הטרגדיה באמנות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 762
הטרגדיה באמנות
מקומו של העצב באסתטיקה
לרוב נהנים בני אדם מאמנות שיש בה עצב מבלי לחשוב על משמעותו הנפשית של הדבר. במיוחד כשמדובר בטרגדיה, שהיא הצורה המגובשת של הדרמה שהתפתחה בהסטוריה של האמנות, לא נשמע כמעט קול שיתן את הדעת לגבי תרומתו האפשרית של העצב האמנותי לאדם – וגם לא לגבי מהות המשיכה שיש לאדם כלפי הטראגי המומחש באמנות.
מה יכול להיות היסוד למשיכה זו כלפי הטראגי? הדבר מתבטא, כידוע, בהערכתם של בני אדם לרבים ממחזותיהם הטראגיים של גדולי הדרמה בתיאטרון העולמי, הכוללים מחזות שנוצרו ביוון העתיקה ואת יצירותיו הרבות של גאון כמו שכספיר בתחום זה – אך קיים, למעשה, גם ברבות מיצירות האמנות האחרות, כמו סיפורים, מוסיקה וכיו"ב. מבחינה מסוימת יש במשיכה זו כלפי הטראגי משהו מן ההזדהות האישית של האדם החווה דרך יצירת האמנות דברים הקרובים ללבו ולחוויית החיים שלו.
נראה שחלק מהתשובה לשאלה זו קיים בעובדה שהאמנות, עבור חלק גדול מהאנושות, היא הדרך לישועה. חוויית האמנות היא בעלת משקל ידיעתי משמעותי, המאפשר לחווה האמנות להשיג, ךלתפוס ולהבין, באמצעות חוויית האמנות, היבטים חשובים של המציאות שהוא נדרש לידיעתם. חלק מרכישה חשובה זו של ידע שנעשה באמצעות האמנות מאפשר לאדם להתנסות בחוויות שבמציאות האמיתית הן שליליות אך באמנות הן נחוות כעונג.
הטרגדיה, למשל, הכוללת את הכאב, הסבל והבעייתיות המיוחדת של המצב האנושי הטראגי בלי לשאת בתוצאות ההרסניות של אירוע מציאותי כזה. במובן זה, האמנות היא האפשרות היחידה הפתוחה בפני האנושות ללמוד את הידע שהיא צריכה בתחום זה כדי להתפתח מבלי שתצטרך להסתכן באסון האמיתי. גורם ההזדהות הוא התנאי ההכרחי, שכן בלעדיו לא ניתן יהיה לעבור לשלב הבא של ההתפתחות.
בנוסף להיותה של החוויה האמנותית כזו שבה חש האדם את טעמו של הסבל כאשר הוא, אישית, אינו מאבד דבר, הוא מרוויח את היכולת ההכרתית והתבונית לעבד את המידע שנמסר לו באמצעות החווייה האמנותית באופן תבוני, כאילו עבר באופן אמיתי את הטרגדיה.
כאן, השכל והפילוסופיה יכולים להיות רק מתווכים ומנחים ואילו עיקר העבודה צריכה להיעשות על ידי אמנות טובה, משמע: רומנטית - וזאת מכיוון שיש צורך להעביר לאדם היחיד את עצמת הבעיות ואת חויית הפתרונות ואת זאת לא ניתן לעשות בלי הצגה נכוחה של המציאות ולמידתה.
מבחינה זו מבטאת האמנות הרומנטית, הכוללת את הנחת הבחירה החופשית, את היכולת ללמוד ולהבין את ההשלכות המעשיות של תפיסות מוסר והבחירות שאופייניות להן. מבחינה זו אין כחווית אמנות טובה, המתוכננת על ידי אמן גדול, כדי להמחיש את שכרם של הטוב והרע, כלומר את תוצאותיהם המציאותיות של בחירות מוסריות נכונות ו/או לא נכונות.
זו גם הסיבה שמרכיבים והיבטים ידועים הכלולים באמנות – כמו העלילה – מציגים שאלות המהוות את המפתח לידיעה; השואל נכונה מזמין את התשובה הנכונה. באמנות ראויה, התשובה מותאמת לשאלה וללמידת השאלה והתנאי היסודי לשאלה הוא הענין ולא סתם ענין אלא ענין אישי.