המלט - נביא שגעונה של חברה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1464
המלט - נביא שגעונה של חברה
או: איך יוצאת תרבות אנוש מדעתה
שיגעון הוא ניתוק מן המציאות. האדם הוא בעל החיים היחידי המסוגל לשגע את עצמו. האמצעי הוא רעיוני. מכיוון שהאדם אחראי באמצעות בחירתו על הקשר שבינו לבין המציאות הוא יכול ליצור ניתוק על ידי התקפה רעיונית על הקשר שבינו ובין המציאות: ידיעתו. "המלט" של שכספיר הוא יצירת נבואה, המתייחסת למצבה הנפשי של החברה המערבית כולה בזמן שנכתבה, מתוך הכוונה לעתידה העכשווי.
המלט הוא הדגמה לאדם המתקיף את יכולת ידיעת עצמו בכדי שלא יצטרך לבצע פעולה מתבקשת - והתוצאה לכך, בהתאם, היא שיגעון. זוהי נבואה לחברה שלמה של המלטים. החברה המערבית, אשר התקיפה את יכולת הידיעה העצמית שלה בכדי שלא תיאלץ לפעול פעולה שהכריזה עליה מראש כפעולה לא מוסרית ועל כן מפחידה.
שכספיר, שכתב את המלט, חזה מראש מצבה של תרבות שלמה, תרבות של אנשים אשר אינם מסוגלים לקשר מחשבה לפעולה בצורה יעילה באנגלית הביטוי "TO MAKE UP HIS MIND" הוא מדויק ומתאים מאין כמוהו לעניין ההחלטה שאדם אינו יכול לקבל – וכך, לפי שכספיר, החברה כולה; כל הפילוסופיה של המערב היא תהליך המלטי שבו, איש המערב, בחפשו כביכול אחרי עדויות והוכחות שלא ממין הענין, הולך ומתרחק מהיכולת לבצע ולמעשה מהיכולת "להיות", המוצגת ב"המלט" דרך המונולוג המפורסם שלו – "להיות או לא להיות" – כברירה היסודית הניצבת לפני האדם בעולם.
לפי "המלט", התוצאות הפסיכולוגיות והמעשיות לפעולה שאיננה נעשית כאשר יש צורך בכך מביאות לטרגדיה גדולה ובסופו של דבר הופכות את השפוי למשוגע.
יסוד הטרגדיה הוא מטפיסי (קיומי) ואפיסטמולוגי (הכרתי): הגיבור, שדרכו הצופה חווה את החוויה האמנותית, מאבד את הידיעה לגבי מה שקיים ומתוך כך מאבד גם את הידיעה לגבי החלק החשוב במה שקיים: תודעתו. הוא מפקפק בקיום ויחד עם זאת ביכולת ידיעתו את הקיים. שני אלה פוגעים, כצפוי, ביכולת החלטתו המוסרית ובאתיקה שלו - והדבר מוביל למשגים אתיים-פוליטיים, שהם תוצאת אי פעולתו הנדרשת למען הצדק.
המשבר, שהוא ביסודו פוליטי ונוגע להשתלטות על ממלכה וליחסי אנוש פנימיים בא לידי ביטוי במחזה ביסודות מטפיסיים, אפיסטמולוגיים ואתיים שמשפיעים על הפוליטיקה לרעה. זהו הקשר של הפילוסופיה ליישומים אתיים ופוליטיים, או מוסריים וחברתיים וזוהי גם דוגמא מצוינת לניתוח אמנותי על בסיס פילוסופיה וענפיה.
רוחו של אביו של המלט, הנושאת את מצוותו לבנו, באה לידי ביטוי בענן המשתנה, אשר זהותו איננה ברורה, שנבחר על ידיו כסמל לניתוק בין מחשבות, מלים ומעשים, המהווים את השלשלת ההדוקה ביותר של גורמים קשורים שבאמצעותה מתייצב אדם במציאות. פירוק שלשלת זו משמעותה פירוק הקשר שבין היחיד למציאות ויציאה מדעתו, תרתי משמע: אדם יוצא מיכולת הידיעה שלו ומביא את עצמו למצב של אי ידיעה. הכרה - ידיעה - מחשבה - דיבור - מלים - החלטה - מעשה - כל אלה הם שלבים בשלשלת הקשר שבין האדם למציאות ובין החומר לרוח.
כשהורג המלט את פלוטוניוס שואלת אותו המלכה: מה עשית? והוא אומר: אינני יודע. הוא אומר זאת בין המעשה שלו לבין ידיעתו את תוצאות המעשה. אי ידיעה זו מהווה הצהרה המנתקת בין המעשה לבין תוצאתו ומשמעותה הסמלית פעולה של חסר אחריות, המתבצעת מבלי לדעת ובכך מתהפך הסדר של פעולה רציונלית – ביצוע בעקבות ידיעה - לפעולה לא רציונלית; מה שעשה המלט הוא "מעשה - ידיעה" היכן שהיה צריך "ידיעה - מעשה". בכך יש משום עונש על מחדלו הקודם: היכן שהייתה לו ידיעה והוא לא עשה, בא המעשה ללא הידיעה כי החי אינו יכול שלא לעשות כלל... - ואז הוא נידון לפעולה חייתית ביסודה שבגלל אנושיותה היא רבת עצמה ביותר ולכן מסוכנת יותר.
ואז מגיע השלב הבא: לא ניתן לסמוך עוד על החושים מכיוון שאינם מקושרים לידיעה - ואז מופיעות אשליות. אלה הן חלק מתהליך השיגעון הנוצר על ידי הימנעות מרציונליות, שבו יוצא אדם מדעתו כאשר הדבר נמצא, למעשה, בשליטתו.
כאשר מתחסל הקריטריון לתבוניות, שהוא המפתח לפעולה צודקת, מופיעה הנצרות, הדת האלימה, המיסטית, האחראית לציוויים על וידויים, נחמה וכפרה - והמלט הופך מלוחם, מאדם מעשי, לאיש דת המצווה על צניעות, על ניתוק מן המציאות, על פרישות, על חוסר יחסים רומנטיים, על ויתור על ההיבט מיני, על אפלטוניות. ואז מופיע הוידוי הנורא "אני חייב להיות אכזר בכדי להיות נדיב לב", שהוא הוידוי של הנצרות האכזרית, החורתת על דיגלה ברמאות צינית את הנדיבות והסלחנות. - דבר זה בא בכפיפות לתמונת אהבה בין אם ובנה שהיא כמעט אדיפלית לחלוטין ושבה מצהיר הבן על קנאתו לאמו ועל מחויבותו כלפיה.
במחזה מתואר התהליך שבו לאט לאט מתחסלת משמעות הצדק ההכרחי והמלט הופך משופט צדק, שצריך להיות שכלתני והגיוני, למי שפועל מתוך רגשות ועל סמך רגשות. הוא כבר איננו מחפש צדק, אלא סיפוק, שהוא דבר שונה לחלוטין. מי ששופט פחות בוחר פחות ופועל פחות לפי בחירה ויותר כמי שמונע על ידי כוחות שאינם בשליטתו. כך הוא גם הופך ממי שמרגיש למי שאדיש ובסופו של דבר גם רגשותיו מנותקים. כך מציג שכספיר את המערכת ההכרחית הלוגית של אבדן האישיות המאבדת עצמה לדעת. כשהיא פוסקת מלדעת היא פוסקת גם להיות.
להקת התיאטרון שמגיעה לארמון מדגימה את תפקיד האמנות בחיים ואת כוחה, ביחד עם סכנותיה, כי לכל כוח גם סכנה, אם הוא בהקשר של אי מודעות ותועלת. כאשר הוא בהקשר של ידע שלם, ניתן להשתמש באמנות כדי להמחיש רעיונות לצורך פתירת בעיות אך ניתן גם לסבך בעיות או ליצור חדשות באמצעות האמנות. היצירה האמנותית היא בבואת יכולתו של האדם לעבד את המציאות כרצונו ולפרש אותה - לטוב או לרע...
ב"המלט" מציגים השחקנים לפני חצר המלך טרגדיה נטורליסטית, מה שיוצר מצב קשה בחצר המלך בגלל חוסר הידיעה. חוסר הידיעה המתפשט פוגע בכל; גם פלוטוניוס נהרג מאחורי הוילון, במצב של אי ידיעה, שרק בו מוכן המלט לקחת אחריות על פעולה.
עובדת היעלמות דמות האב הרוחני למול קיומו של האב הגופני שתפש את מקומו הוא רמז פסיכולוגי למה שמשפיע על תפישת המציאות האמיתית של הגיבור. בכך שעל בעיותיו הידיעתיות, הגיבור של "המלט" איננו מצליח להתגבר יש משום נבואה מחרידה ומדהימה כאחד על מצב התרבות בימינו, שהמחזאי בן הרנסנס הצליח להתנבא לגבי התהליכים שיביאוה אל המשבר הזהותי שבו היא נמצאת היום.