שרשי האלימות

שרשי האלימות

כשאנשים אינטיליגנטיים מביעים עמדות פוליטיות בצורה לא שכלית ומבססים טיעונים על רגשות, משמעות הענין חייבת להיות בחירה, ברמה כל שהיא, של פניה לאלימות. דבר זה נפוץ ביותר בחברת זמננו שבה בגדו אנשי הרוח או, לפחות, אלה שהיו עשויים להיות אנשי רוח, בהישג הגדול ביותר של רוח האדם, שהוא המלכת השיח על כס השליטה בגורל האדם.

אנשי רוח אלה, שבגדו במורשת הרוח, שבו אותה והסגירוה לידי עולם העימות הכוחני, אשר הושב על ידיהם להווה האנושות, פגעו לא רק בבני אדם בעלי תבונה אלא במידה רבה בכאלה שלא יכולים לתהות על קנקנה של המהפכה הרעה, שהשיבה את הכוח הגס, הפרימיטיבי, אל עולם העימות האנושי החדש; לפיכך יהיו אנשים לא אינטיליגנטיים או פחות אינטיליגנטיים, במידה רבה, קרבנות לגישה של אלימות, המתכסה באדרת של דו שיח והליך שכלי, מבלי שיוכלו להזימה או לחשוף את הרמאות שביסודה.

כפי שהצביעה על כך אין ראנד במאמרה "לאינטלקטואל החדש", הפקירו - בדומה לכך - אנשי הרוח של הדורות האחרונים את הישגי הרוח של יוצריה הגדולים של האנושות בעבר כדי שאלה ייבזזו, יופקעו וייאנסו שלא על דרך הטבע לתכלית שימוש בידיהם של אלימים ברוח, כדי להניע אנשים חכמים פחות כדי להיות אלימים בגוף.

דוגמה מובהקת לכך היא האידיאה הקומוניסטית שיוצריה כתבו ספרים אך הניעו מרחץ דמים עצום. בדומה לכך ניתן לראות דתות שמבוססות על כתבים הטוענים לשאיפות שלום והרמוניה בין עמים, אשר מיושמות בפועל במלחמות הנמשכות דורות רבים. דוגמה מובהקת לכך היא הנצרות המכריזה מאז ומתמיד על כמיהה לשלום, אך מאמיניה אחראים למאות שנות שפיכות דמים בעימותים דתיים הנמשכים באירופה עד ימינו

האלימות שבה פוגעים בני אדם זה בזה היא גם המאפיין היסודי של כל חברות הרווחה הקיימות בתרבות העולם של ימינו תוך הצהרה על דאגתם לרווחת האדם. למעשה, ביסוד כל מרחצי הדמים אשר תרבות זמננו טובלת בהם ניתן למצוא את שרשי האלימות בכתביהם של תומכים כאלה או אחרים בשלום, שהמשותף להם הוא הקרבתם את היחיד האנושי על מזבחות הכלל.

נתונים נוספים