"מרד הנפילים" והעולם שבו אנו חיים

 

"מרד הנפילים" והעולם שבו אנו חיים

רוברט טרז'ינסקי

”מרד הנפילים” הוא רומן שראוי כי כל אדם יגלהו ויתמודד עימו, מכיוון שהוא הצליח במשימה שמעט מדי אמנים ואינטלקטואלים אזרו את האומץ לבצעה.

מטרת האמנות והפילוסופיה הינה להראות לנו אמיתות אודות טבע האדם, על טבע העולם ומקומנו בו. הפילוסופיה מתארת אמיתות אלה באופן מפורש במונחים מילוליים; הספרות יוצרת דרמטיזציה של אמיתות אלה במונחים מסוימים כשהיא מגלה את תובנותיה באמצעות הפעולות וההצהרות של הדמויות אותם יצר הסופר. רומן פילוסופי כ”מרד הנפילים” אמור לבצע את שתי המטלות. אולם לעיתים קרובות מדי הפילוסופים וגם האמנים שניסו להתמודד עם מטלות אלו פשוט חזרו והציגו את דעותיהם הקדומות ואת תחושותיהם המוקדמות.

האירוע החשוב ביותר של שתי המאות האחרונות, עימו ראוי היה שאמנים ואינטלקטואלים יתמודדו, הינו עליית הקפיטליזם והמהפכה התעשייתית – מהפכה חברתית ששינתה באופן קיצוני לטובה את חיי האדם. תיעוש ושווקים חופשיים יצרו עושר שבעבר לא ניתן היה להעלותו אף בדמיון, שממנו נהנים לא רק מנהיגי התעשייה אלא גם האדם הפשוט, המסוגל להרשות לעצמו מותרות – בתים גדולים, מכוניות, טיסות במטוסים, וכל דבר עד לכוס קפה בחנות הספרים הפינתית – בקנה מידה שלא היה נתפש במאות הקודמות. הקפיטליזם איפשר לאדם גם מידה כה רבה של עצמאות ואפשרויות בלתי מוגבלות ששחררו לגמרי את האדם מהעריצות המחניקה של האריסטוקרטיה והמערכות הפיאודליות שהיו נחלת העבר.

איש לא יכול היה לתפוש את הישגי הקפיטליזם והמהפכה התעשייתית בטרם התרחשו – ואירועים חדשים אלו דרשו הערכה מחדש רדיקלית של הרעיונות המקובלים. האינטלקטואלים כשלו מלבצע הערכה מחודשת כזאת.

לדוגמא, בשנת 1816, בשחר המהפכה התעשייתית, התקבצה באנגליה קבוצה של טובי המוחות הספרותיים הבריטיים – שכללה את לורד ביירון, פרסי שלי, ומרי וולסטונקראפט גודווין (שלימים הפכה למרי שלי) – כדי לבחון את גישתם הספרותית החדשה, אותה כינו "גותית" על שום ההשראה שנטלה מהמיסטיקה של ימי הביניים. ברוח זאת, הם איתגרו איש את רעהו לכתוב את סיפור הרפאים הטוב ביותר, ומרי שלי כתבה את "פרנקנשטיין" – סיפור המתאר את דרך המחקר המדעי והטכנולוגי כטירוף מסוכן.

כפי שהקפיטליזם הזניק אותנו קדימה לקראת עתיד טכנולוגי, אשר בין שאר יתרונותיו, הכפיל את תוחלת החיים האנושית, האינטלקטואלים הביטו לאחור לעבר ימי הביניים תוך תחזית שלפיה כל גילויי המדע והטכנולוגיה ימיטו אסון. (הם עדיין עושים זאת, מלבד זאת שכעת הם מעלים באוב את מפלצת ההתחממות הגלובלית במקום היצור של ד"ר פרנקנשטיין.) מספר עשורים מאוחר יותר, הציע אינטלקטואל גרמני בשם קרל מרקס את אחת הסקירות המשפיעות ביותר של השיטה הקפיטליסטית החדשה – והוא טעה בכל תיאוריו אותה. את המהפכה התעשייתית המונעת על ידי התקדמות מדעית וטכנולוגית הנובעת מגאונותם של אנשים יוצאי דופן, הוא תיאר כתופעה אנונימית, תוצר קולקטיבי של כוח עבודה פיסי; את השיטה הכלכלית של חירות, הוא תיאר כשיטה של דיכוי; את השיטה הבנויה על הזכות לקנין הוא תיאר כשיטה המבוססת על הפקעה – ואז הציע דיכוי של ממש כפתרון.

זאת היתה התבנית שהאמנים והאינטלקטואלים יצקו בה את תובנותיהם לגבי התופעה המשמעותית ביותר של תקופתנו. בעוד העולם משתנה סביבם, הם סירבו לקלוט את המשמעות האמיתית של האירועים, הם בחרו להכחיש או לעוות את הכוחות ששיפרו במהירות את חיי האדם.

בהקשר זה, אנו יכולים לראות את המשמעות הרחבה יותר של ספרותה והישגה הפילוסופי של אין ראנד. היא היתה האמנית והוגת הדעות הראשונה שתפשה לגמרי את משמעות הקפיטליזם והמהפכה התעשיתית והעניקה להם ביטוי גם בספרות וגם בפילוסופיה. ההיבט החזק ביותר של "מרד הנפילים" הוא זה שבו אין ראנד גילתה משמעות פילוסופית עמוקה בהישגיהם הגיבוריים של היזמים והתעשיינים המעצבים מחדש את העולם.

"מרד הנפילים" נכתב בתקופה שבה התפשט בעולם הסוציאליזם. בהשליכה ממגמות ימינו, אין ראנד חזתה עתיד בו רוב אומות העולם קורסות אל עוני ודיכוי סוציאליסטי של "מדינות עממיות", בעוד אמריקה עצמה כורעת תחת עומס גדילת ההשתלטות הממשלתית על הכלכלה.

היא ראתה את הפוטנציאל הדרמטי הקיים בשאלה אחת: מה יקרה אם היזמים החדשניים ואנשי העסקים - לאחר דורות של הגבלות חקיקתיות והשמצה נגדם - יחלו להיעלם? היעלמותם של הגאונים היצרנים של העולם מתאר את המיסתורין המרכזי שבספר, גם עובדתית וגם אינטלקטואלית.

עובדתית, הסיפור עוקב אחר דאגני טאגרט, אישה בתפקיד שהיה אז בלתי רגיל, של סגן נשיא מנהל של מסילת רכבת חוצת-יבשות, הנאבקת לשמור את המסילה פעילה תחת עולן של תקנות ממשלתיות מחניקות, ותוך נסיון לפתור סדרת שאלות מסתוריות: עובד רכבת צעיר ומבטיח המסרב לקידום ומקבל במקומו עבודה פיסית, יורש עתיר כשרונות של חברת נחושת בין-לאומית הנוטש את עבודתו והופך להולל וגאון שהמציא מנוע מהפכני בחידושיו אך נטש את יצירתו בהריסות מפעל נטוש.


השאלה העובדתית היא: לאן נעלמו אנשים אלה? מדוע הם נטשו את עבודתם? האם יש משהו או מישהו הגורם להם להיעלם?

השאלה הפילוסופית העולה מן העלילה היא: מה הוא תפקידם של היזמים והממציאים בחברה? מה מניע אותם, מה הם התנאים להם הם זקוקים על מנת לפעול, ומה קורה לעולם כאשר הם נעלמים? המסתורין העלילתי משולב בשאלה הפילוסופית העמוקה ביותר של הרומן: מה הוא מעמדו המוסרי של איש העסקים והתעשיין?

הקפיטליזם שיחרר פרץ יוצא דופן של יצירתיות אנושית במדע ובטכנולוגיה – ועדיין תופעה זאת נותרה בלתי-מזוהה כבעלת משמעות מוסרית או אינטלקטואלית. אין ראנד היתה הראשונה לחגוג את הישגיהם של ג'יימס ואט, אנדריו קארנגי ושל תומאס אדיסון ולהכיר באנרגיות היצרניות שלהם כדוגמא לגבורה מוסרית.

קיראו את הפסקה הבאה, שבה איל המתכת האנק רירדן נזכר בתהליך אותו עבר בהמצאת נתך מתכת מהפכנית חדש.

הוא לא חשב על עשר השנים. מה שהזכיר אותן הלילה היתה רק ההרגשה שאת שמה לא יכול היה לנקוב, מלבד זאת שהיא היתה שקטה וחגיגית. התחושה היתה סיכום, ולא היה לו צורך לספור שוב את החלקים שהרכיבוהו. אך החלקים חסרי השם היו שם, בתוך התחושה. הם היו הלילות אותם בילה ליד כבשנים לוהטים ובמעבדת המחקר במפעלים… … הלילות אותם בילה בסדנה שבביתו, רכון על דפי נייר שמילא בנוסחאות, שאותם קרע לגזרים בכעס הכישלון… …הימים שבהם המדען הצעיר בצוות המצומצם בו בחר לסייע לו המתין לקבלת הנחיותיו כחיילים הממתינים היכון לקראת קרב אבוד, באמצם עד לקצה גבול היכולת את גאוניותם, ועדיין מוכנים, אך שקטים, כאשר המשפט שלא נאמר תלוי באוויר: "אך מר רירדן, זה לא ניתן לביצוע… הוא הופרע ונקטע בהבזק המיידי של מחשבה חדשה, כזאת שיש לבחון מיידית, לנסות, לבדוק, לעבוד עליה במשך חודשים, ולהשליך כעוד כישלון…
… הרגעים שנחטפו מוועידות, מחוזים, מהחובות של ניהול הכבשנים הטובים במדינה, נחטפו כמעט בתחושת אשמה, כאהבה סודית… … פעולת העינוי-עצמי שביצע כאשר השליך תקווה או דוגמה, כשאינו מרשה לעצמו לדעת כי הוא עייף, כשאינו מותיר לעצמו זמן להרגיש, מניע עצמו מ"לא מספיק טוב… עדיין לא מספיק טוב…" וממשיך הלאה ללא כל מניע מלבד השכנוע שניתן לעשות זאת… …ואז הגיע היום שבו נעשה הדבר והתוצאה נקראה מתכת רירדן… …אלה היו הדברים שהתלהטו עד לובן, ונמזגו בתוכו, ונתכם היה הרגשה מוזרה, שקטה שגרמה לו לחייך כלפי נוף השדות באפלה ולתהות מדוע יכול אושר לכאוב.

זאת היא נקודת מבטו של היזם הממציא כצלבן אבירי, המונע על ידי מחוייבות אישית עמוקה להצטיינות מוסרית. הנושא הפילוסופי המרכזי של "מרד הנפילים" הוא הרס ההפרדה האינטלקטואלית בין התבונה של גדולת האינטלקט כנגד החמדנות-לכאורה והעולם הלא-אינטלקטואלי של איש העסקים והתעשיה. תשובתה של אין ראנד לגישה זאת הוצגה כבר בחלקו הראשון של הרומן באמצעות פרנציסקו ד'אנקוניה. בתמונת "פלאשבק" מן העבר, מתוארים פרנציסקו ודאגני טאגארט בהיותם בני-נוער בעת שהם מחטטים בערימת גרוטאות מכאניות, למורת רוחה של חברת המשפחה:

"פעם, פרופסור מזדקן לספרות, חבר של גברת טאגארט, ראה אותם על גבי ערימה במגרש הגרוטאות, מפרקים את קרביה של מכונית. הוא עצר, הניע ראשו ואמר לפרנציסקו, "ראוי לאדם צעיר במעמדך לבלות את זמנו בספריות, בספיגת תרבות העולם." "מה לדעתך אני עושה?" שאל פרנציסקו."

מאוחר יותר, בחינתה של דאגני לגבי המנועים לקטרי המסילות מעניקה הסבר מעמיק יותר של ראייה זאת של מוצרי הקפיטליזם התעשייתי כעדות לכוח המחשבה האנושית:

"לרגע, נדמה היה לה כי המנועים היו שקופים והיא ראתה את רשת מערכת עצביהם. היתה זאת רשת של קשרים, שהיתה יותר מורכבת ויותר חשובה מכל הכבלים והמעגלים החשמליים שבה: החיבורים ההגיוניים נעשו על ידי המוח האנושי שעיצב כל חלק מהם בפעם הראשונה."

על מידת ההצלחה של "מרד הנפילים" מעידה העובדה כי כיום הצהרה זאת אינה נראית כה קיצונית כפי שנתפסה לפני 50 שנה. עם התערערות האמונה במרקסיזם ועליית "עידן המידע", מקובל כעת לזהות את הידע כמנוע היצרנות – כי רעיונות, יותר מאשר עבודה פיסית או חומרי גלם, הם המקור הראשון לעושר. עם זאת הגתה אין ראנד רעיון זה בתקופת התיעוש הישנה, כאשר כוח השרירים הפיסי של עובדי האיגודים עדיין הוצג כמקור כוחה של התעשיה האמריקאית.

יתכן וקל יותר לזהות את תפקידה המרכזי של המחשבה כאשר בוחנים את ההתקדמות שנעשתה בטכנולוגיה הגבוהה. אך אין ראנד הבינה את תפקיד המחשבה בכל היבטי העסקים. מאוחר יותר ברומן, דאגני טאגארט בוחנת את שלטונו של מעין "צאר רכבות" הממונה למשגיח ממשלתי כללי של התעשיה וסוקרת את התהו ובהו של תקנותיו השרירותיות המחריבות את התכנון הרציונלי של אנשי עסקים פרטיים. העובדה ש"תכנון מרכזי" ממשלתי בנוי למעשה מהפרעה לתכנון תבוני שנעשה על ידי מליוני אנשים פרטיים הינה נקודה שכבר הועלתה על ידי תומכי השוק החופשי כמו לודוויג וון-מיזס. אין ראנד הבינה כי עקרונות כלכליים אלה אינם הפשטה אקדמאית יבשה, אלא דרמה המתחוללת בעולם האמיתי – כי חוקי הכלכלה הינם עניין של חיים ומוות, ניצחון או טרגדיה. הנה אחת האפיזודות מן הטרגדיה המתוארת בדפיו האחרונים של הספר:

"לפני שישה שבועות, רכבת מספר 193 נשלחה עם מטען מתכת, לא לפלקטון, נברסקה, בה חברת הכלים המכניים של ספנסר, החברה הטובה ביותר לייצור כלים מכניים שעדיין התקיימה, עמדה מובטלת מייצור במשך שבועיים, ממתינה למשלוח - אלא לסנד קריק, אילינוי, בה השתכשכה חברת המיכון המאוגדת בחובות כבר יותר משנה, מייצרת מוצרים בלתי אמינים בזמנים בלתי-צפויים. המתכת הוקצתה על ידי צו שהורה כי חברת הכלים של ספנסר הינה קונצרן עשיר, היכול לחכות, בעוד חברת המיכון המאוגדת נמצאת על סף פשיטת רגל ואסור לתת לה לקרוס, בהיותה מקור המחיה היחידי של קהילת סנד קריק, באילינוי. חברת הכלים המכניים של ספנסר נסגרה לפני חודש. חברת המיכון המאוגדת נסגרה שבועיים לאחר מכן.

תושבי סנד קריק באילינוי, עברו לטיפול שירות הסעד הלאומי, אך לא ניתן היה למצוא מזון עבורם בממגורות הלאומיות הריקות בדחיפות הזועקת של אותו הרגע – לכן הולאמו זרעי התבואה של חקלאי נברסקה על ידי הוועדה המאוחדת – ורכבת מספר 194 הובילה את הזרעים שלא נזרעו ואת עתידם של תושבי נברסקה על מנת שייצרך על ידי אנשי אילינוי. "בתקופתנו הנאורה," אמר יוג'ין לאוסון בשידור רדיו, "הגענו, לבסוף, להבין כי כל אחד מאיתנו ערב לאחיו".

פסקה זאת מרמזת גם על נושא פילוסופי שני המהווה את הרעיון המהפכני ביותר של הספר. במהלך רוב ההיסטוריה האנושית, אנשי המוסר הזהירו כי אנשים מונעים על ידי "תאוות בצע" בהיוותרם חופשיים לרדוף אחר האינטרס העצמי שלהם יגרמו לחברה לשקוע במלחמת הכל בכל, לשיטה של אלימות, ביזה, וניצול – בדיוק כפי שמרקס חזה לשיטה הקפיטליסטית. במקום זאת, הקפיטליזם יצר שיטה של חופש, שגשוג, עצמאות ושפע עצום של אנרגיה יצירתית – בעוד החברה שהוקדשה יותר מכולם למען הקרבת הפרט למען הקולקטיב, המשטר הקומוניסטי של המאה ה-20, אשם בפשעים הגדולים ביותר שנרשמו אי פעם.

הלקחים ההיסטוריים לא חמקו מאין ראנד, שנמלטה מברית המועצות לאמריקה בשנות ה-20, והבחינה בטווח המלא ביותר בין שתי השיטות החברתיות הסותרות. את תשובתה לאלטרואיזם, הציעה אין ראנד במוסר של אינטרס-עצמי לפיו המטרה המוסרית המרכזית של האדם היא השגת אושרו האישי:

"במשך מאות שנים התחולל קרב המוסר בין אלה שטענו כי חייך שייכים לאלוהים לאלה שטענו כי הם שייכים לשכניך ולאלה שהטיפו כי הטוב הוא הקרבה-עצמית למען חסרי היכולת שעל פני האדמה.

איש לא בא ואמר כי חייך שייכים לך והטוב הוא לחיותם." ועדיין מה שכה מהפכני ברעיון זה אינו רק שאין ראנד הגנה על האינטרס-העצמי אלא גם הגדרתה המחודשת של המשמעות המוסרית של האנוכיות.

רוב האינטלקטואלים קיבלו את הקריקטורה האלטרואיסטית העתיקה של אינטרס-עצמי ככוחניות פושעת, כאילו הברירה היחידה שלפנינו הינה בין צורות של הקרבה: הקרבה עצמית למען אחרים או הקרבת אחרים למעננו. ואכן תיאור קריקטוריסטי זה מופרך ביסודיות על ידי ההיסטוריה של הקפיטליזם. הפילוסופיה האלטרואיסטית מציעה לנו בחירה בין שני מודלים מוסריים: אמא תרזה ואל קאפונה. ועם זאת, היכן המקום, לפי פילוסופיה זאת, של ביל גייטס, תומאס אדיסון או כל אחד אחר מאלפי הדמויות האחרות המאכלסות את ההיסטוריה של הקפיטליזם, כשהם בונים את עושרם האישי באמצעות יצירה של רעיון או מוצר חדש?

בפעם הראשונה, זיהתה אין ראנד את המציאות והמשמעות של אנשים אלה ורשמה שיעור מוסרי מעמיק: כי אינטרס-עצמי אמיתי אין משמעותו התככנות קצרת הטווח של הפרא אלא המחשבה היצירתית והמאמצים היצרניים של היזם.

מתנגדי אין ראנד מבטלים לעיתים את ספריה כ"בלתי ריאליים". אך היכן נמצא כיום הזרם המרכזי של האינטלקטואלים, הנראים לעיתים קרובות כאילו הם אובדים בערפל בלתי-מציאותי, בהחמיצם את השיעור המרכזי של שתי מאות מן ההיסטוריה.

העידן של התפשטות הסוציאליזם העולמי פינה את הדרך מאז לתקופה של קפיטליזם גלובלי, אשר מתחיל לשנות את חייהם של בליוני אנשים על פני הגלובוס, ממזרח אירופה להודו וסין. אך אין איש שיעזור להם להבין מה הוא הקפיטליזם, מהי המשמעות האישית העמוקה שלו לחייהם ולערכיהם, ומדוע הוא טוב.

אין איש שיעשה זאת. כלומר, אין איש כזה מלבד אין ראנד וזוהי הסיבה שבגללה "מרד הנפילים" רלוונטי והכרחי אף יותר מאשר היה כאשר פורסם לראשונה לפני חמישה עשורים.

נתונים נוספים