שיפוט

 

שיפוט

לעתים, בהקשר של משפט, נשמעת השאלה: "ומי ישפוט את השופטים?" בשני ספריה החשובים של אין ראנד, "כמעיין המתגבר" ו"מרד הנפילים" היא משיבה על כך באמצעות הדגמה אמנותית של המשפטים, הנערכים כנגד גיבוריהם. באמצעות משפטים אלה מציגה אין ראנד את רעיונותיה לגבי המערכת המשפטית בחברה: מקומה, תפקידה, התנאים לקיומה וקני המידה שעל פיהם היא צריכה לתפקד.

ב"כמעיין המתגבר" רוארק מציג את תצלומי עבודתו לשיפוט כהוכחה היחידה לצדקתו כיצרן במשפט שבו הוא נתבע על כך ש"לא סיפק את הסחורה" למזמין. במשפט המסיים את הספר, אשר בו הוא נתבע על כך שהרס את מה שנבנה על פי תכניותיו (או, יותר נכון, את מה שהשחית אותן), הוא מנצל את עובדת קיום המערכת המשפטית כדי להעביר את המסר של היצרן אל החברה בנקודת השיפוט העליונה שיצרה, מתוך לקיחת הסיכוי שלא יובן.

ב"אטלס", המדינה מוצגת כמושחתת מבחינה מוסרית, כמדינה עריצה במסווה של מדינה חופשית, אשר מערכת המשפט שלה איננה אובייקטיבית. במצב שכזה יש לדחות את כל עסקת החבילה – את המדינה על מוסדותיה. בהתאמה לכך האנק רירדן, אשר מזהה את התביעה המשפטית שמוגשת נגדו כאמצעי שמטרתו לבזוז אותו, "שובר את הכלים" ואינו מציית למה שהוא מזהה כמסכה של משפט ולא כמשפט אמיתי.

כך, ביחס השונה שבין הגישה כלפי מוסדותיה השיפוטיים של המדינה בשתי היצירות, מבטאת ראנד את המחוייבות האנושית המוטלת על היחיד להפעיל את כוח השיפוט שלו בהקשר של שיפוט השופטים וחריצת דינם לשבט או לחסד מבחינת ההכרה בהם כבשופטים של ממש.

11.6.01

נתונים נוספים