מושגים כישויות שכליות

 

מושגים כישויות שכליות

אין ראנד משוחחת

(מתוך הדיונים בספר "מבוא לאפיסטמולוגיה אובייקטיביסטית" עמ' 153):

פרופ' פ: כשאת יוצרת מושג, המושג בעצמו קבוע באופן מושלם, נכון?

אר(אין ראנד): באיזה מובן?

פ: על אף שהמושג נוצר על ידי השמטת מידות, המושג עדיין נקבע במובן זה שהוא כפוף לחוק הזהות.

אר: אוה כן.

פ: ועל כן, במקרה של מושג, יש לך קבעון שאיננו (?)

אר: מחוץ לכך שנצרכת כמות מסויימת של מידות. כשאתה יוצר מושג, אתה קובע איזה סוג של מידות ראויות. למשל, במקרה של המושג "שולחן", טווח מסויים של מידות כלול אך המידות המסויימות מושמטות. כך שהשולחן יכול להיות במידה או בגודל כלשהם, בתנאי שיש לו משטח פנים ותמיכה כלשהי. אתה מניח טווח של מידות צורה כדי לקבוע את המושג שלך, אך אתה משמיט את המידות המסויימות.

פ: אז ההבדל שבין המושג והמסויים הוא שהמסויים הוא בעל קיבעון גדול יותר. נכון?

אר: אתה ממשיך מזה לרעיון שחומר הוא העיקרון של ההבחה היחידאית (היחידאיות), שכל דבר הוא אחד כמו סוג של צורה אפלטונית, אך החומר מבסס יחידים?

פ: אני אומר שאני מבולבל לגבי נקודה מסויימת זו.

אר: אני מבינה. אני חושבת שהיחסים הקרובים ביותר הם היחסים של סמלים אלגבראיים לאריתמטיים. האם אתה יכול לומר שלסמלים אריתמטיים יש קבעון (מוחלטות) גדולה יותר או ייחוד גדול יותר? לא באמת.

פ: כן, הסמל האריתמטי הוא משתנה והמספר שבסופו של דבר אנו מחליפים עבור הסמל האלגבראי בסוף ה(?) הוא מה שאנו מדברים עליו כעל הערך של המשתנה. וזה קבוע אף יותר מזה. המשתנה חייב להיות במקום מסויים, ובכל זאת המקום המסויים איננו נתון.

אר: לא, משתנה יכול להיות במספר מקומות נתונים בתוך טווח מסויים. ולומר את המספר זה יהיה יותר בטוח להחדיר סוג מסויים של בלובל. מכיוון שבמובן המטפיסי קיימות אך ורק מהויות מסויימות.. על כן, כשאנו יוצרים מושג, איננו יכולים לומר שהזחנו אותו במובן מסויים מייחודיות או מקיום המסויימים. האם אין יסוד אפלטוני בשאלה?

הנקודה היסודית הכוללת תהיה תמיד לשמור בשכל שמדובר בתהליך תפישתי, לא שרירותי; זהו תהליך של תפישת המציאות והוא נשלט על ידי חוקי המציאות. עם זאת, זוהי דרכנו לתפוש את המציאות; זו לא המציאות עצמה; זו רק שיטת השגת ידע, שיטה של תפישה.

ב: אני רואה בלבול נוסף כאן. המושג כישות שכלית הוא קבוע. זה דבר אחד, יש לו זהות, את יכולה למדוד זאת בדרך שאותה תיארת בפרק 4. המושג, אם נוצר כהלכה, הוא בעל ייחוס קבוע, שמשמעה שהיא מתייחסת להיבט קבוע של המציאות. לומר שהמושג קבוע פחות מן המהות המסויימת הוא לנהוג במושג כאילו הוא היה מהות מסויימת במציאות -

אר: מסוג מסויים, כן. זהו בדיוק. זה היסוד האפלטוני במידה מסויימת כאן.

ד: נאמר שמושג איננו מהות מסויימת, הוא תוצאה קבועה בעלת ייחוס קבוע. עתה, יש לנו את המושג "מושג", אך אינני מוצא שום מהויות מסויימות שהוא מתייחס אליהן. או אם אני מוצא מהויות מסויימות, הרי הן דברים, ישים.

אר: לא, ההתייחסויות של המושג "מושג" הן מושגים אחרים. למשל, הבה נאמר שאתה יוצר את המושגים "שולחן", "כסא", "אדם" וכמה מושגים אחרים של מהויות מסויימות שניתנות לצפיה ישירה. ואז ברמה מסויימת אתה יכול ליצור את המושג של "מושג", המהויות המסויימות של שאר מושגיך המסויימים, שנוצרו לפני כן.

ד: אבל עם זאת הם אינם ישיויות.

אר: הם ישויות מנטליות. אתה דן עתה באיחוד ישויות שכליות. "מושג" מתייחס לישויות שכליות. ייחוסיו של "מושג" הן ישויות שכליות. ייחוסי המושג "מושג" הם כל המושגים שלמדת (ותלמד).

ד: אז ישות שכלית היא מהות מסויימת?

אר: כישות שכלית, כן. היא מסויימת ביחס להפשטה הרחבה יותר שהיא המושג של "מושג". קר מקרה אחר, דומה: המושג "הרגשה". מהם המהויות המסויימות שלו? ההרגשות השונות שבן אתה צופה בתצפית פנימית ישירה, ואשר אתה מסוגל למשג. תחילה אתה ממשג אותם באופן מבודד. אתה תיצור את המושגים "אהבה, "שנאה", "כעס", "פחד", ואז תגיע למושג "הרגשה", אשר יחידותיו תהיינה ההרגשות השונות שזיהית.

ד: לא הבנתי, על-כן, משהו שפופ' ב אמר. אני חשבתי שהוא התכוון שאלה לא באמת מהווית מסויימות, אפליו לא מהויות מסויימות עם חור בתוכן, בדרך של ביטוי - לא אפליו מהויות מסויימות חוורות.

ב: לא, זה היה תכן המושג. המושג כישות שכלית יהיה בעל מידות; הוא יהיה תוצר שכלי מסויים.

אר: ישות שכלית מייצגת מספר מסויים של מהויות מסויימות - מושג - איננה זהה למהויות המסויימות בצורה חיוורת. מכיוון שאסכולות פילוסופיות מסויימות החזיקו בדיוק בכך - שהמושג הוא זכרון - אך חיוור ביותר - של מהות מסויימת. אתה רואה, מושג איננו מהות מסויימת חיוורת, הוא ישות שכלית - שמשמעה ישות מסוג שונה, הנושא יחסים מיוחדים מסויימים למהויות המסויימות הפיסיקליות.

ד: אך, עם זאת, מבחינה מטפיסית מושג הוא מהות מסויימת; הוא ישות שכלית. יש לך את המושג "הרגשה". הייחוסים הן ישויות שכליות שונות אלה, הרגשה פרטית זו וההרגשה הפרטית ההיא. והמושג של "הרגשה" גם הוא בעצמו הוא ישות שכלית ביצור פעיל.

אר: כן, אתה יכול לקרוא לו כך.

ד: אז מבחינה מטפיסית, לא אפיסטמולוגית, כל מה שיש לנו כאן הן ישויות מסויימות.

אר: אם כוונתך: האם דבר כמו המושג "הרגשה" בשכל קיים באמת? כן, הוא קיים - שכלית. ורק שכלית.

א: האם זה יהיה הוגן לומר שמושג כמושג אינו מהות מסויימת אלא איחוד של מהויות מסויימות, אך כישות הוא איחוד מסויים, ישות שכלית מסויימת בשכל פרטי?

אר: בדיוק. אך המשכתי לומר, אגב, שאנו יכולים לקרוא להם "ישות שכלית" רק מטפיסית ולמטרת נוחיות. זהו "משהו". למשל, לפני שיש לך מושג מסויים, הדבר המסויים הזה איננו קיים בתודעתך. כשיצרת את המושג של "מושג", זהו משהו שכלי; הוא איננו שום-דבר. אך מבחינה מטפיסית יש לנהוג בכל דבר שקשור לתוכן התודעה לא כאל קיים נפרד, אלא רק יחד עם התנאי המקדים הזה. למעשה: זהו מצב שכלי, מהות מסויימת שכלית, משהו שכלי. למעשה, "משהו שכלי" הוא הקרוב ביותר לזיהוי מדוייק. מכיוון ש"ישות" אומרת משהו פיסי. עם זאת, מכיוון ש"משהו" הוא מונח מעורפל יותר מדי, אפשר להשתמש במלה "ישות", אך רק כדי לומר שזהו משהו שכלי כדי להבחינו מדברים שכליים אחרים. אך זו איננה ישות במובן הראשוני, האריסטוטלי שבו מתקיים תוכן ראשוני.

עלינו להסכים כאן על מינוח, מכיוון שאנו עוסקים בנושא קשה ביותר שלא בוסס באמצעות הגדרות ברורות. אני אישית הייתי מעדיפה מלה חדשה עבורו אך אני נגד NEOLOGISMS. על כן אני חושבת שניתן להשתמש במונח "יחידה שכלית" או "ישות שכלית", בתנאי שאנו מבינים בכך: "משהו שכלי".

א: אני חושב שאני יכול לתת אנלוגיה לצורך הבהרת שתי נקודות המבט לגבי "מושג" שגרמו לבלבול. נניח שיש לך מפה של עיר. ביחס לעיר, המפה היא כוללנית: היא איננה כוללת את צורתם המסויימת של הבתים, כל פרט קטן ברחובות וכו'. אך אם אתה מסתכל על המפה לא כפי שהיא מתייחסת אל העיר, אלא כאל גליון נייר שעליו קוים וצבעים, הרי הוא מסויים ומפורט לחלוטין. אין בו שום חלקים לא ברורים, עירפול או חוסר זהות.

אר: זוהי השוואה טובה מאד. כן, זה מדוייק.

נתונים נוספים