היה או לא היה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 892
היה או לא היה
אמת אובייקטיבית בהסטוריה, באמנות, בספרי הקודש ובמציאות הפוליטית.
את חלל התרבות ממלאים ויכוחים רבים אודות האמת האובייקטיבית המעורבת באירועים מסויימים. הויכוח הכללי הזה מתחיל בדיונים לגבי פרטי אירועים המוזכרים בכתבי קודש ומגיע עד ימינו, בשאלות לגבי תפיסת המציאות הפוליטית באמנות. כדי לרדת לעומק שאלת האובייקטיביות והרלוונטיות שלה יש לחקור שני שדות הקשורים אהדדית: פילוסופיה ואמנות.
אמת אובייקטיבית בפילוסופיה, באמנות ובפילוסופיה של האמנות
מזה זמן רב ששאלת אפשרות קביעתה של אמת אובייקטיבית נדון בפילוסופיה. תקופת הרנסנס ועידן התבונה נהנו מתפיסת אמת אובייקטיבית, אשר איפשרה התקדמות רבה בתחומי המדע והידע השונים. בימינו, עם חדירתן של תפישות מזרחיות, השתנה הדבר כשלתמונה הפילוסופית הגיעה ה"בשורה" הפוסט-מודרניסטית.
בעיית הפוסט-מודרניזם.
הפוסט-מודרניזם, שרבים מחזיקים בו במציאות העכשווית, מכחיש את היכולת לטענה לאמת אובייקטיבית, הכחשה אשר בדרך כלל מצדדים בה פילוסופים המושפעים מתפיסות מזרחיות. היצירה האמנותית שדחפה בצורה משמעותית גישה זו היתה הסרט "ראשומון", שבה נדונה בעיית האמת האובייקטיבית באמצעות הצגת מספר גרסאות סותרות לגבי אירוע מסויים. ברור שבהקשר שבו האמת היא תוצר של הסכמה חברתית, תהיה המסקנה מעימות עמדות שכזה, אם לא תהיה בו הסכמה, שאין אפשרות לקיום של אמת אובייקטיבית. זהו היסוד להנחה הנשמעת רבות בימינו – שאין למצוא אמת אובייקטיבית.
אך מסקנה זו, הנשמעת רבות בדיונים אקדמאיים ואינטלקטואליים, היא מותרות אשר בני אדם העוסקים בהכרעות מציאותיות אינם יכולים להרשות לעצמם; בכל תחום של מעשיות אנושית יש כורח מציאותי להחליט על הצודק/ת בין אפשרויות שונות – ועל פעולה בהתאם לכך.
אמנות ואמת
בדומה לכך קיים באמנות ויכוח לגבי מחוייבותה של זו לאמת; מדי פעם עולה בתחום האמנות דיון-עימות לגבי הנכון והלא נכון באירוע מסויים שמתואר ביצירת אמנות – וגם לגבי יחסה בכלל של האמנות לאמת. בעיה אחרונה זו מופיעה בדרך-כלל, בכסות השאלה האם יש זכות לאמנות או לאמנים לשקר באופן מודע.
כפי שהקוראים בני זמננו יודעים, רבות מיצירות האמנות של זמננו אינן מוקדשות לשירות האמת – ורבים מאמני האנושות היום אינם סוברים כי האמנות מחוייבת לאמת העובדתית אלא למימד הסובייקטיבי של נפש האמן.
הבעיה של היחס בין אמנות לאמת עולה בהקשר של סיפורי הדת, אשר טוענים לכך שהגלום בהם הוא אמת לאמיתה, עד כדי כך שיש הרואים את כתבי הקודש כדברו של האל, ויש הטוענים לכך שהאל עצמו הוא שיצר אותם.
כמובן שהדבר הוא בעל משמעות והשלכות עמוקות לגבי המאמינים ולא רק: כפי שראינו בתרבות לאחרונה, רגישים המאמינים לדרך שבה מוצגים קדושיהם על ידי אמנים – ויש אשר אינם מעניקים את הכבוד של "חופש ביטוי אמנותי" לאמנים המתבטאים בדרך שאיננה מקובלת עליהם כלפי ערכיהם.