אנשי התנועות החרדיות ובראשן יו"ר ועדת הכספים בכנסת הח"כ ליצמן, רואים את עצמם כבעלי זכויות על תקציביהם (וזו אולי הסיבה לאמירה של הרב יוסף על תשלום המסים "בשמחה"), כלומר: כמי שמבין שמסים הם רכושם של האזרחים. לאנשים אלה ברור שתקציבי המדינה שלהם אינם "פריבילגיות" אלא חלק מזכויות שיש להם – בניגוד לרושם שמנסים לעשות תוקפיהם, כאילו הכספים אינם מגיעים להם (וזאת אחרי ש"הכשירו את הקרקע" והציגו את הדתיים, במקרה הטוב, כחסרי זכויות).

זה אולי גם המקום להעיר כי האובייקטיביזם איננו מתנגד באופן עקרוני למסים, שאינם אלא תשלום עבור שירותים ממשלתיים, אלא למסים לא צודקים – החל מכאלה שהם כפייתיים – וכלה במסים שאינם צודקים במיוחד, שבראשם מס ההכנסה, המעניש את היצרן על יצרנותו.

בהתחשב בכל אלה פועלת קבוצתנו כדי ליישם את עקרונות הפילוסופיה של אין ראנד במציאות הפוליטית הישראלית מזה כעשור – ואף כדי להפיץ אותה. זהו גם תפקידם של דברים אלה.

אוהד קמין

הפילוסופיה של אין ראנד בישראל

נתונים נוספים