אמנות אתיקה ומציאות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 698
אמנות, אתיקה ומציאות
גדולת האמנים הגדולים תלויה בידיעתם את ההקשר המלא של מציאות אובייקטיבית; האמנים הגדולים מותקפים על ידי אנשים שאומרים כי בראותם את הטוב שבמציאות הם התעלמו מהרע והשלכותיו ולא היא. אדם גדול, מכיוון שהוא רואה את המציאות כשלם, הוא גם זה שיכול לראות את הרע בצורה נכונה יותר ולכן הוא עומד בנקודה נוחה משתי בחינות:
א. הוא יכול לראות את הרע בנקודת הייחוס הנכונה שלו, כתלוי בטוב וכחסר יכולת קיום בלעדיו. ב. הוא יכול גם לחשוב על טקטיקה לפתרון הבעיה של הרע.
פתרון בעיית הרוע מצריך הגעה לטוב ועל כן גם ידיעתו. אין במציאות אפשרות לטיפול ברע ללא ידיעת הטוב וההתמקדות ברע כשלעצמו, כאילו בתירוץ של למידתו, איננה יכולה לפתור אותו והיא אומרת על המתמקד כי הוא הופך את עצמו לחלק ממנו. מבחינה זו הסימטריה ההפוכה פועלת על זה שמתמקד ברע: אם הוא איננו רואה את המציאות כשלם הוא איננו יכול למעשה לדעת מדוע הרע רע, כי להבין את הרע יש צורך להבין את הטוב, שכן הבנת הרע מבוססת על מעשה כנגד הטוב, בזמן שהטוב איננו מעשה כנגד הרע אלא דבר המסתפק בעצמו. מי שאינו יודע את הטוב ומתמקד ברע גם לא יכול להציע פתרונות לבעיית הרוע.
אין ראנד, שהותקפה רבות בחייה על ה"קיטש" שבפנייתה לטוב, הותקפה גם על כך שהיא רואה הרבה רוע במציאות. למעשה, מה שאין ראנד הצליחה לחדור אליו הוא מניעיו של הרוע, בשל הבנתה את היחס בינו לבין הטוב – יחס שבלעדיו אין אפשרות להבין מה ביסוד הרע. הדברים קשורים בהכרחיות יכולת ראיית מציאות שלמה, שהיא יכולת ראיית היחסים הנכונים בין הטוב והרע. הבנה זו כוללת את הרעיון שהרע תלוי בטוב והוא יותר תוצר של אומללות מאשר של כוח אובייקטיבי.
דבר נוסף שבגללו הוקיעו את עבודתה של ראנד הוא הצגתה את יכולת הריפוי של הרע על ידי ביטולו ושינויו לטוב ובתוך זה גם ביטול הטעויות שיוצרות את הרע. זהו הקשר החזק שבין ידע לאסתטיקה על כן האמנים הגדולים ידעו, כל אחד באמנותו, לצייר ולהראות את הרוע בצורה מיוחדת במינה, שהיתה גם משכנעת וגם נושאת הפתרון לו.
האמנות הטובה, המציאותית, אינה מעריכה את הרוע כמצב מטפיסי שאין לפתרו. לעומת זאת מציג הנטורליזם את הרע כדבר שהוא חלק בלתי נפרד מהמציאות וברוח זו הטוב הנטורליסטי אינו ברור. טוב זה, בניגוד לטוב הרומנטי, אינו כוח בעל עצמה גדולה וכמעט תמיד הוא מוצג כקרבן של הרע. ברוח לא מציאותית זו, יכול הטוב הנטורליסטי להיות גם רע אחר, שבהקשר האסתטי הקיים, נמצא בעמדת נחיתות כלפי רוע גדול ממנו. כך או כך, המאפיין את האמנות הרעה הוא חוסר הבנתה את היחס הנכון בין טוב לרע, שתוצאתו, לעתים קרובות, היא הצגת הרוע כטוב, מה שאסור שיקרה באמנות, שתפקידה הראשי הוא לשקף את המציאות כמות שהיא.
ויש בכך כדי להביא אותנו להגדרת אמנות על בסיס אתי: לפי הגדרה זו, אמנות רעה מציגה מציאות מעוותת מבחינה מוסרית ואילו אמנות טובה מציגה מציאות שבה יחסי הטוב והרע נכונים, כלומר: שהטוב הוא הגורם השולט במציאות ובעל הכוח הגדול בו ואילו הרע אינו אלא יוצא מן הכלל, חלש וחולני, המתקיף את הטוב, מנסה להפריע לו – ומנוצח.