אנו החיים: הספר והסרט

 

אנו החיים: הסרט והספר

בין התיאוריה למעשה אז ועכשיו

הסרט "אנו החיים" נעשה באיטליה בשנת 1942, שבע שנים לאחר שהספר נכתב, ב1935. יוצרי הסרט לא יידעו את אין ראנד לגבי יצירת הסרט ולא ביקשו – או קיבלו – את רשותה לכך. הסרט בויים על ידי גודפרו אלסנדריני, והשתתפו בו אלידה ואלי ורוזאנו בראצי, מהידועים והאהובים בשחקני הזמן ההוא והיה מהר מאד ללהיט באיטליה הפשיסטית. כפי שניתן להבין, בשל התרחשות עלילת הסרט ברוסיה הקומוניסטית לא הבחינו השלטונות הפשיסטיים מעבר לזמן ולמקום שבו התקיימו אל עבר עקרונות החירות והיחידאיות שלהם הקדישה אין ראנד את היצירה.

כפי שהתבטאה בהזדמנות אחת אין ראנד, הנושא של "אנו החיים" הוא "היחיד מול הקולקטיב בעריצות בכלל ובזו הסוציאליסטית בפרט". במובן מסוים, ניתן לראות את היצירה כאוטוביוגרפיה של אין ראנד, אשר הגיעה מרוסיה לאמריקה זמן קצר ביחס לאחר התקופה המתוארת בספר. בהזדמנות אחרת הצהירה ראנד על כך שהנושא היסודי שלו הוא קדושת חיי האדם - ומכאן שמו.

את הספר הקדישה אין ראנד לתיאור היחס בין התיאוריה הקומוניסטית והמעשה הפוליטי ברוסיה, תוך התבססות על מה שהכירה מנסיונה האישי כמי שגדלה ברוסיה באותה תקופה. את הערכים הללו הציגה ראנד באמצעות מספר דמויות ראשיות בספר. הם מבוטאים, למשל, בטרגדיית סיפור חייו של איש המפלגה הגיבור, אשר מקדיש את חייו למהפכה אך נוכח באי מוסריותה. באמצעות סיפור כמו שלו, ביחד עם סיפורם של בני אדם אחרים, מציגה ראנד את מה שהופך, מאוחר יותר, לאחד הנושאים הראשיים של הגותה וספרותה בתקופה מאוחרת יותר: את העובדה שהרעיונות שמחזיק היחיד הם הקובעים את מציאות חייו ואת איכותם.

בהקשר של המהפכה הרוסית מציגה אין ראנד, כחומר למחשבה וללימוד, את הבעייתיות היסודית של המהפכה הקומוניסטית. המהפכה הרוסית – אמרה - בוצעה על ידי טובי האנשים ועל יסוד הרצון הטוב ביותר, אך לא הצליחה בשל אי התאמת האידיאלים שביסודה לטבעו היחידאי של האדם.

בתיאוריה את ההיבטים המסויימים של המצב הפוליטי מוסרת ראנד לקורא עובדות המציגות את הבעייתיות שקיימת בנסיון הקומוניסטי ליישם את התיאוריה למעשה. בהקשר זה, ב"אנו החיים" מוצגות, בין היתר, אגודות הסטודנטים שמחזיקות בתפקיד פוליטי ולא אינטלקטואלי, כפי שראוי שיהיו תלמידים, וחבריהם משקיעים את משאביהם במפגני כוח ובמאבקי כוח.

כך, דרך המחשת העיוות הנוצר בשל קיומה של השיטה הפוליטית, מצהיר "אנו החיים" על השיטה ככזו שאיננה מאפשרת לאנשים הכלולים בה לממש את הפוטנציאל האמיתי שלהם. למותר לציין כי בהצגה זו של הדברים מאפשר הדבר לקורא לחרוג מהזמן והמקום שאותו מתאר הספר ולהתבונן במתרחש בחברת זמננו, שבה גורמות צורות השלטון המנוגדות לטבע האדם לפגיעה חמורה ביכולת מימוש האדם את הפוטנציאל שלו.

מנקודת מבט זו מאפשר לנו "אנו החיים" להבין - בנוסף להבנת התהליכים והאירועים שהתרחשו בתקופה שאחרי המהפכה הקומוניסטית ברוסיה – את הנזק החמור שנגרם לצלם האנוש של בני אדם הלכודים במשטר עריץ כלשהו, יהיה אשר יהיה: החמצת האפשרות למימוש אישיותם.

מבחינה זו הצליחה ראנד כבר בספרה זה לבטא את מה שבמשך כל חייה שלאחר מכן ביטאה בעבודת הרוח שלה הן בפילוסופיה שלה והן ביצירתה הספרותית: את הדיכוי שנגרם לבני האנושות לאורך כל ההסטוריה; כפי שאומר מאוחר יותר הוארד רוארק ב"כמעיין המתגבר": בכל זמן או מקום מצא את עצמו האדם היוצר נאבק נגד כוחות שהתנגדו לו.

כך, החל מ"אנו החיים" - מצהירה אין ראנד – כל בני האדם באשר הם סובלים מהפגיעה המתמדת בחירותם. פגיעה זו, הקיימת בחברתנו בשל המשטרים הקולקטיביסטיים, איננה מגבילה את עצמה למדינות העריצות הקיימות בעולם; את ערכיהם האנטי-אנושיים של משטרים אלה ניתן למצוא מבחינה עקרונית גם בעולם החופשי, ופגיעתם החמורה בערכים החירות וזכויות האדם מביאה לכך שבני האדם שחיים בו אינם מגיעים לניצול ולמימוש של מלוא אפשרויותיהם האנושיות בחייהם.

נתונים נוספים