מצב האמנות בימינו
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 917
מצב האמנות בימינו
מצב האמנות בימינו חמור ביותר; זכויות האמנים נשללות ברמות שונות, החל מן הרמה הפילוסופית, שבה מציגים אותם כנבערים וכבעלי אינסטינקטים ומשווים אותם עם כלל האוכלוסיה, באמצעות תיאוריות שמציגות את יצירתם כמקרית, כ"מה שיכול לקרות לכל אחד" וש"כל אחד יכול בעצם לעשות" וזאת דרך רעיונות שיפוט שנותנים תוקף להחלטה החברתית ושוללות מן האמן היחיד היוצר את הזכות לתבוע חזקה של אישור על ערך אמנותי – ועד, כמובן, לערכים שנבזזים מן האמן על ידי המדינה הבוזזת ושאר שודדים.
הנהנים מגישה זו הם, כמובן, אלה שאינם אמנים אמיתיים, המעוניינים להשיג מעמד של אמנים על אף זאת. לצורך זה הם תומכים בגורמים הקשורים לממסד ומסייעים לכך כוחות השליטה אשר עורכים סלקציות משלהם, שבהם הם קובעים מיהו אמן ומי לא, על פי אמות מידה בלתי מחייבות מבחינה עקרונית. דבר זה יוצר מצב שבו, בתחום האמנות, השוק אינו חפשי ונשלט, למעשה, על ידי גורמים שאינם מחזיקים בידע אובייקטיבי כלשהו לגבי מהות האמנות.
סדר דברים זה כולל רבים טובים, ביניהם בולטים אזרחים רבים אשר אינם רואים עצמם כמומחים לאמנות ולכן נמנעים מלחוות את דעתם בנושאיה. זוהי טעות חמורה שכן אינך צריך להיות אמן כדי ליהנות מאמנות ודי בכך שככל אדם אתה נהנה כדי שתקנה זכות לאמירה בעלת משקל בתחום. העובדה היא שהשתיקה הכללית של הציבור בנושא פועלת לטובת השרלטנים השולטים בו. כל המשתף פעולה עם הדבר – וזה כולל את כל המסכימים בשתיקה לו - שותף למצב זה ודבר זה מכה בו ברמה נפשית ולא מודעת, כי גם כאשר אין הוא מדכא אותו ישירות הוא פוגע בדיכוי הפוטנציאל האמנותי של בניו.
במובן זה הסדר הקיים בתחום האמנות פוגע בבני אדם לא רק בפועל אלא בזהותם האמנותית בכוח - ביצירות בכוח, ביוצרים בכוח, בקהל הנהנה מיצירה אמנותית ובכל שאר היבטי האמנות, אשר בשל הרעיונות הלקויים בתחום הפילוסופיה של האמנות אינם באים לידי קיום מעשי.
גם חברות ההקלטה והתקליטים הן דוגמה למה שקורה בתחום המוסיקה; מחוץ ליוצרים ומבצעים טובים אשר מצליחים לחצות את גבול המגבלות ולהיכנס למצב של הצלחה, הן "סגרו את השוק" ומאפשרות מבחינה כלכלית קיום רק למספר קטן של להקות ויוצרים רעים אשר אינם מועילים למצב האמנות אלא מדרדרים אותו. אלה, הנבחרים בדרך כלל, על ידי מבקרים חסרי הבנה, הם השליטים הגדולים במרחב אשר לפני 200 שנה היה משופע ביוצרים ויצירות כשרוניים רבים.
מכיוון שהאמנות היא חיונית לתרבות והתפתחותה החופשית היא ממאפייני הרוח החופשית, מתרחשת, כמו במדינות הקומוניסטיות, גם בישראל התניית אמנות ודרדור הרמה התרבותית הכללית לכדי אלימות ורוע. לאלימות יש קשר לכך כי האלימות היא מה שממלא את חלל המקומות שבהם אין ידע, כחושך הכובש כל מקום שאינו מואר. אלימות זו אינה נראית כמו אלימות, אך היא העומדת ביסוד ההמלצות האמנותיות הקובעות את גורלם של היוצרים ויצירותיהם – ומתוקף כך את איכות האמנות בתרבות.
מה שחסר באמת לרמה אמנותית טובה הוא, ביסודו, מה שחסר לכלכלה כולה: חופש. במצב של חופש תשגשג התרבות, ואז יקבע החופש הכלכלי, לאט אבל בטוח, אמות מידה חדשות, המבוססות על השכל הישר של צרכני אמנות, המעוניינים ליהנות מאמנות טובה.