עלובי החיים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1387
עלובי החיים
על יחסי צרפת-אמריקה באמנות מהוגו ועד שפילברג
עימות פילוסופי ערכי מתפתח בן אלפי שנים בשאלות חופש הבחירה והאידיאל הפוליטי מגיע לשיא ולהתרה בימים אלה באמנות; על רקע הבגידה האופורטוניסטית של צרפת באמריקה, בהקשר של המלחמה נגד העריצות העיראקית, מציבה יצירה אמריקנית מקורית - סרטו של סטיבן שפילברג, "תפוש אותי אם אתה יכול" – עמדה פילוסופית מוסרית משמעותית ורבת-השלכות לעתיד בנושאים אלה. במובנים רבים, מהווה סרט זה תשובה ליצירתו המונומנטלית של ויקטור הוגו, "עלובי החיים".
"יומיים לאחר מכן נסע, תודות למריוס, לאמריקה... . אך שפלותו המוסרית של תנרדייה היתה ללא תקנה: באמריקה המשיך להיות האדם שהיה באירופה. הודות לכספו של... נהיה לסוחר-עבדים."
קטע זה, מתוך "עלובי החיים" לויקטור הוגו, מציין סיום והתחלה: את סיום הקריירה בצרפת של הנוכל תנרדייה ואת תחילתה המחודשת באמריקה. תנרדייה, הנוכל שהוא הדמות השפלה ביותר ביצירה זו - וללא ספק אחת הדמויות הבזויות ביותר שנוצרו בספרות בכלל, הוא איש ההזדמנויות (האופורטיוניסט) האולטימטיבי: לצורך פשעיו הוא איננו מחמיץ שום הזדמנות ולצורך ביצוע פשעיו הוא מחליף את זהותו החיצונית שוב ושוב כדי שלא להותיר עקבות. לאורך עלילת "עלובי החיים" מתנגלה תנרדייה כאדם הלא-מוסרי ביותר ביצירה.
לעומת תנרדייה, ולז'ן וז'אבר, על אף העימות החריף ביניהם, שהוא יסוד עלילת היצירה, מייצגים אחדות מוסרית: הם פועלים עפ"י תבנית קבועה של ערכים, ללא פשרה או שינוי, ומוכנים לשלם את המחיר על ערכיהם – עד מוות. הם אינם "מוכרים את עצמם" או מוותרים על זהותם היחידאית – והם מוכנים להודות בטעותם במידה והם מגלים אותה. ביסודו של דבר, שניהם דומים בשאיפתו של כל אחד מהם לעשות את הטוב. בניגוד להם, תנרדייה הוא חסר מעצורים, זהות עצמית או ערכים. הוא מוכן לכל פשע ואף לרצוח - אך לא לעבוד, לשלם או לייצר. הוא מהווה ואקום, ריק, השואב-יונק לתוכו בכל פעם את ערכיה החמריים של סביבתו, טפיל המתאים את עצמו לעטיפתו החיצונית של מה שאליו הוא דבוק – ובכל פעם לחלק השלילי של עטיפה זו.
על רקע זה, מה המשמעות של התחלת החיים החדשים של תנרדייה, לקראת סיומה של היצירה, בדיוק במקום שבו נפסקים חייהם של שני הענקים האנושיים – ז'ן ולז'ן וז'אבר - שהעימות ביניהם יצר את הדרמה הראשית? מה רצה הוגו למסור לנו ב"חיים החדשים" האלה של תנרדייה?
אין ספק שניתוח צד זה של הסיפור שוטח בפנינו נבואה קודרת לעתיד שייפתח אחרי סיומו של הסיפור; את הוצאתו של תנרדייה מצרפת לאמריקה ניתן לפרש כך: "פתרנו את הבעיה, אבל רק זמנית ומקומית – והיא ממשיכה להתקיים. אנו צריכים למצוא לה פתרון איכשהו מתישהו.
לצורך הבנת הדברים, יש לבחון את ההקשר שבו פעל הוגו; בהקשר ההסטורי שבו נכתבה היצירה – אירופה של אמצע המאה ה19 – היתה תנועת ההגירה האירופאית לאמריקה בשיאה ואמריקה היתה בעיצומה של התהוות וגיבוש מבחינה ערכית, במיוחד בשל העימות המתמיד בין הכוחות המגיעים זה מקרוב לבין העקרונות שיצרו את מסגרותיה החוקתיות מאז מלחמתה לעצמאות. להערכתי, ניתן לראות את הגלייתו של תנרדייה על ידי הוגו לאמריקה כנבואה בעלת ערך חשוב על הגירתו של היסוד האופורטוניסטי הצרפתי, שוחר הנכלים, אל התרבות החדשה, כדי להיות קרוב למקור העושר החדש.
תנרדייה הוא סמל הרוע היזום – ועוניו, עפ"י הוגו, הוא תוצאת הרוע שלו; מנקודת מבט מציאותאית (*) מעניין לראות כי, באמצעות דמותו של תנרדייה, הראה לנו גם הוגו כי כשלעצמו אין לרוע שום כוח: תנרדייה הוא שלומיאל שנכשל בכל תכנית שלו והולך ומתדרדר מדחי אל דחי כשבכל פעם הוא צונח מהתחתית למקום נמוך עוד יותר. אם משיג תנרדייה רווחה כלכלית כלשהי הרי זו באה כתוצאה מרגשנות או טעות של גורם חיצוני – ובהתאם לכך, הגורם שמעמיד אותו על הרגליים בסופה של היצירה מבחינה כלכלית הוא מריוס, בן האצולה הצעיר, אשר מסייע לו מתוך רחמים ורגשי מחוייבות מוטעים.
הוגו מצביע על טעותו של מריוס בפסקה הנוגעת להמשך דרכו של הנוכל: את סכום הכסף הניתן לו לצורך שיקום עצמי (אולי על יסוד ההערכה השגויה הקלאסית של הסוציאליסט הצעיר שעוני הוא מקור הרוע האנושי) הוא מנצל, שוב, לפגיעה בבני אנוש אחרים.
תנרדייה הוא, למעשה, סוציאליסט עלוב – וככזה הוא גם ה"עלוב" בה"א הידיעה של "עלובי החיים". הקורא בדפי "עלובי החיים", השואל את עצמו מיהם עלובי חיים אלה, מניח כי מדובר בגיבוריו הסובלים מעוני של הספר. אך האמנם? למעשה, הפעם האחת בה מוזכר הביטוי "עלובי החיים" באופן ברור ביצירה היא דווקא הפעם בה מכנה תנרדייה את עצמו ואת בני משפחתו בכינוי זה; הדבר מצביע על הערך שבאמצעותו משתמש תנרדייה בכדי להשיג רווח לעצמו – מה שמצביע על מה שנתפש על ידו כבעל ערך.
העובדה שתנרדייה מבסס את עתידו באמריקה אומרת דרשני לגבי הדרך שבה רואה הצרפתי את אמריקה. החל מתחילת דרכה, כאומה צעירה וכלה ביחסים אליה היום עובר יחסה של צרפת אל אמריקה תפנית גדולה ובעלת משמעות, שיש בה כדי לבטא את יחסם של כוחות הרוח האירופאיים כלפי ארה"ב מבחינה תרבותית, דבר שמבטא ערכים פוליטיים המסתתרים מתחת לפני השטח של המתרחש בעולם החפשי.
מה שהיה בתחילת הדרך הערכה והערצה, שהגיעו לשיאם במלחמת העולם השניה, שבה הצילה, למעשה, ארה"ב את צרפת מהכובש הנאצי, הפך, בעקבות תעמולה אידיאולוגית שמאלנית, לאיבה עמוקה של האינטלקטואל הצרפתי כלפי ארה"ב, המהווה היום, בעיניו, מכשיר של הקפיטליזם ה"עולמי".
תמונה ערכית זו היא הבאה לידי ביטוי ב"תפוש אותי אם אתה יכול" של שפילברג, בה חושף הסרט את יחסה של התרבות הממוסדת בצרפת לנוכל האמריקני, על אף שאביו היה ממשחרריה במלחמת העולם השניה. את העובדה שאביו היה קרבן נכליה של תרבות צרפת ממחישה אמו של הגיבור הצעיר, שהיא צרפתיה שכבשה את לבו בעקבות המלחמה ואחר כך בגדה בו, ניצלה את טוב לבו – והשליכה אותו ככלי אין חפץ. באופורטיוניזם זה שלה היא הוכיחה שהיא מהווה יורשת עדכנית לתנרדייה – ובו בזמן מייסדת של מורשת תרבות רמייה, אשר בנה למד לנצל אותה. במונחים תרבותיים, זהו רמז לתרבות השקר האירופאית, המתיימרת לגדולה תרבותית וערכית, אשר מזה זמן רב צרפת מהווה את עמוד השדרה שלה בעולם.
(*) מציאותיות – הפילוסופיה המציאותאית (אובייקטיביזם)
עלובי החיים
על יחסי צרפת-אמריקה באמנות מהוגו ועד שפילברג
עימות פילוסופי ערכי מתפתח בן אלפי שנים בשאלות חופש הבחירה והאידיאל הפוליטי מגיע לשיא ולהתרה בימים אלה באמנות; על רקע הבגידה האופורטוניסטית של צרפת באמריקה, בהקשר של המלחמה נגד העריצות העיראקית, מציבה יצירה אמריקנית מקורית - סרטו של סטיבן שפילברג, "תפוש אותי אם אתה יכול" – עמדה פילוסופית מוסרית משמעותית ורבת-השלכות לעתיד בנושאים אלה. במובנים רבים, מהווה סרט זה תשובה ליצירתו המונומנטלית של ויקטור הוגו, "עלובי החיים".
"יומיים לאחר מכן נסע, תודות למריוס, לאמריקה... . אך שפלותו המוסרית של תנרדייה היתה ללא תקנה: באמריקה המשיך להיות האדם שהיה באירופה. הודות לכספו של... נהיה לסוחר-עבדים."
קטע זה, מתוך "עלובי החיים" לויקטור הוגו, מציין סיום והתחלה: את סיום הקריירה בצרפת של הנוכל תנרדייה ואת תחילתה המחודשת באמריקה. תנרדייה, הנוכל שהוא הדמות השפלה ביותר ביצירה זו - וללא ספק אחת הדמויות הבזויות ביותר שנוצרו בספרות בכלל, הוא איש ההזדמנויות (האופורטיוניסט) האולטימטיבי: לצורך פשעיו הוא איננו מחמיץ שום הזדמנות ולצורך ביצוע פשעיו הוא מחליף את זהותו החיצונית שוב ושוב כדי שלא להותיר עקבות. לאורך עלילת "עלובי החיים" מתנגלה תנרדייה כאדם הלא-מוסרי ביותר ביצירה.
לעומת תנרדייה, ולז'ן וז'אבר, על אף העימות החריף ביניהם, שהוא יסוד עלילת היצירה, מייצגים אחדות מוסרית: הם פועלים עפ"י תבנית קבועה של ערכים, ללא פשרה או שינוי, ומוכנים לשלם את המחיר על ערכיהם – עד מוות. הם אינם "מוכרים את עצמם" או מוותרים על זהותם היחידאית – והם מוכנים להודות בטעותם במידה והם מגלים אותה. ביסודו של דבר, שניהם דומים בשאיפתו של כל אחד מהם לעשות את הטוב. בניגוד להם, תנרדייה הוא חסר מעצורים, זהות עצמית או ערכים. הוא מוכן לכל פשע ואף לרצוח - אך לא לעבוד, לשלם או לייצר. הוא מהווה ואקום, ריק, השואב-יונק לתוכו בכל פעם את ערכיה החמריים של סביבתו, טפיל המתאים את עצמו לעטיפתו החיצונית של מה שאליו הוא דבוק – ובכל פעם לחלק השלילי של עטיפה זו.
על רקע זה, מה המשמעות של התחלת החיים החדשים של תנרדייה, לקראת סיומה של היצירה, בדיוק במקום שבו נפסקים חייהם של שני הענקים האנושיים – ז'ן ולז'ן וז'אבר - שהעימות ביניהם יצר את הדרמה הראשית? מה רצה הוגו למסור לנו ב"חיים החדשים" האלה של תנרדייה?
אין ספק שניתוח צד זה של הסיפור שוטח בפנינו נבואה קודרת לעתיד שייפתח אחרי סיומו של הסיפור; את הוצאתו של תנרדייה מצרפת לאמריקה ניתן לפרש כך: "פתרנו את הבעיה, אבל רק זמנית ומקומית – והיא ממשיכה להתקיים. אנו צריכים למצוא לה פתרון איכשהו מתישהו.
לצורך הבנת הדברים, יש לבחון את ההקשר שבו פעל הוגו; בהקשר ההסטורי שבו נכתבה היצירה – אירופה של אמצע המאה ה19 – היתה תנועת ההגירה האירופאית לאמריקה בשיאה ואמריקה היתה בעיצומה של התהוות וגיבוש מבחינה ערכית, במיוחד בשל העימות המתמיד בין הכוחות המגיעים זה מקרוב לבין העקרונות שיצרו את מסגרותיה החוקתיות מאז מלחמתה לעצמאות. להערכתי, ניתן לראות את הגלייתו של תנרדייה על ידי הוגו לאמריקה כנבואה בעלת ערך חשוב על הגירתו של היסוד האופורטוניסטי הצרפתי, שוחר הנכלים, אל התרבות החדשה, כדי להיות קרוב למקור העושר החדש.
תנרדייה הוא סמל הרוע היזום – ועוניו, עפ"י הוגו, הוא תוצאת הרוע שלו; מנקודת מבט מציאותאית (*) מעניין לראות כי, באמצעות דמותו של תנרדייה, הראה לנו גם הוגו כי כשלעצמו אין לרוע שום כוח: תנרדייה הוא שלומיאל שנכשל בכל תכנית שלו והולך ומתדרדר מדחי אל דחי כשבכל פעם הוא צונח מהתחתית למקום נמוך עוד יותר. אם משיג תנרדייה רווחה כלכלית כלשהי הרי זו באה כתוצאה מרגשנות או טעות של גורם חיצוני – ובהתאם לכך, הגורם שמעמיד אותו על הרגליים בסופה של היצירה מבחינה כלכלית הוא מריוס, בן האצולה הצעיר, אשר מסייע לו מתוך רחמים ורגשי מחוייבות מוטעים.
הוגו מצביע על טעותו של מריוס בפסקה הנוגעת להמשך דרכו של הנוכל: את סכום הכסף הניתן לו לצורך שיקום עצמי (אולי על יסוד ההערכה השגויה הקלאסית של הסוציאליסט הצעיר שעוני הוא מקור הרוע האנושי) הוא מנצל, שוב, לפגיעה בבני אנוש אחרים.
תנרדייה הוא, למעשה, סוציאליסט עלוב – וככזה הוא גם ה"עלוב" בה"א הידיעה של "עלובי החיים". הקורא בדפי "עלובי החיים", השואל את עצמו מיהם עלובי חיים אלה, מניח כי מדובר בגיבוריו הסובלים מעוני של הספר. אך האמנם? למעשה, הפעם האחת בה מוזכר הביטוי "עלובי החיים" באופן ברור ביצירה היא דווקא הפעם בה מכנה תנרדייה את עצמו ואת בני משפחתו בכינוי זה; הדבר מצביע על הערך שבאמצעותו משתמש תנרדייה בכדי להשיג רווח לעצמו – מה שמצביע על מה שנתפש על ידו כבעל ערך.
העובדה שתנרדייה מבסס את עתידו באמריקה אומרת דרשני לגבי הדרך שבה רואה הצרפתי את אמריקה. החל מתחילת דרכה, כאומה צעירה וכלה ביחסים אליה היום עובר יחסה של צרפת אל אמריקה תפנית גדולה ובעלת משמעות, שיש בה כדי לבטא את יחסם של כוחות הרוח האירופאיים כלפי ארה"ב מבחינה תרבותית, דבר שמבטא ערכים פוליטיים המסתתרים מתחת לפני השטח של המתרחש בעולם החפשי.
מה שהיה בתחילת הדרך הערכה והערצה, שהגיעו לשיאם במלחמת העולם השניה, שבה הצילה, למעשה, ארה"ב את צרפת מהכובש הנאצי, הפך, בעקבות תעמולה אידיאולוגית שמאלנית, לאיבה עמוקה של האינטלקטואל הצרפתי כלפי ארה"ב, המהווה היום, בעיניו, מכשיר של הקפיטליזם ה"עולמי".
תמונה ערכית זו היא הבאה לידי ביטוי ב"תפוש אותי אם אתה יכול" של שפילברג, בה חושף הסרט את יחסה של התרבות הממוסדת בצרפת לנוכל האמריקני, על אף שאביו היה ממשחרריה במלחמת העולם השניה. את העובדה שאביו היה קרבן נכליה של תרבות צרפת ממחישה אמו של הגיבור הצעיר, שהיא צרפתיה שכבשה את לבו בעקבות המלחמה ואחר כך בגדה בו, ניצלה את טוב לבו – והשליכה אותו ככלי אין חפץ. באופורטיוניזם זה שלה היא הוכיחה שהיא מהווה יורשת עדכנית לתנרדייה – ובו בזמן מייסדת של מורשת תרבות רמייה, אשר בנה למד לנצל אותה. במונחים תרבותיים, זהו רמז לתרבות השקר האירופאית, המתיימרת לגדולה תרבותית וערכית, אשר מזה זמן רב צרפת מהווה את עמוד השדרה שלה בעולם.
(*) מציאותיות – הפילוסופיה המציאותאית (אובייקטיביזם)