פטריוטיזם במדינה מושחתת

 

פטריוטיזם במדינה מושחתת

 

כמו במקרה של ראנד וארה"ב, עלינו לראות את ישראל כאומה מוסרית כלפי חוץ וכבוזזת כלפי פנים. ראנד ידעה לראות את הטוב שבארה"ב, הנבדלת מהדיקטטורות שבעולם בעקרונות היסוד שלה של חירות וזכויות אדם – ועם זאת לבקר קשות, כלפי פנים, את השחיתות וסיאוב המערכות הפקידות הפנימיות של הממשל, שהן תוצר של השתלטות האויב הפנימי על מערכות השליטה והניהול שלה.

 

כך, בדרך כפולת מסלולים, עלינו לראות גם את ישראל: כלפי האויב הערבי והעולם הגדול, כאומה הנלחמת על הערכים שייצרו בוניה – וכלפי פנים, כממשל בוזז היונק את חלבם ודמם של יצרניו. זהו שילוב מיוחד במינו של גאווה לאומית על הטוב וביחד עם זאת שנאת הרע. בעיקרו, זהו סירוב להשלים עם עיסקת החבילה החותרת, בשל הרוע, למחוק את שליליותו כדי לצבוע בה גם את הטוב האנושי.

 

בשנת 1992 הכרזתי על מרד רעיוני נגד מדינת ישראל. לעתים מזומנות נשאלתי, בהקשר זה: "מה האלטרנטיבה?" והייתי משיב: "מדינת ישראל החופשית – זו שעתידה לקום, כשיש בה חוקה שמגינה על זכויות האדם של אזרחיה". כך, ברוח הסיסמה הידועה כ"המלך מת. יחי המלך!" צריך לדעתי הפטריוט הישראלי האמיתי, אשר מעוניין שמדינתו תייצג את ערכיו ותגן על זכויותיו, כראוי, לדעת לומר: "הלאה מדינת ישראל. תחי מדינת ישראל!"

 

אוהד קמין

 

 

נתונים נוספים