הערות לטיעוני התביעה

 

הערות לטיעוני התביעה

יוסי לסטר

1) עמ' 1 פיסקה 3 - התובעת מתיימרת להציג את עיקרי תורתה של איין ראנד ממנה משתמע כי המערכת, כלומר המדינה היא נהכרח מושחתת על כן אין צורך לשתף

עימה פעולה.

אולם העובדות שונות: הגב' איין ראנד כותבת בספריה ובמיוחד בסיפרה העוסק

בסוגיות פוליטיות - CAPITALISM THE UNKNOWN IDEAL - על הצורך במדינה, החשיבות בקיום ממשלה, תפקידי הממשלה בתחומי צבא, משטרה ומערכת בתי משפט וכן הצורך במיסוי בכדי לקיים פעילויות אלו.

מתקבל הרושם כי התובעת לא טרחה או לא הספיקה לקרוא בעיון בספריה של אין ראנד, או שקראה ולא הבינה וגם זה קורה לרבים וטובים.

מר קמין מעולם לא טען שהוא נגד מיסים באשר הם, אלא שהוא נגד תשלום מיסים

במערכת שאינה מגדירה את זכויותיו ובמיוחד את זכויות רכושו הפרטי. החוסר בחוקה במדינת ישראל מאפשר לפוליטיקאים העומדים בראשה לעשות ככל העולה על רוחם בעניני מיסוי. התוצאה - מדינת ישראל ניצבת כיום במקום הראשון בעולם במיסוי עקיף, בשיעור מס הכנסה ליחידים המגיע לשיעורים של 65% (כולל ביטוח לאומי ומס בריאות), וזאת למרות שכמעט 10% מהתל"ג של מדינת ישראל ממומן ע"י מענקים מממשלת ארה"ב, יהדות ארה"ב וממשלת גרמניה. על רקע נתונים אלו הגיע הנאשם למסקנה שרכושו נבזז וכי המדינה המתיימרת להגן על חייו ורכושו אינה מבצעת את תפקידה כראוי ואינה עומדת בחוזה שבינה ובינו, ועל כך טענותיו.

2) עמ' 2 פיסקה 1 - איין ראנד טענה שכל אדם יעשה את הישר בעיניו ובמסגרת החוק. סילופי התובעת עלולים לטעת בקורא את ההרגשה שתורתה של אין ראנד הינה אנרכיה למרות שההיפך הוא הנכון.

3) עמ' 2 פיסקה 2 - התובעת המתיימרת להכיר את תורתה של אין ראנד טוענת כי על פי ראנד מיסוי הוא שוד מאורגן של מדינה בוזזת. אולם לא כל מיסוי הוא שוד ולא כל מדינה היא בוזזת. צריך היה לומר: במדינה בה זכויות רכוש פרטי אינן מוגדרות בחוקה וכל פוליטיקאי יכול להטיל מס בכל עת שיחשוק (ראה מיסוי הבורסה, בה טען ראש הממשלה שזוהי זכותו לשקר לעם בעניין), במקרים כאלו אכן הופך המס לשוד והמדינה לבוזזת.

4) עמ' 2 פיסקה 4 - על התובעת להחליט: או שהיא כלל אינה מייצגת אידיאולוגיה כלשהי ואז תסביר נא לנו התובעת מדוע כינתה את הקפיטליזם "אנוכי ודורסני", או שהיא מייצגת אידיאולוגיה המנוגדת לקפיטליזם ואז תסביר מדוע התיאוריה שלה נכונה כאשר לדבריה אין שום אמת מידה לשפוט בעניין. בנוסף, אם טוענת התובעת שאין זה מתפקידו של בית המשפט לפסוק בענינים אידיאולוגים, לשם מה טרחה להכניס הקדמה ארוכה בגנות הפילוסופיה של אין ראנד? יכולה היתה לטעון שהנאשם לא קיים את החוק וחסל.

5) עמודים 2 ו - 3 : לאורך העמודים 2 ו 3 מביאה התביעה אסמכתות ופסקי דין המוכיחים כביכול שאידיאולוגיה אינה יכולה לשמש כתירוץ לאי ציות לחוק. נראה שקיים בתביעה חוסר הבנה בסיסי לגבי מניעיו של מר קמין בעניין. מר קמין אינו מנפנף בספרייה של אין ראנד וטוען שהם כשלעצמם והתיאוריות הכתובות בהם פותרות אותו מתשלום מיסים. מר קמין טוען שתפקידיה הבסיסים של ממשלה הינם להגן על רכושם וחייהם של האזרחים החיים במדינה ובתמורה, אמורה הממשלה לגבות מיסים מאזרחיה. היות וממשלת ישראל אינה מכבדת את זכויותיו של מר קמין וביחוד את זכויות רכושו הפרטי, הוא אינו מעוניין להמשיך יותר בחוזה עם ממשלת ישראל היות והוא מפסיד תמידי בעיסקה זו. התביעה מנסה שוב ושוב להתמקד שלא בעיקר העניין. עיקר העניין הוא אי קיום החוזה בין ממשלת ישראל ואזרחיה ופגיעה בזכויות. הצגת ספריה של אין ראנד ע"י מר קמין לא נעשתה מתוך מטרה להסתתר מאחוריהם כתירוץ לאי תשלום מיסים אלא בכדי להקל על התביעה ועל בית המשפט להבין כיצד הוא רואה את האופן הנכון לניהול מערכת פוליטית במדינה.

6) עמ' 4 פיסקה 1 - התובעת מציינת שרק אסכולות פילוסופיות בודדות תומכות בדיעותיו של מר קמין. ראוי לשאול מדוע רלוונטי לענינינו כמה אסכולות תומכות בעניין זה או אחר? עפ"י דעתה של התובעת הרי שגם גלילאו שטען "ואף על פי כן נוע תנוע" בהתייחסו לתנועת כדור הארץ סביב השמש בניגוד לתפיסות המקובלות בזמנו שהשמש סובבת את הארץ, היה צריך לזנוח את דיעותיו משום שהיה במיעוט.

7( עמ' 4 פיסקה 2 - התובעת מאשימה את קמין בכך שהוא משפיע על אחרים. על התובעת להחליט: או שמר קמין אנרכיסט הפועל כנגד החוק כפי שטענה תחילה, או שהוא פועל באופן דמוקרטי ובמסגרת החוק ומשתמש בכלי התקשורת ובדרכי נועם להפיץ את דיעותיו. כפסע היה בין דבריה של התובעת לבין הצעה לחוקק חוק שידאג לסתום את פיו של הנאשם באופן תמידי רק משום שהיא אינה מסכימה לדיעותיו. בנוסף, מה עניין "מאמיניו" של קמין לעניין התביעה? על התובעת לשאול עצמה כיצד נוצר מצב בו אנשים נוספים, ביניהם אקדמאים, מרצים, מהנדסים, כלכלנים ורופאים, חושבים בדומה למר קמין בעניין החוזה שהופר בין ממשלת ישראל ואזרחיה.

8) עמ' 4 פיסקה 3 - התובעת משווה את מר קמין וחבריו לכת ומרמזת על תופעות

"מזעזעות" כביכול הקשורות לקבוצות מעין אלו. מעבר לבורות החוזרת ונישנית אשר מפגינה התביעה בעניין הפילוסופיה של אין ראנד, הרי שגם טענה זו אינה עניינית לנושא הדיון. נושא הדיון להזכירכם הוא, ממשלת ישראל, אזרחי מדינת ישראל, והפגיעה המתמדת בזכויות הרכוש הפרטי של תושבי ישראל. מתקבל הרושם שהתובעת, בהיותה כה נואשת להפליל את מר קמין, יורה בחמת זעם לכל הכוונים בתקווה שמשהו יפגע.

9) עמ' 4 פיסקה אחרונה - התובעת משווה בין עבירת שוחד ועבירת מס ומכאן מסיקה שאם אין לסלוח על עבירת שוחד הרי שאין לסלוח על עבירת מס למען "יראו וייראו". ההשוואה אינה עניינית: אדם הנותן או לוקח שוחד יוזם פעולה פלילית. מר קמין אינו יוזם כאן דבר אלא רק רוצה שיניחוהו לנפשו משום שבעיסקה הנוכחית בינו ובין ממשלת ישראל הוא מפסיד באופן תמידי. באותה פיסקה מדברת התובעת על המושג "התחמקות עקרונית ממס". זוהי סתירה פנימית: אדם המתחמק ממשהו אינו מצהיר על כך בפומבי. אדם הפועל באופן עקרוני מצהיר על כך בפומבי. ביחד אי אפשר.

יוסי לסטר

כלכלן

יוסי לסטר הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים. התמחותו היא במיסוי וברפורמות מס. עוסק כיום כיועץ כלכלי בחברת "אורבניקס" בתל אביב הנותנת יעוץ למגזר המוניציפלי בישראל.

פירסומים: הצעה לרפורמת מס בתחום תחבורה פרטית במסגרת המכון ללימודים איסטרטגיים ופוליטיים מתקדמים בירושלים. בנוסף, הצעה לרפורמת מס שפורסמה בבטאון רואי החשבון מאי 1995.

מפרסם בקביעות במדורי הכלכלה של "הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"גלובס" בעניני מיסוי.

נתונים נוספים